ישראל רוצה זהב באליפות העולם באתלטיקה

היום נפתחה אליפות העולם באתלטיקה בפאריס. אחרי שהכרנו את כל הכוכבים הגדולים בסדרת הכתבות הקודמת, אנחנו לא מקפחים את המשלחת הישראלית. תשעה אתלטים יוצאים השנה לאליפות, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות.

זה הזמן לעשות סדר, מי מתחרה, איפה ומתי?

אי אפשר שלא לפתוח עם האתלט הבכיר ביותר בישראל אי פעם, אלכס אברבוך.

אברבוך בן ה-28 עלה לישראל מסיביר לפני 4 שנים, כשברוסיה הוא היה מוכר יותר כאתלט קרב 10. כך למעשה החלה הקריירה שלו. ב-1997 הוא היה אלוף רוסיה במקצוע הזה, ושנה לאחר מכן, באליפות אירופה באולמות, הוא סיים במקום השישי בקרב ה-7, עדיין במדי רוסיה.

ב-99' כאמור, אברבוך החליט לעזוב את קרב ה-10 ולהתרכז בקפיצה במוט, מה שהיה המקצוע החזק ביותר שלו בקרב. תוך כדי ההחלטה הוא עלה לישראל, ועבר להתאמן עם ואלרי קוגן, אחד מבכירי המאמנים בקפיצה במוט בעולם, שהיה בעבר מאמנו של רודיון גטאולין הרוסי, שעבר גובה של 6.05 מ'.

שיאו האישי של אברבוך כשעלה לארץ היה 5.70 מ', נמוך מהשיא הישראלי אז של דני קראסנוב, 5.76 מ'. בכלל, עלייתו של אברבוך הביאה לעניין גדול בארץ, ומאחר וכבר היו כאן שני קופצים בכירים, קראסנוב וקונסטנטין סמיונוב, שניהם ברמה של גמר באליפות עולם, אבל אף אחד מהם לא ברמה של מדליה.

ההתקדמות של אברבוך בשנה הראשונה הייתה מצויינת, שיפור של 11 סנטימטרים לשיאו האישי, וקביעת שיא ישראלי חדש, 5.81 מ'. באותה שנה אברבוך, עדיין אלמוני יחסית, נסע לייצג את ישראל באליפות העולם בסביליה וחזר עם הישג היסטורי, מדלית ארד, מדליה ראשונה לישראל באליפות העולם באתלטיקה. כמה חודשים לאחר מכן, אברבוך מביא לנו עוד הישג היסטורי, מדלית זהב באליפות אירופה באולמות. עכשיו כולם כבר הבינו שיש כאן פוטנציאל למדליה אולימפית.

בשנה האולימפית 2000, אברבוך הוסיף עוד 4 סנטימטרים לשיאו הישראלי והעמיד אותו על 5.85 מ', תוצאה שעלולה להספיק למדליה אולימפית. בגמר עצמו אברבוך איכזב. הוא עבר גובה של 5.50 מ', אבל נכשל לאחר מכן בשלושת נסיונותיו לעבור 5.70, כל זה הספיק לו רק למקום העשירי.

המטרה הבאה של אברבוך המאוכזב הייתה אליפות העולם ב-2001 באדמונטון, קנדה. מאליפות העולם באולמות הוא לא הביא באותה שנה מדליה והסתפק במקום הרביעי, אבל כולם ידעו שיש מה לצפות למדליה באליפות העולם, במיוחד אחרי שיא ישראלי מדהים אותו הוא קבע בתחרות בגייטסהד אנגליה, 5.91 מ'. אם עד עכשיו היו כאלה שדיברו על מזל בתחרויות הגדולות, התוצאה הזו הציבה אותו כבר בטופ העולמי.

באדמונטון אברבוך לא רק שלא איכזב, אלא שיפר את ההיסטוריה שהוא עצמו קבע בסביליה. הפעם הוא הביא משם מדלית כסף עם קפיצה של 5.85 מ'. המנצח היה דימיטרי מרקוב האוסטרלי שהיה פשוט מדהים באותו ערב וקבע 6.05 מ'.

