דייגו חולם על העבר. לא ברור איזה

השם דייגו ארמנו מארדונה מוכר לכל אוהד כדורגל. האגדה הארגנטינית הוא דמות נערצת ואהובה ברחבי העולם, אבל מצד שני גם דמות שמייצגת הרבה מתופעות הלוואי השליליות של הכדורגל. לפעמים נדמה שיחס אוהדי הכדורגל למארדונה הוא די הפכפך, שהרי גם בספורט תופסת הקלישאה שבין אהבה לשנאה מפריד קו דק. אבל כמעט כולם יסכימו על כך שדייגיטו הקטן, היום כבר בן 43, הוא מגדולי השחקנים שכידררו ובעטו כדור ברגלם ואולי הכשרון המלהיב ביותר שידע משחק הכדורגל מעולם.

בעיני רבים, דייגו נחשב לגדול מכולם, משום שלא כמו פלה, אולי יריבו הגדול ביותר על התואר "הטוב בכל הזמנים", שהשאיר את חותמו על עולם הכדורגל בעיקר עם נבחרת ברזיל, מראדונה, הגיבור הנצחי של ארגנטינה, שיחק בליגה האיטלקית הקשה והתחרותית, הוביל קבוצה בינונית כמו נאפולי לאליפות היסטורית והפך אותה לאחד מהמועדונים החזקים באירופה. כשעזב את העיר הדרומית, נאפולי מעולם לא חזרה להיות אותו הדבר. כיום מונה הליגה האיטלקית מספר שיא של קבוצות "צפוניות" ולדרום העני אין כלל ייצוג, מה שמדגיש עוד יותר את הישגו וייחודו, כמו גם את ההערצה העיוורת אליו באיזור. למרות הכל, סביר להניח כי גם אחרי שתקראו את מה שאתם עומדים לקרוא, תצליחו, כמו כל מעריציו לסלוח לו, שהרי דייגו באמת היה יחיד בדורו.

אי אפשר בלי לשאול את השאלה, מה עמד מאחורי הצלחתו, מלבד אותו כשרון בלתי נגמר. דייגו הרי סחב קבוצה בינונית למדי, לשורה מכובדת של תארים, כשסגנון החיים שלו בוודאי לא עזר לו יותר מדי. כשחושבים על הצד האפל של מראדונה, אי אפשר שלא לחשוב על הצד הנקי של החוק. "דון דייגו", כפי שהוא מכונה באיטליה, מעולם לא היה הסתדר עם החוק, במיוחד לא בשנות נאפולי העליזות. בתקופה ההיא, הצליח המועדון לחפות כמעט תמיד על מעלליו של מראדונה, אך בסופו של דבר רוב הסיפורים תמיד התגלו, רובם אבל לא כולם. לפני כחודש, עלה פתאום מן המים סיפור חדש, סיפור, שאם היה רואה אור בזמנו, היה בוודאי מסעיר את עולם הכדורגל.

נשיא נאפולי לשעבר, שזכה ביחד עם מראדונה ב-2 אליפויות וגביע אופ"א, קוראדו פרליינו התוודה בראיון לעיתון הנפוליטאני "איל מאטינו די נאפולי" ושם את כל הקלפים על השולחן. "עד היום מראדונה לא מתייחס אלי יפה," אמר פרליינו והמשיך "הוא מחשיב אותי לאוייב למרות שלא פעם הצלתי את התחת שלו, במיוחד בבדיקות הסמים. ככה דייגו היה חופשי לעשות מה שהוא רוצה מראשון עד רביעי, אבל בחמישי הוא היה חייב להיות נקי".

