זהו מאיר, וזה לה-ברון

היום השני של ליגת הקיץ באורלנדו, ואני מקדים להגיע. בסל הרחוק, בגבו אלי, מתכונן גבר שחום עור במוקסינים לקלוע לסל. שני כדרורים וזריקה, דז'ה וו. אותה קליעה בשתי ידיים עם מרפקים שפונים מעט החוצה ותוצאה ידועה מראש: סוויש, בלי לגעת בחישוק. בוב מקאדו הוא כנראה הקלע הטוב ביותר מבין עוזרי המאמנים בליגה. מלבדו גם דני איינג' (הג'נרל מנג'ר החדש של בוסטון סלטיקס), פט ריילי, לארי בראון, פול סילאס ואפילו וורן סאפ (מאלופת הפוטבול טמפה) הגיעו להתרשם באופן בלתי אמצעי מלה-ברון ג'יימס, במסגרת המפגש השנתי של גיבוש הסגלים לקראת העונה הקרובה.

זה התחיל בשערוריה זוטא. בגלל העניין הציבורי החליטו במגי'ק להעביר את היום הראשון של המשחקים ממתקן האימונים של הקבוצה לאולם המשחקים שלה, בדאון-טאון אורלנדו. בקבוצה תכננו להפנות את הרווחים לקרן שהקים המועדון למען הנוער, אבל אז התקשר הסוכן של ג'יממס, ארון גודווין, וביקש שחלק מההכנסות מהאירוע יופנו לתמיכה בארגוני צדקה שפועלים בליבלנד ונתמכים על ידי השחקן.

במגי'ק נדהמו מהבקשה, וגו'אל גלאס, איש יחסי הציבור של הקבוצה, הגיב: "כולם רוצים נתח בהכנסות. אפשר לקבל התחייבות שנתחלק גם במקרה של הפסד כספי?". המהומה, למרבה השמחה, שככה במהרה, והבמה - שכללה אולם כמעט מלא וספסרים שהציעו כרטיסים בסכום המגוחך של 50 דולר ומעלה - היתה מוכנה לתצוגת הבכורה של הרוקי הכי מפורסם בתולדות הליגה.

ג'יימס לא איכזב. הוא אמנם נושא על גבו את המספר 23, אבל צוות האימון של הקאבלירס מייעד לו תפקיד דומה יותר לזה של מגי'ק מאשר של ג'ורדן. הוא התמודד די בהצלחה עם מטלת ניהול המשחק, אבל אין ספק שיזדקק לזמן מה כדי להפוך לפוינט גארד דומיננטי בליגה. הרושם הראשוני הוא שיש לו יסודות משחק נהדרים. כמובן שהוא גם אתלט נפלא, אבל כאלו יש בשפע בליגה, ואפילו מחוצה לה. יסודות, לעומת זאת, הם מרכיב הולך ונעלם בכדורסל האמריקאי, ובזה ייחודו של ג'יימס.

מהלך הפתיחה של לה-ברון העיד אולי יותר מכל על הצפוי לו בליגה. הוא חדר לסל והעזרה בהגנה אילצה אותו לשחרר קליעה שלא פגעה בכלום ועמדה לצאת אל מחוץ לקו הבסיס. את התגובה הקולקטיבית, "ברוך הבא לליגה, משחק הילדים נגמר", אפשר היה לחוש בנקל ביציעים, בלווית קורטוב של שמחה לאיד. אבל כג'יימס השתלט על הכדור מחדש באותו מהלך והטביע בצורה אימתנית ביד אחת, ההיכל פרץ בתשואות אדירות.

השיווק האגרסיבי הכתיב עבור ג'יימס הצעיר מציאות דיכוטומית קיצונית: הצלחה בסדר גודל של ג'ורדן/בראיינט או כשלון. על מנת לפרוח כמו הראשונים הוא יהיה חייב לשפר את ההגנה שלו באופן ניכר. החולשה הזאת באה לידי ביטוי בעת שקליבלנד התמודדה מול מיאמי. במצב של שוויון 78 וזמן להתקפה אחת בלבד, ההיט שמו את מבטחם בכשרון העולם שלהם, דווין וויד. "OPEN", הורה לחבריו לקבוצה שנעו לפינות ובודדו אותו מול לה-ברון. אחד על אחד מבחן הגבריות האולטימטיבי של ה-NBA. וויד ניער את ג'יימס בקרוס-אובר, חדר לבקבוק ועצר לקליעת שתי רגליים עם ניתור לאחור על מנת להתחמק מהשמירה. שתי נקודות ונצחון לקבוצה של ריילי.

וויד וג'יימס הם זן מיוחס בנוף השחקנים שהתכנסו לליגת הקיץ: יש להם חוזים מובטחים והמאמנים מנצלים את המסגרת כדי ללמד אותם את תרגילי ההתקפה של הקבוצה ולהתוודע אליהם מקרוב בשלב מוקדם. רוב הקולגות שהגיעו לאורלנדו נלחמים על מקום פרנסה. שחקני הסיבוב השני בדראפט, כאלו שלא נבחרו כלל ואחרים ששיחקו באירופה, מנסים להוכיח לעשרות המאמנים, העוזרים, הסקאוטרים והמנכ"לים שהם ראויים. אבל מקומות העבודה ספורים (לכל קבוצה מותר להחזיק סגל של 12 שחקנים ולמקם שלושה נוספים ב"רשימת הפצועים").