שנת 2002 הגיעה והמטרה, אליפות אירופה במינכן שמתקיימת בחודש אוגוסט באיצטדיון האולימפי, 30 שנה אחרי הטבח המתועב ב-11 חברי המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים. אברבוך לא התחרה באותה השנה בעונת החורף באולמות והתרכז בהכנות לעונת הקיץ. כל זה הביא לאחד הרגעים המרגשים של הספורט הישראלי, אם לא המרגש ביותר. אברבוך על הפודיום באצטדיון האולימפי במינכן, עטוף בדגל ישראל, כשברקע מתנגנת התקווה. עוד היסטוריה של האתלט הישראלי הבכיר ביותר, והפעם זה היה הכי חזק. סוף סוף התייחסות בכל כלי התקשורת כיאה לאלוף אירופה. אם עד עכשיו המדליות שלו הביאו לכמה תמריצים קטנים, עכשיו התחילו כבר חיזורים רציניים אחרי אלוף אירופה הטרי. חברת רנו העניקה לו מכונית בשווי 170 אלף שקל, חברת הבנייה 'אזורים' רצתה לאמץ אותו בתנאי שיתן קפיצות ראווה בהשקות של אתרי בנייה, ואברבוך כבר היה חייב להתנהל עם סוכן אישי צמוד בדמותו של רפי עגיב. באותה שנה אגב, אברבוך קינח בעוד שני הישגים מצויינים, מדלית זהב באוניברסיאדה בסין, ומדלית כסף במשחקי הרצון הטוב באוסטרליה.

עכשיו הוא כבר סלבריטי לכל דבר, שחייב לתת דין וחשבון לספונסרים, ולפעמים זה גורם לאי נעימויות. רק החודש זה בא לידי ביטוי במפגש של ספורטאי סגל הזהב של הועד האולימפי עם ראש הממשלה אריאל שרון. אברבוך, שמאומץ ע"י חברת ההלבשה "בגיר", טען שלא מכובד להיפגש עם ראש הממשלה בחולצת 'ספידו' (המאמצת של הוועד האולימפי), והסתכסך עם הוועד האולימפי. בכל מקרה, העניינים האלה מעניינים פחות ויפתרו אחרי אליפות העולם, אותנו מעניין מה אברבוך יעשה בפאריס.

אז השנה דובר הרבה על פציעה טורדנית של אברבוך בברך. באליפות העולם באולמות בבירמינגהאם הוא נשר במוקדמות אחרי שנכשל 3 פעמים בגובה 5.60 מ'. בקיץ הוא הציג יכולת בינונית בתחרויות הגולדן ליג, ואחרי ההופעה המאכזבת באליפות הארץ (לא עבר גובה של 5.60 מ'), נראה היה שאפשר לשכוח מעוד היסטוריה השנה. אבל אז הגיעה תחרות הגרנד פרי במדריד. תחרות לא גדולה במיוחד, אף אחד לא חיכה בקוצר רוח לאיזושהיא בשורה מספרד. אבל אברבוך הוכיח לכולם באותו ערב שהוא כן הולך על היסטוריה השנה. קפיצה מדהימה של 5.93 מ' הקפיצה אותו לראשות הדירוג העולמי בקפיצה במוט ולמועמדות רצינית לזהב בפאריס.

המתחרים -

קבוצת "הטופ העולמי" בקפיצה במוט היא די קבועה בשנים האחרונות ולא משתנה. אברבוך, 1.78 מ', שבולט תמיד כאתלט הנמוך ליד הקופצים האלה, משתייך כמובן לקבוצה הזאת. יש את אלה שתפסו בה מקום של קבע כבר לפני כמה שנים:

אלוף העולם דימיטרי מרקוב האוסטרלי, טים לובינגר הגרמני, אוקרט בריטס מדרום אפריקה, וג'ף הארטוויג האמריקאי.