פרליינו סיפר כי מוג'י קארמנדו (רופא ומסז'יסט במועדון) האחראי על בדיקות השחקנים, היה שואל את השחקנים עם הכל בסדר איתם. אז לא ידעתי מה קורה שם, אבל כמה שנים מאוחר יותר גיליתי שלשחקנים שהיה להם בעיית סמים היו נותנים בקבוקים מיוחדים עם שתן של שחקן אחר, הם היו מחביאים את הבקבוקים מתחת לבגדים ואז בחדר שבו היו מבצעים את הבדיקות, הם היו שופכים למכונה את הבדיקה הנקיה של שחקן אחר במקום את שלהם. למרות זאת, ב-1991 תוצאת הבדיקה של מראדונה היתה חיובית.

"הנשיא הנוכחי של נאפולי, סלבאטורה נאלדי, עבד גם אז במועדון ושאל את מראדונה האם הכל בסדר איתו והוא ענה לו שכן הכל בסדר. כנראה שכל האנשים שמשתמשים בקוקאין משקרים לעצמם," הדגיש פרליינו והמשיך בראיון "נשיא ההתאחדות דאז לוצ'יאנו ניצולה קרא לי למשרדו כדי לבשר לי את הידיעה המרה. שאלתי אותו, מה אני יכול לעשות אבל הוא אמר שזה כבר מאוחר מדי," פרליינו גם ציין שהיום נאסר על השחקנים לגשת לבדיקות לבושים ושהם ניגשים לבדיקות ערומים כביום היוולדם, לכן תרגיל הבקבוק כבר לא יכול לעבוד.

"היום לכל שחקן יש מספר והרופא עושה הגרלה שלפיה הוא בוחר את השחקנים. אבל גם כיום לא קשה למצוא רופאים "מקורבים". דבריו של נשיא נאפולי לשעבר לא נעצרו בזה ולאחר מכן הוא המשיך בראיון החושפני וגילה איך נאפולי זכו ב"סקודטו" השני שלה.

"יצרתי קשרים ויחסים טובים עם אחראי על שיבוץ השופטים במשחקים בליגה, נקים גוסוני" גילה פרליינו והמשיך בסיפור האמיתי שמאחורי האליפויות של נאפולי. "למילאן היה את השופט המקורב שלה, לאנזה, כשלנו היה את השופט נאזאריו לו בלו, שהיה לדרומי מוצהר. ב-22 באפריל מילאן היתה צריכה לשחק נגד ורונה כשהשופט שנבחר לנהל את המשחק היה המקורב שלנו, לו בלו. היו הרבה מוצהבים ומורחקים. מילאן ממש השתגעו ובסופו של דבר הפסידו בתוצאה של 2:1. אנחנו באותו הזמן ניצחנו בקלות את בולוניה בתוצאה 2:4. אחרי המחזור "הסקודטו" כבר היה מונח לנו בכיס", סיים קוראדו פרליינו את הראיון וגרם לנו לחשוב האם פרשת "השופטים באדום", מקורה באיטליה?

באיטליה דווקא התייחסו ברצינות לדבריו של פרליינו. הכדורגל בארץ המגף, הרי תמיד היה מקושר לעולם התחתון ולמאפיה ודברים כבר קרו. עכשיו, אחרי דבריו של פרליינו, אולי גם אפשר להבין את טענותיו של נשיא רומא, פראנקו סנסי, שדיבר בעונה שעברה על היחס השונה שמקבלות יובה ומילאן בהשוואה לשאר הליגה. אצלנו כבר קשה לאוהדי הכדורגל להאמין שההצגה המקומית לא מכורה מראש, רק שלא יקחו לנו עכשיו גם את ההצגה הטובה בעולם.

ואם חשבתם שסיימנו עם הדון, טעיתם. מראדונה, שחי היום בקובה ליד חברו הטוב פידל קאסטרו, לא מרבה לצאת ולהראות את עצמו, מדי פעם אפשר לשמוע אותו מתראיין לאיזה תכנית רדיו או לעיתון וחוזר לשחק גולף. השבוע היתה אחת הפעמים שבה החליט מראדונה לפתוח את הפה והכוכב השמנמן בחר דווקא לבקר את הכדורגל כפי שהוא משוחק היום (כך לפחות רואה אותו דייגו מהלויין שלו בקובה).

