האוהדים בוכים והמנגינה נשארת. הלוס אנגל'ס קליפרס

לוס אנג'לס קליפרס היא פרדוקס - קבוצה המשחקת בעיר הנוצצת בעולם ואולי גם בליגה הנוצצת מכולם, אבל מצליחה איכשהו להישאר קבוצה קטנה, עם תווית וקבלות של פרוייקט ספורטיבי ששנה אחרי שנה נראה כמו ההגדרה למילה כשלון. אין לה עבר מפואר, אין לה הרבה אוהדים ומה שכן יש לה, זו שכנה אימתנית שלא רק זכתה ב-9 אליפויות, אלא גם הרכיבה הקיץ נבחרת חלומות שמאיימת לקרוע את הליגה בעונה הבאה. לשכנה יש מיליוני אוהדים, ודומה כי על כל חולצה סגולה-צהובה שנמכרת ברחבי העולם ועל כל כוכב שמייחל להצטרף אליה, האומללות של הקליפרס הופכת לברורה יותר.

ניהולה של הקבוצה, שלאורך השנים קיבלה שוב ושוב הזדמנויות לקפוץ קדימה והתפרקה, לא יכול שלא להיראות תמוה, אלא אם שמים את טור הנצחונות בצד ומסתכלים על השורה התחתונה בספר החשבונות של הבעלים, דונלד סטרלינג. בעלים, שמדי כמה עונות נותן לאוהדי הקבוצה שלו להאמין שבקצה המנהרה אפשר לראות אור ואז שולח אותם להתנגש ברכבת שבאה ממול. ולחשוב שב-1992, הקליפרס הצליחו סוף-סוף לעבור את לייקרס השנואים ולהפוך לקבוצת הכדורסל הבכירה בלוס אנג'לס.

אנו חוזרים, כאמור, לשנת 1992. הלייקרס, בעידן שאחרי מג'יק, נשארים מאחור והקליפרס, עם מאזן 37:45, נכנסים לפלייאוף מהמקום השביעי במערב. למרות ההפסד ליוטה, האוהדים היו אופטימיים - הפורוורד דני מאנינג נתן עונה נפלאה (19.3 נקודות, 6.9 כדורים חוזרים ו-3.6 אסיסטים), רון הרפר השלים אותו מבחוץ, עם נקודות ווירטואוזיות, וגם הצוות המסייע - צ'ארלס סמית, אדוארדס ודוק ריברס, היה יעיל ביותר.

אחרי שנים רבות של ייסורים, הקליפרס סיימו במאזן חיובי, אבל הם לא רצו לעמוד במקום. הרכז המבטיח מרק ג'קסון הובא מהניקס, סטנלי רוברטס הגיע מאורלנדו, אבל ריברס, סמית ואדוארדס עזבו. ב-93' מאנינג הפך לקליפר הראשון שמשתתף באול-סטאר מאז מרקוס גו'נסון ב-1986. ג'קסון חילק 8.8 אסיסטים למשחק והקבוצה הצליחה שוב להגיע לפלייאוף עם מאזן 41:41. למרות ההפסד ליוסטון בסיבוב הראשון, המגמה הייתה ברורה - לקבוצה היה סגל מלא בכישרון, הלייקרס שוב סיימו מקום אחד מתחת (הקליפרס היו במקום השביעי והלייקרס בשמיני) והעתיד נראה לא רע. לא רע בכלל.

בונים על מה שיש? מה פתאום. במהלך העונה הבאה (1993/94) הוחלף הציר המרכזי של הקבוצה - מאנינג שוחרר ובמקומו הובא המעופף הנפלא דומיניק ווילקינס. לכאורה, נראה היה כי הגעתו של דומיניק, מכונת קליעה בלתי ניתנת לעצירה, אמורה הייתה לקחת את הקבוצה עוד צעד קדימה, אבל בפועל את ההרכב הלא מאוזן שקיבל לידיו, אפילו קואץ' לארי בראון לא יכול היה לקחת לשום מקום. ווילקינס צבר 26 נקודות למשחק, הרפר הוסיף 20.1 נקודות וג'קסון חילק 8.6 סוכריות מדי ערב, אבל הקבוצה כשלה ובגדול. מאזן של 27 נצחונות מול 55 הפסדים, היעדרות מהפלייאוף ובסוף העונה - פרידה משני הכוכבים הגדולים שהיו פרי-אייג'נטס (ווילקינס הלך לבוסטון, הרפר הלך לזכות באליפויות יחד עם ג'ורדן המתקאמבק). אם זה לא הספיק, בטרייד תמוה נשלח מרק ג'קסון המבריק לאינדיאנה תמורת "פו" ריצ'רדסון. האוהדים, שנהנו משנתיים של נסיקה, הבינו שהנה הם נופלים שוב לתחתית, אבל גם הם לא ציפו עד כמה ההתרסקות תהיה כואבת - הקליפרס חזרו להיות שק החבטות של הליגה והבדיחה של העיר.