יש גם את אלה שהזדנבו לקבוצה הזאת קצת מאחור, אחד מהם הוא רומיין מניל הצרפתי שבינתיים נראה הכי טוב השנה. מניל הבריק כבר בתחילת העונה עם תוצאה של 5.92 מ' וקבע את תוצאת השנה בעולם. אחרי שאברבוך קילקל לו והוסיף עוד סנטימטר, מניל החזיר ב-5.95 מ' לפני חודש ואותת על כוונותיו הרציניות בהחלט למדלית זהב מול הקהל הביתי שיתן לו את כל הפוש באיצטדיון סנט. דני.

עוד קופצים מוכשרים שבלטו השנה וצריך לשים אליהם לב: אוסקר יאנסון השבדי (5.87 מ'), ג'וזפה ג'יביליסקו האיטלקי (5.82 מ'), ולארס בורגלינג הגרמני שהיה סגנו של אברבוך באליפות אירופה האחרונה.

התחזית - המטרה היא כמובן מדלית זהב. שיחזור של היכולת ממדריד, ואברבוך יכול לעשות את זה. הבעיה היא שאי היציבות של אברבוך השנה, וה

לפני עלייתה של אירנה לנסקי, טבלת השיאים הישראליים לנשים באתלטיקה תמיד נראתה מוזר. לצד תוצאות ברמה עולמית נמוכה ביותר, בלט תמיד ה-12:92 שנ' של אסתר רוט-שחמורוב בריצת ה-100 משוכות. אין מה לעשות, היינו אומרים, פעם הייתה פה אתלטית ברמה של גמר עולמי ב-100 משוכות. התוצאה של שחמורוב אגב, נחשבה לאיכותית גם בשנות התשעים, יותר מ-20 שנה אחרי שהיא נקבעה.

לנסקי עלתה לארץ מאוקראינה ב-1999 בתור רצת 400 משוכות. בהיסטוריה שלה היו כמה הופעות כושלות במדי אוקראינה באליפויות העולם, וזה כנראה מה שגרם להתאחדות האתלטיקה באוקראינה לשחרר אותה, ומה שהביא את לנסקי להתאמן כאן בארץ ולייצג את המדינה.

כמו אברבוך, גם לנסקי החליטה לשנות את המקצוע בישראל ולהתרכז ב-100 משוכות. זה התחיל בכמה נסיונות כושלים. באליפות אירופה באולמות בשנת 2000 היא לא עברה את המוקדמות ב-60 משוכות וב-200 מטר. לנסקי המשיכה להתמיד, אבל גם באליפות העולם באדמונטון, אחרי שכבר קבעה שיא אישי של 13:03 ב-100 משוכות, היא נשרה במוקדמות אחרי שסיימה ב-13:28 בלבד.

ב-2002 הגיעה ההתקדמות הגדולה. אחרי שבחורף לנסקי שברה את שיאה של שחמורוב ב-60 משוכות, היא נתנה עונה מצויינת בקיץ, שברה את השיא הנוסטלגי שלה גם ב-100 משוכות, וסיימה את השנה עם תוצאה מצויינת של 12:80 שנ', תוצאה שיכולה להספיק לגמר באליפות העולם במצבים מסויימים. באליפות אירופה במינכן היא הייתה כל כך קרובה לגמר, אבל סיימה בסופו של דבר במקום ה-9 עם 13:05, ושוב לא זכינו לראות נציגים ישראלים בגמר של אליפות חשובה במקצוע המסלול. זה קרה לנבחרת השליחים בסביליה 99', וזה קרה במינכן ללנסקי.

השנה, 2003, לנסקי הוכיחה יציבות נהדרת בסידרת תחרויות באירופה בחודשים יוני-יולי. לנסקי ירדה 7 פעמים מ-13 שניות, והתוצאה הטובה ביותר שלה השנה היא 12:82 שנ'. באליפות ישראל היא איכזבה אחרי שמתחה שריר, אמנם היא סיימה ראשונה אבל בתוצאה חלשה. כמה ימים לאחר מכן היא אמרה, "אין מה לדאוג, לאליפות העולם בפאריס אני אהיה מוכנה". מאז ועד היום, לנסקי באמת הקדישה את הזמן לטיפולים ולהכנות לקראת האליפות.

