אלופי המציאות

כמעט כמו בעונה שעברה, בה התחילה סן אנטוניו על אש קטנה, גם את הפגרה שאחרי, שבתחילתה הסתמנו הספרס כלוזרים הגדולים של הקיץ, הם עומדים לסיים במצב שמעמיד אותם בשורה הראשונה של המועמדות לאליפות. עם טים דאנקן יש להם את המניה הכי בטוחה בכדורסל ואחרי השבועות האחרונים, החברה שלו מסביב, נראית תומכת מתמיד.

פרישתו של דייויד רובינסון ותכנית רב-שנתית שקולה ומוצלחת העמידו את הספרס בתום הפלייאוף עם שלד מוכשר וצעיר והרבה מקום תחת תקרת השכר. הכיוון המקורי היה להביא עוד סופר סטאר, אבל לאחר שהמטרה העיקרית - ג'ייסון קיד, החליט להישאר בניו ג'רזי וג'רמיין אוניל, שסומן כאפשרות להשלים צמד תאומי מגדל חלומי עם דאנקן, עשה אותו דבר באינדיאנה, נראה היה כי חוסר האטרקטיביות של סן אנטוניו כעיר וכמרכז מסחרי-שיווקי תשאיר אותה עם לא הרבה יותר מאותו שלד, שלעומת נבחרת החלומות שנבנתה בלוס אנג'לס, נראה חיוור משהו. אבל לספרס, מסתבר, היו תכניות מגירה לא רעות בכלל.

הפיסה הראשונה שצורפה היה הסנטר הסלובני ראשו נסטרוביץ' ממינסוטה, שחתם ל-6 שנים תמורת 42 מיליון דולר. בספרס לא בונים על ראשו כבעל נוכחות הגנתית ברמה שקיבלו מהאדמירל בשנותיו הטובות, אבל הסנטר היעיל והשקט, מה שמנכ"ל הספרס, אר.סי. בופורד, מכנה "חייל טוב", צפוי להתאים היטב למשחק ההתקפה של הקבוצה וכגבוה לא מסורבל הוא אמור להשתלב לא רע גם ביציאה למתפרצות בחסות ההגנה הלוחצת, אלמנט עליו אמורים הספרס להמשיך ולהתבסס.

חתימתו של טים דאנקן, ה-MVP של שתי העונות האחרונות והאיש שחתום על האליפות, על חוזה של שבע שנים תמורת 122 מיליון דולר היתה אקט פורמלי בעיקרו, שלאחריו התפנו בופורד והמאמן פופוביץ' למצוא דרך לנצל את המקום תחת תקרת השכר כדי להוסיף כשרון בעיקר דרך טריידים. הרעיון להביא את ספריוול, ממנו החליטה ניו יורק להיפטר, נשקל ברצינות, אבל נפסל, גם בשל החשש כי אופיו וסגנון משחקו האינדיבידואליסטי יפגעו בהרמוניה הקבוצתית וגם בשל העובדה שהשנים שנותרו בחוזהו היו מקשים על החתמתו של מאנו ג'ינובילי שמסיים את חוזהו בקבוצה בקיץ הבא.

פופוביץ' ובופורד, הסתבר הקיץ מעל לכל ספק, בונים על ג'ינובילי לטווח הרחוק. הגארד הארגנטיני בן ה-25, שבעונת הרוקי שלו הרשים מאוד ביכולת המקצועית והמנטלית שלו ככל שהעונה התקדמה ובמיוחד בפלייאוף, יהפוך לשחקן חופשי בסוף העונה הקרובה וההחלטה בספרס היתה כי אם לא יצליחו להניח ידם על סופר סטאר, אחד השיקולים המרכזיים בזהות השחקנים שיוחתמו תהיה שהללו לא יביאו עמם חוזים ארוכי טווח שישאירו את הקבוצה בלי המזומנים שיידרשו בעוד שנה להחתים את מאנו על חוזה חדש.

וכך, בשעה שסקרמנטו ואינדיאנה ניסו להשלים את הטרייד שישלח את הסנטר בראד מילר לקינגס ואת סקוט פולארד לפייסרס, נכנסה סן אנטוניו לתמונה והודות לגמישותה תחת תקרת השכר הצליחה להוסיף שני שחקנים מוכשרים וצעירים שמסיימים חוזים בסוף העונה - הידו טורקוגלו ורון מרסר, כשהשחקן היחיד שהם מוותרים עליו בעסקה הוא הפורוורד הוותיק דני פרי, לו חוזה לא מובטח ושבכל מקרה נדחק לשולי הרוטציה בעונה האחרונה.