עונת 1994/95 הסתיימה במאזן מחריד של 17 ניצחונות מול 65 הפסדים. הפורוורד לוו ווט אמנם נתן מספרים יפים של 17.5 נק' ו-9.7 ריב', הרוקי לאמונט מארי הוסיף 14.1 נק' וריצ'רדסון חילק 7.9 אסיסטים למשחק, אבל הקבוצה כקבוצה לא תיפקדה, הניצחונות הפכו למאורע נדיר והנחמה היחידה הגיעה בקיץ, כשהקליפרס קיבלו את הבחירה מספר 2 בדראפט ולקחו את הפאוור-פורוורד המבטיח אנטוניו מקדייס מאוניברסיטת אלאבמה. עכשיו, האמין המאמן ביל פיץ', יש על מי לבנות קבוצה.

הבעיה הייתה שמקדייס לא ראה את עצמו לובש את המדים האדומים של הקליפרס. בטרייד שנעשה עם דנבר, קיבלה לוס אנג'לס את הרוקי המרחף ברנט בארי, את רודני רוג'רס ואת הסנטר בראיין וויליאמס. במקרה הזה, ניתן לומר כי הטרייד דווקא פעל לזכות הקליפרס - מקדייס הוא בהחלט פאוור-פורוורד אימתני, אבל הוא מרבה להיפצע ואינו מצליח להפיק את המקסימום מגופו האתלטי. ברנט בארי (בנו של אגדת הכדורסל ריק בארי), לא רק שזכה בתחרות הטבעות עם הטבעה א-לה מייקל ג'ורדן מקו העונשין, נתן גם עונת רוקי לגיטימית עם 10.1 נקודות מאוד אטרקטיביות למשחק (הבחור כיכב כמעט מדי שבוע בעשרת המהלכים היפים של הליגה). וויליאמס הוכיח את עצמו כסנטר דומיננטי למדי עם כמעט 16 נקודות למשחק ו-7.6 ריבאונדים. הקבוצה נראתה קצת יותר כמו קבוצה ושיפרה את מאזנה ב-12 ניצחונות לעומת השנה הקודמת (מאזן 29:53) בסוף העונה.

עוד עונה עברה והקליפרס חזרו לפלייאוף. למרות עזיבתו של וויליאמס שהצטרף לג'ורדן בשיקאגו. הקליפרס ניצחו 36 פעמים במהלך העונה ולמרות שעפו שוב בסיבוב הראשון (שוב יוטה), נראה היה כי יש מקום לאופטימיות. גם ללא וויליאמס, היה הרכב מגובש ומאוזן, לוו ווט המשיך לספק מספרים נאים, רייט נתן עונה יפה כרוקי בסנטר וסגל מוכשר וצעיר כל כך, היה ברור, רק יילך וישתפר.

סטרלינג כמובן חשב אחרת. מאליק סילי ובו אאוטלו שוחררו כשחקנים חופשיים ומחליפים ראויים לא הובאו. נוסף על כך, ברנט בארי האהוב הלך למיאמי ותמורתו הגיע אייזיק אוסטין, שאמנם נתן מספרים יפים אבל לא הצליח למנוע מפולת וחזרה לרשימת הנמושות של הליגה. הרוקי מוריס טיילור ולאמונט מארי נתנו גם הם עונה אישית יפה, אבל עם מאזן קבוצתי של 65:17, ספק אם ירצו לזכור אותה.