קחו, לדוגמה, את ג'יסון קאפונו מ-UCLA, פורוורד לבן בגובה שני מטר פלוס, אחד הסקוררים היעילים במכללות בארבע השנים האחרונות. לפני שנתיים, לאור ההצלחה של האוניברסיטה בטורניר הגמר הארצי, הוזכר כבחירת לוטרי פוטנציאלית (אחד מ-13 המקומות הבכירים בסיבוב הראשון). הוא בחר להישאר בקולג'ים והשנה נדחק למקום ה-31 בסיבוב השני, ללא חוזה מובטח. באותו משחק של קליבלנד נגד מיאמי זיהה סטן ואן גנדי (עוזרו ויד ימינו של פט ריילי ואחיו הבוגר של ג'ף) מיס-מאץ' בעת שקאפונו שמר על שון למפלי האתלטי, וכמעט בכל התקפה בודד את השניים באזור הלואו פוסט. למפלי המהיר פשוט התעלל בקאפונו חסר האונים. היה קצת לא נעים לראות איך ארבע שנים של השכלה יורדות לטמיון.

במקביל לפסגת ה-NBA, התקיימה גם פסגה זוטא של הכדורסל הישראלי באורלנדו. דייויד בלאט בא לחפש שחקנים, קווינסי לואיס עשה מאמצים לחזור לליגה, מרכוס גורי ביקש אף הוא להרשים, ומאיר טפירו חיפש חוויה ומצא אותה. הקבוצה ממיאמי שבה שיחק היתה, ללא ספק, הכשרונית והחזקה ביותר שנראתה כאן. היא מנתה ארבעה שחקנים עם חוזים חתומים (דווין וויד, קרון באטלר, ראסול באטלר ושון למפלי) שנהנו מדקות משחק רבות והשאר נאלצו להסתפק בפירורים.

זמן המשחק של טפירו נפגע אנושות מהרצון של ריילי להריץ את וויד ובאטלר כצמד גארדים בליגת הקיץ, כפי שהוא מתכוון לעשות גם בליגה הסדירה אם לא יצליח להחתים רכז בשוק השחקנים החופשיים (גילברט ארינאס על הכוונת). טפירו קיבל רק 12 דקות במצטבר, ובעשר מתוכן שמר על - איזה צחוקים - קווינסי לואיס. "הוא לא מספיק מהיר בשביל לשחק פוינט גארד בליגה, אבל הופתענו לטובה מיכולת הקליעה שלו", אמר לי ואן גנדי. טפירו עצמו, מפוכח לחלוטין, בסך הכל ביקש לראות עולם ונהנה. "אני רוצה לשחק באירופה בשנה הבאה", הכריז כבר בתום המשחק השני של הקבוצה. לקבוצה שתחתים אותו מובטח שחקן בכושר גופני גבוה, שעבר טירונות אצל המ"כ ריילי. אגב, איתו בקבוצה שיתף פעולה גם הפורוורד המצרי איסמעיל אחמד, שבשנה שעברה שיחק בלבנון וכאן הציג יכולת נהדרת לפרקים.

ליגת הקיץ היא בדיוק מהמקומות שהם אפשר להתחכך בשועלים ותיקים כמו ג'ים מיטשל, אחד מאותם סקאוטרים שעושים לילות כימים כדי לאתר כשרונות עבור הקבוצות שמעסיקות אותם. בצעירותו אימן תיכונים בקנטקי ("היינו ממלאים את עשרת אליפם המקומות באולם שלנו"), אחר כך עבד תשע שנים בוונצואלה. בליגה הוא כבר 22 שנה, ה-19 האחרונות עם הקליפרס (מזוכיסט?). בגילו המתקדם (70 פלוס), מיטשל כבר ראה את הכל ומכיר את כולם. הוא זוכר מאות שחקנים וצפה בעונה שעברה ב-187 משחקי כדורסל (ליגה, טרום עונה, קולג'ים, ליגת המשנה החדשה וה-CBA).

לה-ברון ג''ימס? "הוא באמת שחקן מצוין ויגדל להיות מי שהמועדון נבנה סביבו. לפחות עד כה הוא מתמודד עם הלחץ מצוין. אני חושב שהם עושים טעות בכך שהם נותנים לו לרכז. עלול לקרות מצב שהוא זורק יותר מדי ושאר השחקנים יעמדו במקום. לדעתי, הוא מתאים יותר לתפקד כקלע לצד הרכז".

דרקו מיליצ'יץ' (שישב על ספסל ליגת הקיץ בבגדים אזרחיים)? "ראיתי אותו פעמיים בשנה שעברה באירופה והוא היה מצוין. יכול להיות שיצטרך לשפר את הגישה שלו למשחק. כשהשריקות לא הלכו בכיוון שלו הוא איבד את הריכוז". לארי בראון? "המאמן הכי טוב בליגה". פט ריילי? "מאמן מהזן הישן. הוא מריץ אימונים ארוכים שיכולים להסתיים בשתיים בלילה. אני חושב שהוא קצת מעבר לטופ".

הקליפרס? "אם למאר אודום ואלטון ברנד יחתמו מחדש (ברנד סיכם בינתיים במיאמי, מערכת ואלה! ספורט), נהיה במירוץ לפלייאוף. הבעיה שאנחנו תקועים עם דאלאס, סן אנטוניו והלייקרס באותו איזור". רוצה לחזור לאמן? "לפעמים, אבל אז אני נזכר במה זה כרוך - ילדים שחושבים שהם יודעים הכל יותר טוב ממך - ואז זה עובר לי".