כמו שהזכרנו, המטרה היא ברורה, להתברג בין 8 הרצות הטובות בעולם ב-100 משוכות ולהגיע לגמר. בגדול, תוצאה של 12:80 יכולה להספיק. כדי להבין יותר טוב מה קורה שם, השיא העולמי של בובינה הבולגריה הוא 12:21 שנ'. בימינו אף אחת לא מתקרבת לתוצאה הזו, וההערכה היא שהנמצחת בריצת הגמר (המועמדות הן גייל דברס ובריג'יט פוסטר), תעשה את זה בזמן של כ-12:40 שנ'. מספר הרצות שירדו מ-12:60 שנ' אמור להיות בסך הכל 4-5, ועוד כ- 8-9 רצות אמורות לנוע סביב ה-12:80 וביניהן אירנה לנסקי. זה אומר שלנסקי צריכה הרבה מזל בסיבובים המוקדמים ובחצי הגמר. אם בחצי הגמר היא תצליח לשפר את שיאה הישראלי ולרדת מ-12:80 שנ', קיים סיכוי סביר שהיא תוכל לעלות לריצת הגמר ולעשות היסטוריה ישראלית על המסלול.

אולי לא רבים יודעים על זה, אבל ואדים בביקין הוא בעצם האתלט הישראלי הראשון שעלה לגמר באליפות עולם. זה קרה בטוקיו 91', ובביקין קבע אז, בדיוק בזמן הנכון, שיא ישראלי של 81.56 מ' ועשה היסטוריה. בגמר הוא כבר הטיל פחות טוב, רק 77.18 מ', מה שהספיק לו למקום העשירי.

גם על בביקין אפשר לומר שעשה את מרבית ההתקדמות שלו בארץ. כשעלה לכאן מאוקראינה ב-1990 ,השיא האישי שלו היה 70 מטר.

מאז אותה אליפות עולם בטוקיו עבר על בביקין הרבה, בעיקר דברים שליליים. בברצלונה 92' הוא לא התקרב ל-80 מ' ונשר במוקדמות. ב-1994 הוא נתפס בנטילת סמים אסורים והושעה ע"י התאחדות האתלטיקה ל-4 שנים.

אחרי ששכחנו מענף הטלת הכידון בארץ, בביקין חזר להתחרות ב-98'. לקחו לו כמה שנים לחזור לכושר, ועד שנת 2000 הוא לא הצליח להתקרב לשיאו, והטיל כל הזמן לאיזור ה-75 מטרים, מה שלא הספיק כדי לשלוח אותו לתחרויות הגדולות והחשובות.

ב-2000 בביקין כבר חזר לכושר, הוא הצליח לעבור 80 מטר אבל לא עשה את הקריטריון האולימפי ולא נסע לסידני. שנה לאחר מכן, כבר אפשר היה לשלוח אותו לאליפות העולם באדמונטון, אלא ששם לא הכי הלך לו במוקדמות, והטלות של 77-78 מ' שלחו אותו הביתה.

אבל בביקין, בן 33, לא מוותר. ב-2002 הוא הרשים במיוחד כשהצליח לשבור את שיאו הישראלי שקבע 11 שנים לפני כן, ולהעמידו על 81.68 מ'. אמנם באליפות אירופה במינכן הוא שוב איכזב, אבל גם השנה בביקין חזר ועבר פעמיים את גבול 80 המטרים, מה שאומר שאולי, אולי יש לו סיכוי לשחזר לפחות את ההישג שלו מלפני 12 שנים בטוקיו, ואולי להתברג בין 12 המטילים בגמר.