מאז, נראית לוס אנג'לס קליפרס כקבוצה ללא דרך וללא כיוון. כל שחקן שהתגלה כיעיל, מוכשר ואהוב - שוחרר או הוחלף בטרייד תמוה כלשהו. דרק אנדרסון, שהגיע תמורת מארי ב-1999, נתן עונה יפה וכדרך טבע שוחרר לספרס בקיץ 00'. מוריס טיילור, פאוור-פורוורד חזק ויעיל (ממוצע של כ-17 נקודות במדי האדומים מלוס אנג'לס), שוחרר ליוסטון בשנת 2000, ועמו עזב גם אוסטין, שהלך לעיר הבירה וושינגטון. הגארד ג'ף מקינס הגיע ב-99', נתן מספרים יפים ובקיץ שעבר חתם כשחקן חופשי ב-פורטלנד. רייט ורוג'רס עזבו בקיץ 99' לאטלנטה ופיניקס בהתאמה. טרוי הדסון הועבר ב-2000 לאורלנדו, נתן שנתיים לא רעות במג'יק ובעונה האחרונה, במינסוטה, בייחוד בפלייאוף, נראה על סף הכוכבות. דריוס מילס האנרגטי שהגיע לקבוצה בכחירה מספר 3 בדראפט 2000 ובשנתיים עם הקליפרס הוכיח את עצמו כאחד הכשרונות המבטיחים בליגה - אתלט בחסד עליון ומטביע מהסרטים - הועבר לקליבלנד לפני שנה והוא רק מתחיל את העשור השלישי של חייו. במקומו הגיע מי שסומן שרכז של הקבוצה לשנים הקרובות - אנדרה מילר, שקצת הלך לאיבוד בבלגאן של הקליפרס, אבל נצליח לתרום 13.6 נקודות ו-6.7 אסיסטים למשחק. בקיץ הוא הפך לשחקן חופשי וסטרלינג ישב בשקט מהצד כשיוטה ודנבר, שגם החתימה אותו לבסוף, ניסו לפתות אותו.

בעונה שעברה, כאמור, הייתה בקליפרס קבוצה צעירה, אנרגטית ואטרקטיבית מאוד - אולווקאנדי בסנטר, אודום ובראנד פורוורדים ומילר את מגטי הגארדים מתרוצצים בחוץ. מבחינת כישרון מדובר באחת מהחמישיות הטובות בליגה, אבל "קנדי-מן" אולוווקאנדי (שהודיע עוד בקיץ שעבר כי הוא לא מתכוון להמשיך לשחק אצל סטרלינג) הופיע רק ב-36 משחקים, לאמאר אודום ב-49, וגם מגטי ובראנד הפסידו ביחד 38 משחקים. הפציעות וחוסר הניסיון חברו לעונה של 27 ניצחונות מול 55 הפסדים. ניחא, אמרו האופטימיים מבין אוהדי הקליפרס, אם יהיו בריאים - הם מגיעים לפלייאוף שנה הבאה, הרי כישרון לא חסר להם.

ואז הגיע הקיץ. "קנדי-מן" עזב כצפוי לטימברוולווס המתחדשת ומילר חבר לכרמלו אנתוני בדנבר התוססת. גם מגטי (שהיה אמור להיות התחילף של יוטה למילר, שהיה אמור להיות התחליף לסטוקטון) ובראנד כבר היו בדרך החוצה, אבל ברגע אחרון ההנהלה החליטה להשוות את החוזים שהציעו להם יוטה ומיאמי, ושני השחקנים הטובים של הקליפרס נשארו בשורותיה. בשבוע האחרון ויתרו הקליפרס על הזכות להשוות את ההצעה של ההיט ללאמאר אודום, וגם הסמול-פורוורד הנפלא הזה הלך לו.

חיזוק? שחקנים חופשיים משמעותיים לא הוחתמו - הבאתו של אולדן פוליניס הקשיש (יהיה בן 39 בתחילת העונה), לא בדיוק מעוררת את ציפורי השיר בנפשות המיוסרות של האוהדים. כריס קאמאן הרוקי מבטיח, אמנם, להיות סנטר טוב בליגה נטולת גבוהים, אבל שחקני ציר מבשילים לאט ויעבור זמן עד שהקליפרס יוכלו ליהנות מכישרונו, בהנחה, כמובן, שלא ישחררוהו לשום מקום. סופוקליס "בייבי-שאק" שורצאניטיס נבחר בסיבוב השני של הדראפט מאירקליס היוונית, אבל עם גובה של 205 ס"מ, ספק אם יצליח לתרגם את כוחו העצום למשהו ממשי ב-NBA ולכן הקליפרס אינם ממהרים בינתיים להחתימו.

קשה להאמין שהקליפרס ינצחו יותר מעשרים משחקים בעונת 2003/04. סביר להניח כי הם יהיו שוב הקבוצה הגרועה באזור הפסיפי. אם ברנד יהיה בריא וקאמאן ייתן עונת רוקי מוצלחת, יש להם סיכוי לנצח עוד חמישה משחקים.

תהליך קבלת ההחלטות בקליפרס לאורך השנים הוא בלתי נתפש מבחינה מקצועית. פרשני NBA מנסים פה ושם לראות איזהו הגיון כדורסלני בהחלטות על החתמת ושחרור שחקנים בממלכה של סטרלינג, אבל בדרך כלל מרימים ידיים. האוהדים, שכל פעם שהעזו לחלום על עתיד ורוד קיבלו בומבה לפנים, כבר התייאשו ורק אחד - דונלד סטרלינג - ממשיך לחייך.