רון מרסר (27, 2.01 מ'), שנבחר שישי בדרפאט של 97' על ידי בוסטון ונחשב בשעתו כגניבה, נתן עונה ראשונה טובה (15.3 נק' ב-45% מהשדה) ונבחר לנבחרת הרוקי'ז של העונה, אבל בסה"כ בשבע עונותיו בליגה לא הצליח לממש את ההבטחה שהיתה גלומה בו. בוסטון העביה אותו אחרי שנתיים בטרייד רב משתתפים לדנבר, אחרי חצי עונה עם הנאגטס הוא הועבר לאורלנדו ואחרי שנה וחצי שם חתם ב-2000 כשחקן חופשי בשיקגו.

עונתו הראשונה בשיקגו היתה הטובה ביותר שלו, עם 19.7 נק', 3.3 אס' ו-3.9 ריב' למשחק, אבל הבולס החליטו לבנות שוב ובמהלך העונה העוקבת הועבר שוב בטרייד רב משתתפים, עם רון ארטסט ובראד מילר לאינדיאנה, בעוד ג'יילן רוז וטראוויס בסט עשו את הדרך ההפוכה.

באינדיאנה עמוסת הכשרון, תחת השיטה הלא מאוד ברורה של אייזיאה תומאס, לא הצליח מרסר למצוא את מקומו ובעונה האחרונה, בה פתח בשלושה משחקים בלבד, צנחו ממוצעיו ל-7.7 נק', 1.6 אס' ו-2.1 ריב' ב-23.2 דק' למשחק. עם זאת, מדובר בשחקן בעל יכולות אתלטיות גבוהות מאוד, סקורר טבעי, שאמנם לא ניחן ביד טובה במיוחד לשלוש (ממוצע קריירה של 25.2%), אבל חודר ומוסר מוכשר, שכבר הוכיח בתחילת הקריירה שיש לו את זה ברגעי הקלאץ' - כפרשמן (שחקן עונה ראשונה) בקנטקי היה שותף מרכזי באליפות המכללות של 1996, כשאת משחקו הטוב ביותר, בו קלע 20 נק', הוא נותן בגמר מול סירקיוז.

בסיכום העונה של הפייסרס, נכתב בדו"ח הסיכם של מרסר: "יש לו את היכולת להיות השחקן השישי הכי משפיע בליגה, כי הוא יכול לשחק בכמה עמדות (פוינט גארד, שוטינג גארד וסמול פורוורד) ולקלוע בכולן".

בעונה הקרובה ירוויח מרסר 6.75 מיליון דולר ובסיומה אם לא ירשים מאוד, ייתכן מאוד והספרס יוותרו עליו ויפנו את המיליונים לג'ינובילי, אבל מרסר נשמע מבסוט עד הגג מהמעבר ומשדר רק אופטימיות.

"זה גדול. זאת ההזדמנות הכי טובה שקיבלתי מאז שאני בליגה", אמר לאחר היוודע הטרייד. "אני אשחק לצד טים דאנקן ואתה לא יכול לסרב להזדמנות כזאת. אני פשוט שמח להיות חלק מקבוצה אלופה".

"אולי אני לוקח את הדרך הארוכה. זה לא תמיד הולך חלק, אבל זה לא משנה כל עוד בסוף אתה מגיע לשם. המטרה האולטימטיבית היא לזכות בתואר. כשזכינו בקנטקי זו היתה ההרגשה הכי נפלאה בעולם ואני יודע שזה צריך להיות אפילו יותר מרגש כשאתה עושה את זה ברמה של ה-NBA".

מי שלגביו, נכון לעכשיו, בונים בסן אנטוניו קצת יותר לעתיד, הוא כוכב נבחרת טורקיה ויקיר אוהדי הקינגס בשלוש השנים האחרונות - הידו טורקוגלו.

טורקוגלו (24, 2.08 מ') הוא שחקן סופר מגוון, שהפסיק לגדול (פיזית) רק לפני שנתיים והודות לעובדה שבגילאי הנוער צבר נסיון כפוינט גארד - בסקרמנטו בנו עליו ככזה - יכול לשחק בכל העמדות מ-1 עד 4.

לפני שנתיים היה מועמד לתואר השחקן השישי של העונה, עם 10.1 נק', 4.5 ריב', ו-2 אס' למשחק, ויכולת מצויינת בפלייאוף, ובקינגס דיברו עליו כפוטנציאל להיות כוכב על.

"הוא פרוע כמו מאנו - שני אלה הולכים לשגע אותי", אמר פופוביץ' על הכשרון החדש שלו, אבל ההשוואה לג'ינובילי אינה מקרית, גם בטורקוגלו רואים בסן אנטוניו כחלק מהבסיס של הקבוצה לשנים ארוכות.