התוצאה הטובה ביותר של בביקין השנה (80.95 מ'), מדרגת אותו רק במקום ה-28 מבין מטילי הכידון בעולם, אבל הכל פתוח, יש לזכור שאין הבדל גדול בתוצאות של מטילי הכידון מהשורה השנייה והשלישית בעולם, אליהן משתייך בביקין.

סווטלנה גנדזילוב היא עוד אחת מהאתלטיות שעלו מאוקראינה. היא הגיעה לארץ ב-1996 בתור אצנית 100 משוכות, ולפני עלייתה של אירנה לנסקי לארץ ב-99', היא שלטה במקצוע הזה.

ב-1999 ייצגה את ישראל בפעם הראשונה בסביליה בריצת ה-100 משוכות (הגיעה עם שיא אישי של 13:31 שנ'), אבל נשרה כבר במוקדמות. אותה התקופה בכלל הייתה קשה עבור גנדזילוב שהתקשתה להתאקלם בארץ מבינה כלכלית. ביום היא הייתה מתאמנת, ובערב הייתה עובדת בתור שוטפת כלים במסעדה. בעקבות אותה כתבה בעיתון, אומצה גנדזילוב על ידי חברת 'אדידס', שדאגה לה לתמיכה כלכלית, ובאמת מאז ההישגים השתפרו.

ב-2000 היא כבר שיפרה את שיאה האישי ב-100 משוכות ל-13:09 והתקרבה לאט לאט לשיאה של אסתר רוט-שחמורוב (שנשבר בסופו של דבר על ידי לנסקי). באותה שנה היא ייצגה את ישראל באליפות אירופה באולמות, אבל לא עברה את המוקדמות ב-60 משוכות. באותה שנה גנדזילוב גם החלה להתחרות בקרב ה-7, אבל עדיין לא היפנתה למקצוע הזה את מירב תשומת הלב.

שנה לאחר מכן, ב-2002, עוד שיפור. גנדזילוב קיצצה עוד חמש מאיות משיאה האישי ב-100 משוכות וקבעה 13:04 שנ'. באליפות העולם באולמות בחורף, היא הצליחה להעפיל לחצי גמר ריצת ה-60 משוכות, אבל נשרה שם.

ב-2002 גנדזילוב הבינה שעם היכולת המצויינת של לנסקי, אין לה יותר מדי מה לחפש בריצת המשוכות, והתמקדה בקרב ה-7. אחרי ששיפרה את השיא הישראלי היא נסעה לייצג את ישראל באליפות אירופה במינכן. שם היא שיפרה שוב את שיאה הישראלי, וסיימה במקום ה-15 המכובד.

השנה גנדזילוב קיבלה כמה הזדמנויות לעשות את הקריטריון לאליפות העולם בקרב 7. באליפות ישראל היא כשלה, אבל ממש ברגע האחרון, בהזדמנות האחרונה שניתנה לה, גנדזילוב שברה את השיא הישראלי ובגדול. היא הייתה הראשונה לעבור את מחסום 6000 הנקודות, וקבעה 6031. בין התוצאות הבולטות שלה בעת שבירת השיא: 6.31 מ' בקפיצה לרוחק ו-2:09:82 ב-800 מטר.

בקרב 7 מתחרים במקצועות הבאים : 100 משוכות, קפיצה לגובה, כדור ברזל, 200 מ', קפיצה לרוחק, הטלת כידון ו-800 מ'.

בפאריס, גנדזילוב היא הראשונה מבין הישראלים שנכנסת למעגל התחרויות, וזה קורה כבר בשבת בבוקר, בריצת ה-100 משוכות, המקצוע הראשון בקרב ה-7.

לגנדזילוב אין סיכוי להתברג בצמרת העליונה, אבל שיפור נוסף של שיאה הישראלי בהחלט ימקם אותה במקום מכובד ויחשב להצלחה. מאמנה של גנדזילוב הוא בעלה ולדיסלב. באליפות אירופה במינכן בשנה שעברה, נרשמה תקרית לא נעימה כשולדיסלב גנדזילוב השתכר והיה מעורב בקטטה עם מאמן אוקראיני. באיגוד האתלטיקה לא היו מוכנים לשלוח אותו השנה לפאריס, אבל לאור השיפור הגדול ביכולתה של אישתו, באיגוד האתלטיקה החליטו לתת לו את הקרדיט ולהטיס אותו לפאריס, רק בתנאי שיבטיח לא לשתות שם אלכוהול.