בעונת 2002/03 שילם דונאלד סטרלינג 42.7 מיליון דולר במשכורות לשחקניו. מספר זה היה הנמוך בליגה. שנה לפני כן הוא הוציא מכיסו 33.8 מיליון בלבד - כן, גם אז היה זה הסכום הנמוך בליגה. ושנה קודם לכן? 29.6 מיליון. ולפני כן? 22.4 מיליון ירוקים. כמובן, שהסכומים הללו היו, גם הם, הנמוכים בליגה.

סטרלינג, כתב לא מזמן רוס צ'יטנדיין, אשר בדק לעומק את עברו של הבעלים הקמצן, הוא טום סוייר (דמות אגדית מספרו של מרק טווין) של ה-NBA. הוא משדל אחרים לעשות את עבודתו כך שהם מאמינים כי זה טוב להם וגוזר לעצמו את הקופון. לפני 22 שנה הוא קנה את סן-דייגו קליפרס כי הייתה הקבוצה הגרועה ובעיקר -הזולה בליגה. הוא לא השקיע בקבוצתו, התעלם ממנה והיא הייתה שנה אחר שנה אחת הנמושות של הליגה. אבל הוא ידע מתי להצטרף לעסק בו הרווחים מתחלקים בין כל השותפים.

בירד, מג'יק וג'ורדן עשו ניסים, ה-NBA החלה לגלגל מיליארדים, ומר סטרלינג פשוט חלק עם כולם את הרווחים מזיכיון הטלוויזיה (התמלוגים על השידורים מתחלקים שווה בשווה בין הקבוצות, כדי לשמור על התחרותיות). קבוצתו הייתה לבדיחה של הספורט המקצועני, אך במאזני החשבונות הוא היה האלוף. הסלטיקס, הלייקרס והבולס צבעו את הגדר של הליגה בשכבה עבה של ירוק והוא - בדיוק עמו טום סוייר, שנתן לחבריו לצבוע את הגדר בשבילו - נהנה מהתוצאות.

כך גם בנושא החתמת שחקנים חופשיים. ברנד לא היה מסכים לחתום על חוזה חדש בקליפרס, אז דונאלד סטרלינג נתן למיאמי לעשות את העבודה בשבילו. ההיט פיתו את הפאור-פורוורד הנפלא עם חופים נפלאים, בנות יפות בביקיני, משקאות טרופיים וחלום לשחק תחת פט ריילי והוא חתם עימם על החוזה. לקליפרס הייתה את האפשרות להשוות את ההצעה, אבל דיוויד פאלק, סוכנו של ברנד, קיבל מסטרלינג הבטחה שהם לא מתכוונים לעשות זאת. ברנד הלך לישון וחלם על נפלאות החוף המזרחי ועל האקלים הבריא והנוח של פלורידה. סטרלינג חייך, המתין קצת - והשווה את ההצעה. בבוקר התעורר ברנד וגילה, לתדהמתו, כי חתם לחוזה ארוך טווח בלוס אנג'לס קליפרס. זעקתו של פאלק לא נשמעה.

20 (+) שנה של התנהלות דומה, בצל אורה הבוהק של הלייקרס השכנה, הפכו את קליפרס לקבוצה, שלהגיד עליה שהיא לא אטרקטיבית, יהיה כמו להגיד על ג'ורדן שהוא היה שחקן כדורסל לא רע. אף אחד לא רוצה לבוא לשם, אף אחד לא רוצה תווית של לוזר. וכל עוד לא יבוא שינוי דראסטי בצורת החשיבה של הבעלים דונלד "טום סוייר" סטרלינג - כנראה שזה ימשיך להיות גורלם של הקליפרס האומללים.

אבל שינוי שכזה אצל סטרלינג, איש עסקים מצליח לכל הדעות, קשה לראות קורה. את נכסיו עשה סטרלינג בדרך פשוטה מאוד - קניית בתי מגורים במקומות גרועים והמתנה לעליית המחירים באזור, כשהוא גובה בינתיים שכר דירה מופקע תמורת יחס מזלזל וניהול מעליב. כך עשה גם עם הקליפרס. כך הוא עושה גם עם שחקניו. סטרלינג לא מתעניין באוהדים או בטור הניצחונות, הוא מתעניין במאזנו בבנק.

ושם הוא תמיד אלוף.