הפעם אני ממש שונא להיות צודק, אבל מי שזוכר את הטור הקודם שלי, לא יתקשה לזכור כיצד הצהרתי עוד לפני המשחקים מול ז'ילינה, כי הדיבורים על צ'לסי מוקדמים כי לא נעבור את הסלובקים. כואב להודות, אבל באירופה, מכבי, שהיתה הנציגה הישראלית הראשונה במפעלי היבשת לפני 12 שנה, לא רק שאינה אלופת הישראליות, הוא בקושי קבוצת 'אמצע טבלה'.
בדירוג פנימי של הישראליות באירופה, מכבי מדורגת מקסימום במקום הרביעי, כמובן שאחרי מכבי חיפה (לא רק בגלל ליגת האלופות) והאדומים שאכלו לנו את הלב לפני שנתיים בגביע אופ"א, אבל גם אחרי הפועל חיפה, כשאפילו להפועל פ"ת יש זכות לגיטימית לטעון למקום הרביעי לפני ה'אימפריה הצהובה' שלנו. רק ההופעות של בית"ר ירושלים, הפועל ב"ש וראשל"צ מונעות ממכבי לקבל את תואר החרפה הכי גדולה של הכדורגל הישראלי באירופה.
אחרי האליפות והתחושה שזמנים חדשים מגיעים לקרית שלום, קיווינו ולתומנו אפילו האמנו שאולי סופסוף מגיע תורנו, אבל המציאות ירקה לנו מהר מאוד בפרצוף. לשחקנים ככלל יש החלק הכי גדול במוחטה שעפה לנו לפנים, אבל הפעם גם קלינגר הוא שותף מלא במחדל.
זה התחיל בניהול המשחק הפחדני שלו בסלובקיה (אם מול הבונקר של המשחק השני עובד היה הכי טוב בחלק הקדמי שלנו, אז תחשבו מה היה קורה במשחק קצת יותר פתוח כמו בראשון), והתדרדר בגומלין, כשגם בדבר שהוא עושה כי טוב - להטריף את השחקנים ולהחדיר בהם אמונה שאפשר לעשות הכל - הוא לא פגע. בעונה האחרונה, אין פה סוד, היה זה הנשק העיקרי שעשה את ההבדל והביא אליפות, אבל אחרי הגול של ז'ילינה גם קלינגר היה נראה כמי שוויתר, כמי שכבר התייאש מהסיכוי לסחוט עוד משהו מהתפוזים האלה. על ההחלטה לעלות עם הילד לירן כהן למשחק כזה באמת שאין לי חשק להתייחס.
היירו, זאמר, מתיאוס. למה לא בנין?
היירו, זאמר, מאלדיני ומתיאוס. מה משותף לכולם מלבד היותם שחקנים גדולים? ובכן, כל אחד מהשמות הללו שיחק בשיאו בתפקיד שדורש הרבה תנועה (רובם קשרים אחוריים) וכשהתבגר עבר לתפקיד הבלם. מאמניהם של כל אלו הבינו כי עם השפעת הגיל המקום בו יתרמו את המירב מנסיונם והנבת המשחק שלהם הוא בהנהגת הקבוצה מאחור. אצלנו, מקום מו המושג 'כבוד' מכתיב החלטות, העניינים תמיד יותר מסובכים מפני שכולם פוחדים מצעד שעלול להתפרש כפגיעה בכוכב והכרזה כי עבר עליו זמנו. אבל ההגיון והנסיון האירופי מלמד כי זהו תהליך שאין להתבייש בו, הוא לגיטימי וכל אחד מאיתנו עובר אותו - קוראים לו תהליך ההזדקנות והגיע הזמן שגם טל בנין יבין אותו.
בנין, בואו ונודה, כבר לא מסוגל להעביר את הכדור מן החלק האחורי לקדמי, מה שדורש זריזות רגליים ברמה גבוהה, בצורה מהירה ומסודרת כבעבר. אם לומר את האמת, בתנועה ותחת לחץ הוא בקושי מסוגל לשחרר פס. כל כדור שהלך אליו במשחק השני מול ז'ילינה ובכלל במשחקים האחרונים הגיע ליריבה. בגליצ'ים מתוזמנים יש לבנין הרבה מה לתרום, גם בשמירה אישית, בסגירה נכונה (של שטח או של שחקן) ובכלל בחכמת משחק, יש לו עוד הרבה מה לתת וחבל יהיה לראות אותו נמוג לנו ככה מול העיניים.
קלינגר, שהיה במצב דומה בשלהי הקריירה שלו כשחקן, יכול לפתור לעצמו הרבה בעיות אם יעביר את בנין לתפקיד הבלם. ראשית, הוא ייהנה סופסוף מהערך המוסף של בנין, שהולך היום לאיבוד ובנוסף, הוא ישמור על הייס, שמרגיש הכי נוח כשהוא מנהל את המשחק באמצע, מרוצה, יתן יותר דקות לתמיר כהן ואולי אף יקטוף פירות מאורן זיתוני שעדיין שייך לסגל. הוא לא יצטרך לסמוך על הפציעות של ברומר ועל חוסר הריכוז של סטרול והוא יכול להיות המאמן הישראלי הראשון, למיטב זכרוני, שעושה את הצעד המתבקש הזה. בעונה שעברה הוא סימן את עצמו כאיש מקצוע שלא פוחד לקבל החלטות קשות, נקווה שגם העונה, כשכבר יש לו מה להפסיד, הוא ימשיך להוכיח את עצמו כזן נדיר בכדורגל שלנו - מאמן עם ביצים.
ונמני? עליו כבר באמת דיברנו מספיק.