הספק לגביו ננטע בעונה האחרונה. טורקוגלו, שסבל בתחילת השנה מפציעה בזרוע ומהרעלת מזון, כמו גם מהתחרות הגוברת על דקות משחק מכיוונו של הסמול פורוורד הוותיק ג'ים ג'קסון, התקשה לחזור לרוטציה בסקרמנטו ועם דקות המשחק שלו, שירדו מ-24.6 בעונת 02'-01' ל-17.5, ירדה גם התפוקה ל-6.7 נק', 2.8 ריב' ו-1.3 אס'. בפלייאוף, עם הפציעה של וובר, קיבל הזדמנות לחזור למרכז הבמה, אבל אחרי החלודה שצבר במשך העונה ובעמדה הפחות מועדפת עליו - כפאואר פורוורד, לא הצליח לשמור על יציבות בסדרת חצי גמר המערב, בה הפסידו הקינגס לדאלאס.

הקהל, שנשבה באנרגיה ובהתלהבות שלו מרגעיו הראשונים בסגול-כחול, המשיך לתמוך בו, אבל בקבוצה התאכזבו מהתגובה שלו לקשיים שפקדו אותו בעונה האחרונה ולמרות שהתכוונו לתת לו הזדמנות נוספת, והרבה בשל ההפתעה לטובה מהתרומה של ג'קסון הוותיק, כשנפלה לידיהם ההזדמנות להחתים את מילר, שכסנטר צעיר ומוכשר מהווה מצרך נדיר בליגה, החליטו שם - בלב כבד על פי עדותם - לוותר על טורקוגלו כדי שיוכלו לעמוד בחוזה של מילר, המיועד לרשת את מקומו של דיבאץ' בן ה-35.

טורקוגלו, שגם הוא כאמור מסיים חוזה בקיץ הבא, ירוויח העונה 1.995 מיליון דולר ובופורד, שדיבר על הבאתו כזכייה בלוטו, סיפר: "אני עוקב אחריו מאז שהוא היה בן 17". אם הבחור האמוציונלי יראה העונה שהתבגר, בופורד ימשיך לעקוב אחריו מקרוב לא רק בעונה שבפתח.

בורג נוסף למערכת הוא רוברט הורי (33, 2.08 מ'), הפאואר פורוורד הוותיק ששוחרר מהלייקרס. הורי, שמשך עונות ארוכות, ביוסטון ולאחר מכן בלייקרס, היה הסיוט הגדול של הספרס, עם קליעות הקלאץ' הכואבות שלו, היה האיש שהחטיא את הזריקה שהיתה יכולה להעלות את הלייקרס ל-2:3 מול סן אנטוניו בחצי גמר המערב בפלייאוף האחרון ואולי לגנוז את חלום האליפות. לאור יכולתו בעונה האחרונה ובמיוחד בפלייאוף, ספק עד כמה יכולת וכוח נשארו בו, אבל הנסיון שלו והיכולת ההגנתית שלו נותנים לאלופה עומק רב יותר בקו הקדמי. תזכורת: אם נתעלם מקדנציה בת חצי עונה בפיניקס, הרי שאת כל הקריירה שלו בליגה העביר הורי בשתי קבוצות - יוסטון, עמה לקח שתי אליפויות רצופות ול.א לייקרס, עמה חגג רצף של שלוש אליפויות.

הורי חתם לשנתיים, כשרק הראשונה מובטחת (האופציה לשניה שייכת לקבוצה), בהן הוא ירוויח 5 ו-5.5 מיליון דולר בהתאמה, ובקבוצה בונים עליו בעיקר בצד ההגנתי. "הורי היה השומר הכי קשה עבור טים", הסביר בופורד. "עכשיו הוא (דאנקן) יצטרך לשחק מולו רק באימונים". כשלוקחים בחשבון שהיריבה העיקרית על שירותיו היתה מינסוטה, עוד כוח עולה במערב, אולי עצם גניבתו מהם פותרת לדאנקן ושות' כאב ראש (וצלעות) מיותר.

שתי הפיסות האחרונות בפאזל של הספרס, לפחות נכון לשעה זו, הונחו בסוף השבוע האחרון ועיבו את הגיבוי לטוני פרקר על הספסל.

השחקן המשמעותי בין השניים, שצפוי להיות המחליף העיקרי לפרקר מהספסל הוא אנתוני קרטר (28, 1.88 מ'), שחתם לשנתיים על שכר המינימום, בהן ירוויח בסה"כ כ-1.5 מיליון דולר. טעות של הסוכן שלו שפיספס את המועד האחרון, מנעה מקרטר לממש אופציה לעונה נוספת עם ההיט תמורת 4.1 מיליון דולר וגם במקרה הזה, זכתה סן אנטוניו בעוד מציאה בשוק המוזר של הקיץ הנוכחי.