התיכנון של איגוד האתלטיקה הישראלי היה לשלוח רביעית מרתוניסטים לאליפות העולם, שתנסה להשיג מיקום מכובד גם בתחרות הקבוצתית. באליפות אירופה במינכן, שלישיית המרתוניסטים הישראלית הייתה קרובה לעשות את זה, אלא שבסיום התברר שבשביל לסיים במקום השלישי, כמו שחשבנו שהם סיימו, היה צריך לשלוח רביעיה, עוד אחד מהבזיונות שידענו מאיגוד האתלטיקה.

בכל מקרה, השנה זה לא הלך. הרביעיה כבר הייתה מתוככנת, אבל בעיות עם אזרחותו של הרץ היילה מלקוט, ישראלי לכל דבר שחי כאן כבר 8 שנים ונשוי ליהודיה, ביטלו לבסוף את התיכנון, מה שהשאיר אותנו עם שני מרתוניסטים, אסף בימרו והיילה מלקוט.

אסף בימרו -

ללא ספק רץ המרתון הבכיר ביותר בישראל כיום. הוא עלה לארץ מאתיופיה בגיל 15, חלם להיות כדורגלן, אבל מגלי הכישרונות הביאו אותו בסופו של דבר לענף הפחות רווחי, הריצות הארוכות, ולמאמן רפי וישניצר.

ב-1995 בימרו, שרץ אז מרתון ב-2:17 ש', ערך את הופעת הבכורה שלו. זה קרה באליפות העולם בגטבורג. כותב שורות אלה במקרה היה באותו יום באיצטדיון 'אולווי' וחיכה לראות את בימרו מסיים, אבל זה לא קרה. הוא פרש באמצע וחזר מאוכזב הביתה.

שנתיים לאחר מכן, ביוון, הוא הלך צעד אחד קדימה והצליח לסיים את הריצה, אמנם במקום ה-59, אבל תמיד נעים לראות רץ ישראלי נכנס לאיצטדיון באליפות העולם אחרי שסיים מרתון, ומקבל את כל הקרדיט מהקהל שממלא את היציעים.

עם השנים בימרו רק המשיך להשתפר. הוא השקיע באימונים, השתתף לאורך כל העונות במירוצי מסלול ומירוצי שדה בארץ ובחו"ל, וכל זה במקביל לעבודתו האינטסיבית במעון לנוער שסובל מפיגור שכלי, האהבה השנייה של בימרו, שנותן שם פשוט את כל הלב.

אז כולם חיכו לפריצה של המרתוניסט המוכשר, וזה הגיע באליפות העולם באדמונטון ב-2001. אמנם הוא לא שיפר שם את הישגו הטוב ביותר, אבל כידוע, במרתון, עם כל השינויים בתנאים זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא שבימרו סיים שם במקום ה-20 המאוד מכובד, הישג מצויין, שאם ישוחזר בפאריס, יוכל להבטיח לבימרון השתתפות באולימפיאדת אתונה.

גם באליפות אירופה במינכן בימרו לא איכזב וסיים במקום ה-18. עוד צעד משמעותי בקריירה שלו כמרתוניסט היה השנה, במרתון טבריה. בימרו סיים ראשון בין הישראלים במרתון שהתעלה לרמה גבוהה, ושיפר את שיאו האישי, אותו קבע 6 שנים לפני כן, בדקה. בימרו קבע 2:15:46 והיה רחוק רק בשניה משיאו של דב קרמר שנקבע ב-1994. בימרו לא יכל להסתיר את הבטחתו, ובפאריס הוא בטח ירצה סוף סוף לשבור את השיא.

