תעשו כבוד. מלך אומר שלום

אליפות ארה"ב הפתוחה, טורניר הגראנד סלאם האחרון של 2003, הנערכת בפלאשינג מדו שבניו יורק, תצא היום לדרך. אגאסי, רודיק ופדרר צפויים להיות השמות הגדולים של טורניר הגברים, קלייסטרס והנין ימשיכו כנראה את המאבק על השליטה בטניס הבלגי ולאור היעדרן של האחיות וויליאמס גם העולמי, אבל הסיפור הגדול של יום הפתיחה תהיה הודעתו הרשמית של פיט סמפראס על פרישה מטניס (פרטים על משחקי היום - בהמשך הכתבה).

'פיסטול-פיט' סמפראס, כנראה גדול הטניסאים מאז ומעולם ואחד השמות שהטביעו חותמם יותר מכל על הספורט העולמי של שנות ה-90', העביר את השנה האחרונה בבישול תחושת השובע מהטניס המקצועני והערב ייפרד מקריירת המשחק וממיליוני אוהדיו ברחבי העולם, כראוי, במקום בו נפתח המעגל וגם נסגר.

היה זה בקיץ 1990, כשסמפראס בן ה-19 פרץ לתודעה העולמית כמטאור, כשהוא יורה אייסים לכל עבר והופך לאלוף הצעיר בהיסטוריה של הפלאשינג מדו. בווימבלדון, שם זכה ב-7 תארים, ביסס את תהילתו, אבל אקורד הסיום הגיע בשנה שעברה, בסלאם הביתי בני יורק, עם נצחון בגמר על יריבו הגדול אנדרה אגאסי וזכיה בתואר בגראנד סלאם ה-14 שלו, במה שהסתבר כמשחקו האחרון בקריירה.

תלו את אותה שמש כתומה מעל איצטדיון ארתור אש. החזירו את 20,000 האוהדים למושבים הכחולים. אפשרו לאנדרה אגאסי לגשת שוב אל הרשת כדי לחבק את יריבו המר והוותיק. הביטו שוב בברידג'ט ווילסון מאירה כמו קרן אור ירח באותו הרגע שבעלה ניצח בנקודה האחרונה. העניקו עוד צ'אנס אחד לאגדת הטניס לתזמן את יציאתה ברגע המושלם.

אבל האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? אם כן, פיט סמפראס היה פורש בדיוק ברגע שבו זכה בתואר הגרנד-סלאם ה-14 שלו, כשהכה פעם נוספת באגאסי בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בספטמבר לפני כשנה, כשהוא משחק כאילו הגידים במחבט שלו הם בעצם מיתרי כינור.

היתה לו אז הבמה במלואה. כל העיניים התמקדו בו, אבל הוא לא הצליח להוציא את המלה פרישה מבין שפתיו. אנחנו הרי יודעים עד כמה הוא היה קרוב. "לנצח יריב כמו אנדרה בטורניר כמו היו.אס. אופן, זה סיום מהאגדות", הוא אמר אז.

אבל אז הוסיף את ה"אבל" הגדול: "אני עדיין מעוניין להמשיך להתחרות, אתם יודעים". נשאלת השאלה אם זה באמת מה שהוא רצה. מוסר העבודה הגבוה של סמפראס כבר היה בנסיגה. זכור תסכולו העמוק של מאמנו, חוזה היגראס, בנוגע לחוסר העניין שהפגין הטניסאי שלו. זכורות גם הנקודות שפעם היה זוכה בהן בקלות ואיך נהפכו לפתע לקשות יותר. אנחנו זוכרים גם איך הוסחה דעתו בגלל סוגיות של העולם האמיתי כמו אבהות למשל.

לפתע, סמפראס החל לפעול באוטומט. הוא אמנם אמר שהדרייב שלו לניצחון עדיין מניע אותו, שהרצון שלו להתחרות עדיין דוחף אותו, אבל הוא אמר את הדברים מתוך הרגל. במציאות, הדרייב של סמפראס היה על ניוטרל וכולם, כולל הוא עצמו, ידעו זאת.

היום סמפראס יאמר שלום לאלפי אוהדי טניס בטקס מיוחד בפלאשינג מדו, אבל גם הוא כבר יודע שהוא ויתר על פרישה אגדית. סמפראס יכול לומר את המלים האחרונות כבר בשנה שעברה, על אותו מגרש שבו זכה בגרנד-סלאם הראשון שלו ב-1990, מול קהל הלום נוסטלגיה. הוא היה יכול לומר אז שלום, לפני ששמו נעלם בשנה האחרונה מהסבב, מהטלוויזיה ומהמפה בכלל.