קרטר, ששיחק את כל ארבע העונות שלו בליגה במיאמי ובעונה האחרונה רשם ממוצעים של 4.1 נק', 4.1 ריב' ו-18.6 דק' ב-49 משחקים, נראה על נייר כמו בחירה לא רעה למישהו שישלים את פרקר - הוא קשוח, מנוסה, שחקן הגנה מצויין וכבר בעונת הרוקי שלו במיאמי הוכיח את עצמו כשחקן שפורח בקלאץ'. במשחק העומד, בשני צדי המגרש, הוא לא נופל מקלקסטון שעזב, אבל במשחק ריצה אין ספק שחסרונו של ספידי יורגש יותר בדקות שפרקר יהיה זקוק למנוחה.

גארד נוסף שחתם לשנתיים הוא דווין בראון (21, 1.93 מ'), ששיחק במדי הספרס בעונה שעברה שבעה משחקים ונופה, בדיוק כמו בדנבר, שם שיחק שלושה משחקים, אבל הרשים את ראשי הקבוצה בליגת הקיץ בבוסטון. בתור מי שגדל בסן אנטוניו מגיל שנה ושיחק 4 שנים בתיכון המקומי UTSA, אותן סייים כמלך הסלים של ביה"ס בכל הזמנים, הוא צפוי להפוך מהר מאוד לחביב הקהל. עם זאת, בראון, שמשחק כשוטינג גארד, לא צפוי למלא תפקיד משמעותי ברוטציה העונה, אלא בעיקר לצבור נסיון לקראת העתיד.

בסן אנטוניו, איך שלא יהיה, נשמעים מרוצים למדי מהקיץ הזה. לא שמישהו שם יפזר הצהרות על תחילתה של שושלת טקסנית, אבל אף אחד בספרס לא חושב שהעונה הזאת הולכת להיות שואו של קבוצה אחת מהוליווד.

כמעט כל מערכי הקבוצה, כפי שפורט לעיל, זכו לחיזוק משמעותי, כשגם הדינוזאור קווין וויליס, שנתן בפלייאוף האחרון כמה דקות לא רעות בכלל, יישאר לעונה נוספת. דני פרי שוחרר אמנם, אבל קשה לראות בזה הפסד משמעותי והאובדן הממשי היחיד, מלבד סטיב קר שהודיע על פרישה, הוא השוטינג גארד הפותח בעונה החולפת, סטיבן ג'קסון, שחיפש חוזה מוגדל ויצטרך למצוא אותו במקום אחר. עם ג'ינובילי, טורקוגלו, מרסר ובואן, לא נראה שעומק בעמדות 3-2 הוא הבעיה של הספרס.

גרג פופוביץ', בראיון ל'סן אנטוניו אקספרס', הרגיש אפילו מספיק בטוח כדי להגיב, כשנתבקש להתייחס לדיבורים בליגה כי בסופו של דבר הספרס הרוויחו מההחלטה של קיד להישאר בניו ג'רזי: "אתה יודע מה, הם צודקים".

"היה לנו מזל שכמה דברים קרו לטובתנו", הודה פופ. "אבל לא נדע איך הכל עובד עד שנראה איך החבר'ה החדשים משתלבים בשיטה שלנו".

בנוסף, בגלל שחצו את גבול תקרת השכר בעונה שעברה רק ב-187 אלף דולר, צפויים הספרס לקבל מהליגה מענק שנתי גבוה במיוחד, של 13.6 מיליון דולר.

ועם כל זה, מי שעשוי לקבוע את מידת ההצלחה של הספרס העונה הוא דווקא האיש שכמעט נדחק הצדה הקיץ טוני פרקר. פרקר, כשהתראיין בתקופת ההמתנה לקיד, הצהיר וירה חצים גם לכיוון המאמן שלו: "אני יודע שאני הפוינט גארד הכי טוב לקבוצה הזאת. אני יכול להוביל את הקבוצה הזאת. אני יודע את זה עמוק בתוך הלב. אני רק בן 21, אבל אני הולך להשתפר". קואץ' פופ לא ממש אהב לשמוע את הדברים בזמן שהוא מנסה לשכנע את קיד שסן אנטוניו היא המקום בשבילו (טען כי פרקר מושפע יותר מדי מאנשים שסביבו), אבל עכשיו יצטרך לקוות כי הצרפתי הקטן מסוגל לעמוד בהצהרות שלו.