אם זה יקרה, יש לו סיכוי להתברג בין השליש הראשון של הרצים, מה שיבטיח לו השתתפות באולימפיאדת אתונה. וכדי להיות ברורים יותר, אם לדוגמא ירוצו במרתון בפאריס 90 רצים, בימרו צריך לסיים בין 30 הראשונים. ביום טוב, הוא יכול לעשות את זה.

היילה סטאין -

האטרקציה של המשלחת הישראלית. לא בכל יום רואים אתלט בן 48 שנוסע לאליפות העולם, אבל היילה סטאין פשוט לא מסכים לפרוש.

עד לאליפות אירופה בשנה שעברה במינכן, סטאין לא היה ידוע במיוחד, אבל אחרי אותה ריצת מרתון במינכן, סטאין הפך לחביב הקהל. איזכור: אנשי המשלחת הישראלית חשבו ששלושה מרתוניסטים יספיקו כדי שיחשיבו את ישראל בדירוג הקבוצתי. אסף בימרו וזבדיה וודג' נתנו ריצה סבירה, וסטאין, הרץ השלישי היה מאחור, בדבוקה האחרונה. בסביבות הקילומטר ה-30 הוא מתח שריר ברגל. במצב כזה, אין מה להמשיך לרוץ וכל אחד היה פורש, אבל לסטאין אמרו שהוא חייב לסיים כי יש סיכוי למדליה. הרץ המבוגר עשה הכל, תוך כדי סיכון בריאותי של רגלו, והצליח בכוחותיו האחרונים להגיע לקו הסיום, במה שהיה המחזה המרגש השני באותה האליפות, אחרי מדלית הזהב של אברבוך. רק אחרי שסטאין סיים והתפנה לטיפול, התבררה אי ההבנה של המשלחת הישראלית, וסטאין קיבל את ההודעה שכל המאמץ הזה היה לשווא.

בכל מקרה, הפעם סטאין לא רוצה סיום דרמטי. השנה הוא נראה טוב וקבע תוצאה של 2:15:53 ש', זהו שיאו האישי של סטאין וכן, הוא קבע אותו בגיל 48. זו תהיה הופעת הבכורה של סטאין באליפות העולם באתלטיקה. נקווה בשבילנו ובמיוחד בשבילו, שיעשה את זה בכבוד.

המסתורית והאלמונית שבין חברי המשלחת הישראלית לפאריס. עלתה לארץ רק לפני 10 ימים, לא לפני שהשתתפה באליפות רוסיה (כנראה ניסתה לקבוע שם את הקריטריון הרוסי, אבל כשלה).

מדובר ברצת 400, שקבעה השנה תוצאה של 51:66 שנ', לא רע בכלל, אבל ספק אם יספיק לגמר בפאריס. המטרה העיקרית להעלתה הייתה ל\בניית רביעית שליחות ל - 4X400.

בכל מקרה, רוב הסיכויים שנראה אותה חונכת לפחות שיא ישראלי חדש (השיא של אירנה לנסקי הוא 53:27 שנ'), אלא שזה יוכר רק שנה אחרי קליטתה של טקאץ' בארץ. כמובן שבגדול יש סיכוי לראות גם ממנה גמר, כדי להגיע לשם היא תהיה חייבת לשבור את שיאה האישי.

אז כמו שהזכרנו, עלייתה של טקאץ' הביאה ממש ברגע האחרון לבניית נבחרת שליחות ל-4X400 מ' שתכלול, חוץ מהעולה החדשה, את אירנה לנסקי, סווטלנה גנדזילוב וענת מורד (אולגה דוגדקו יוצאת בתור מחליפה). כעיקרון, טקאץ' היא היחידה מבין הארבע בעלת תוצאה בקנה מידה עולמי, לנסקי עם שיאה האישי עוד נחשבת לרצה טובה, אבל עם השיאים האישיים של שאר הרצות, אין לרביעיה הזאת סיכוי להגיע לגמר, אלא אם יקרה משהו בלתי צפוי.