אין ספק שהיום יאורגן טקס שייזכר לשנים, אך עדיין יש טעם לפגם בפרישה שמוכרזת שנה לאחר תאריך התפוגה שלה. אף שיש משהו אצילי בוויתור של סמפראס על סבב פרישה במגרשי הטניס ברחבי העולם - כמו שעושה בימים אלו מייקל צ'אנג - הוא עדיין לוקח סיכון כלשהו כשהוא משתחווה לפני קהל חצי מבולבל ששואל: "האם השחקן הזה לא פרש כבר לפני שנה?"

אז זהו, שלא. הוא בסך הכל הפסיק לשחק. פטריק ראפטר האוסטרלי עשה בדיוק אותו דבר לפני כשנתיים, כשהכריז שהוא רוצה לקחת קצת זמן לעצמו לפני שהוא מכריז על פרישה אבל מעולם לא מצא זמן לחזור מחופי ברמודה, אפילו לא לטקס פרישה.

סמפראס רוצה יותר ובהחלט מגיע לו יותר - כאחראי דקדקן על מעמדו האגדי סמפראס ודאי גם ייהנה מטקס פרישה ראוי. הרי האיש מחזיק ביותר תוארי גרנד-סלאם מכל אחד אחר בהיסטוריה. אין ספק שמגיעה לו סיומת ראויה לקריירה מזהירה ביותר.

שחקנים אגדיים יודעים איך לפרוץ, אבל העזיבה קצת מסובכת יותר. תזמון מעולם לא היה הבעיה של סמפראס על המגרש, הוא לא הצליח להפנים את אמנות האינסטינקט מחוצה לו.

הגמר ההוא מול אגאסי בספטמבר שעבר היה הפעם הראשונה שסמפראס זכה לאהבה זהה מהקהל. לאחר שנים של צפייה באגאסי שנסק למעמד של כוכב פופ, סמפראס הגיע לאליפות כדמות שמעוררת סימפטיה של ההמונים. ככוכב על בנסיגה, סמפראס נתפס אז על ידי הקהל כדמות פחות מכנית, כשחקן אגדי אך פגיע.

בן 32 (נולד ב-12/8/1971 בוושינגטון, כיום גר בלוס אנג'לס)
1.85 מ'
חובט ביד ימין

סה"כ תארים בקריירה: 64 (4 ברשימת כל הזמנים)
14 תארי גראנד סלאם (7 ווימבלדון, 5 ארה"ב, 2 אוסטרליה) - יותר מכל טניסאי אחר בהיסטוריה
11 תארי מאסטרס וחמש תארים באליפות סיום העונה
סיים 6 שנים ברציפות (1998-1993) כמספר 1 בעולם ושהה שם בסה"כ 276 שבועות - יותר מכל טניסאי אחר בהיסטוריה
מאזן כללי בקריירה: 222:762
משך 12 שנים ברציפות שהה בין עשרת הראשונים בדירוג העולמי, בשמונה מהן (2000-1993) זכה גם בסלאם אחד לפחות
דייויס: מאזן 9:19 וזכיה בשני תארים (1992, 1995)
מאזן קריירה מול יריביו הגדולים: אגאסי 14:20, בקר 7:12, קורייר 4:16, מקנרו 0:3, לנדל 3:5, צ'אנג 8:12, ראפטר 4:12, קרייצ'ק 6:4, אדברג 6:8, מוסטר 2:9, קונורס 0:2
רווחים מטניס: 43,280,489 דולר (כמובן, מספר 1 בכל הזמנים בפער עצום)

תארים על פי משטח
קשים 36
שטיח 15
דשא 10
חימר 3

היסטוריה בגראנד סלאמים
פלאשינג מדו: מאזן 9:71, 5 תארים (1990, 1993, 1995, 1996, 2002)
ווימבלדון: מאזן 7:62, 7 תארים (מחזיק בשיא, בצוותא עם וויל רנשואו שעשה זאת בשנות ה-80' של המאה ה-19, 1993, 1994, 1995, 1997, 1998, 1999, 2000)
אוסטרליה: מאזמן 9:45, 2 תארים (1994, 1997)
רולאן גארוס: מאזן 12:24, 0 תארים

משחקו האחרון: גמר הפלאשינג מדו 2002, גבר על אנדרה אגאסי 3:6, 4:6, 7:5, 4:6.