"בזמני הכדורגל היה משוחק יותר טוב," אמר האלוהים במשפט שדרש התייחסות קצת יותר עמוקה. "באנגליה אתה יכול להנות ממשחק כדורגל אבל הרמה לא גבוהה", המשיך דון דייגו "הכדורגל שם אטרקטיבי בגלל שהם משחקים רק על התקפה וההגנות חלשות. הכדור הולך מצד לצד ואין שום יצירתיות במשחק ועכשיו יהיה עוד יותר רע בגלל עזיבתו של דייויד בקהאם לספרד. אין באנגליה שחקנים טובים כבודדים. ברוב הקבוצות לא ניתן למצוא שחקני בית, קחו לדוגמא את צ'לסי אני לא רואה שם שחקנים שנולדו בלונדון, ואם אפשר למצוא איזה נקודת אור בחלק מהשחקנים אז כולם זרים."

ומה עם ספרד ואיטליה? לדייגו הפתרונים. "בספרד יש הרבה כוכבים אבל חוץ מכוכבים אין שם כלום, באיטליה כבר אין כל כך הרבה כוכבים, אבל הליגה שם היא עדיין הקשה ביותר והכדורגל שם תמיד משוחק עם תשוקה", אמר מראדונה שאת שנותיו היפות בקריירה העביר כמובן בליגה האיטלקית. לסיכום אמר מראדונה: "היום אתם לא רואים כדורגל טוב כמו שהיה בזמני". התגובה 'עזבו את המסומם' הפכה למקובלת למדי כשדייגו פותח מדי פעם את הפה, אבל באיטליה עדיין אוהבים עדיין את האיש וכנראה שגם מעריכים את דיעותיו. לראיה, רק לפני כחודש הוא קיבל הצעה לפרשן את משחקי הסירייה A עבור הטלוויזיה המקומית.

נאפולי, שעדיין מתהדרת בשנים היפות שעברו עליה בתקופת מראדונה, שכחה כבר מהו טעם ההצלחה. המאפיה המקומית, שהרימה אותה בזמנו לצמרת הכדורגל האירופי, בתקופה בה היא עוד עשתה רווחים של מיליוני דולרים, גם היתה זו שזרקה אותה בחזרה לתהום. לפני שלושה חודשים, היתה זקוקה הקבוצה לנס של המחזורים האחרונים, בכדי לשמור על מקומה בסירייה B, הליגה השניה של איטליה (חלק מאנשי הכדורגל באיטליה שוב רמזו על התערבות המאפיה בתוצאות משחקיה בסיום העונה) והשנה שוב מצפים שם לעונה נוספת של דידוש בבינוניות, שהפכה כבר להרגל בשנים האחרונות.

אבל השערוריה העצובה ביותר שעברה על הקבוצה מאז עזב אותה דייגו, קשורה למותו של אוהד. סרג'יו ארקולאנו נפטר במהומות אוהדי הקבוצה, במשחק נגד אוולינו בשבוע שעבר ו-30 אוהדים נוספים נפצעו. הקבוצה שילמה על כך בחמישה משחקי רדיוס ללא קהל, כך שאיצטדיון סאן פאולו המפואר, יישאר יתום בחודשיים הקרובים. דייגו יכול לפחות להתנחם בכך שהעונה נכנס סופסוף לסגל הקבוצה הבוגרת דייגו ארמאנדו מראדונה. מדובר בנער מקומי בן 17, שנולד מיד לאחר המונדיאל ההוא ב-86', אימו טוענת עד היום שהאבא הוא לא אחר מדייגו עצמו, אך זה מעולם לא נטל אחריות על הילד. בינתיים גדל מראדונה הבן וכיום הוא כאמור לובש את חולצת התכלת של נאפולי, מי יודע, אולי הוא יהיה זה שיחזיר עטרה ליושנה.