על פי היהדות, לספורט אישי - למען חיזוק הגוף - יש ערך, כי בריאות הגוף היא מדרכי עבודת ה'. שכן, לאדם חלש וחולה קשה לעבוד את בוראו (הרמב"ם, הלכות דעות ד,א) וכמו כן, יש לפעמים צורך להינפש ולהתאוורר. לעומת זאת, בספורט תחרותי אין היהדות רואה כל ערך ממשי. אין ערך בכך שקבוצה של אנשים משחקת בכדור בעוד מאה אלף איש צופים בהם באורח פסיבי, תופעה זו מתקרבת להגדרה ההלכתית של מושב ליצים. כבר בימי חז"ל היו קיימות אותם אולמפיאדות של יוונים ורומאים, וחז"ל לא התלהבו להשתתף בהם, שנאמר "כל ההולך לאיצטדיון ולקרקס וראה שם את הנחשים ואת החברים...הרי זה מושב ליצים" (מסכת עבודה זרה יח,ב). האם במשחקי הכדור יש מצווה, חסד, אור, קדושה או טהרה? לא בהם היתה או תהיה תפארתו של העם היהודי.
הערצה מוגזמת לשחקן פרטי או לקבוצה מסוימת היא מסוכנת ועלולה לגרום לאדם תסכול נפשי, לנזק בריאותי (במיוחד התקפי לב), ויכולה להיחשב על-פי היהדות לעבודה זרה.
הנמר רץ מהר יותר מהאדם, הקנגרו קופץ גבוה יותר והדג שוחה מהר יותר. כלומר, האדם מקבל תשומת לב ומדליות רק בגלל שאין לו מתחרים נחותים כמוהו. רבים הם חובבי הספורט והאוהדים שטועים בהערצתם לשחקנים מסוימים, תולים פוסטרים שלהם ומתעסקים בהם כל היום וכל הלילה.
יש לדעת שאליל לוקח חירות ואל נופח חירות, אליל לוקח חיוניות ואל נופח חיוניות. צריך להבדיל בין כוח מוגדל למוגבל, כי השחקן, כמה שיהיה טוב, הוא כוח מוגבל, הוא רק אדם כמוני וכמוך והולך לשירותים כמו כולם.
בורא עולם נותן לשחקן את היכולת לראות, ללכת, לרוץ, לנשום. לפעמים הוא מראה לנו שגם הוא נמצא שם (ראה מקרה מני לוי). אנו צריכים להוקיר את הבורא שהכל תלוי בו. תנאי ראשון שלכם לקיום שאתם קמים בבוקר זה אוויר. אתם מודים על זה? (עדי גורדון).
כמו כן, כוח הדיבור של אדם הוא כוח אלוהי ולכן יש כוח בקללה והיא יכולה להזיק לאדם (ספר החינוך). בעל הקללות דומה לזבוב וליתוש. הזבוב תמיד מחפש לנוח על מקום לכלוך, היתוש מחפש רק לעקוץ אנשים, כך גם האדם המחפש את הרע בחברו ועוקץ אותו בקללות. אם אתם חושבים שאתם יוצאים נקיים בסוף המשחק, טעיתם. על פי היהדות, כשאדם מקלל את חברו, פותחים בשמיים את הפנקס ומסתכלים אם ראוי אותו אדם שקללתו תתקבל. אם מוצאים שאיננו ראוי לכך אז נהפכת הקללה והוא עצמו ובניו מתקללים בה.
כל המנבל את פיו, אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה וכן בעוון נבלות פה מעמיקים לאדם גהנום (מסכת שבת לג,א), וצרות רבות באות לעולם, ובחורי ישראל מתים (בצבא) ויתומים ואלמנות צועקים ואינן נענים שנאמר "על כן בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה" (ישעיה ט,טז).
מה ייצא לאדם שמנבל את הפה, הרי הוא לא יוכל לשנות את מהלך המשחק עם הקללות. בלעם הרשע קילל תמורת שכר ונהפכו הקללות לברכות, ואתה יהודי, מקלל בחינם? בסוף הרי הקללות חוזרות אליך.
כדאי מאוד ללמוד על ספורט מעדי גורדון שבמכתב הפרישה כתב: "בתור שחקן אני נפרד מכם, אך בתור נשמה לא ניפרד לעולם כי כולנו אחד. במקום לעסוק בשנאה כלפי היריב רצוי להתעסק באחדות ובאהבה שלנו. לולא היריב ממול ובמיוחד מכבי ת"א, לא היינו מגיעים לרגעים נפלאים, אז תודה גם ליריב שבא מולנו. אדום, צהוב, כחול, מכבי, הפועל, בית"ר, אלו רק שמות וצבעים על מנת שהשופט יוכל להפריד בין הקבוצות ושהאיגוד יעשה טבלת ליגה.
"תחרות זה דבר נפלא, אך כשהיא חוצה קווים ועוברת למלחמה זה פספוס כי שם אין מנצחים. המשחק הוא המהות, משחק=שחק=שמחה, שמחה ואהבה זה כל העניין, ואת זה אפשר להשיג על ידי האחדות וכוח האחד. אל תאמרו הם, תגידו אנחנו. במקום שיש שמחה ואהבה קיים הניצחון האמיתי, אמיתי הוא נצחי=נצח=ניצחון, ההפסד נעלם, וזוהי אהבה מנצחת".
זה מה שהופך אותך מבהמה עליזה לאדם טוב, אז אל נשכח שהניצחון הגדול בא מהלב.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.