"נקווה שלפחות בשנה הבאה נקבל את הפועל ת"א בגמר"

היכל הספורט הערב ביד אליהו לא היה מלא. הערכה גסה היא שמשהו כמו שני שליש מתוכו, כ-7000 איש איכלסו אותו. אבל מיד היה אפשר להבחין, בין האולם המפוצץ במשחקי היורוליג לאולם הערב כי אלו שלא הגיעו הם האוהדים המבוגרים יותר, בני ה-30 פלוס, שכבר כנראה שבעים מארבעים ושלוש אליפויות.

האוהדים הצעירים, לעומתם, אלו שתופסים את היציעים הגבוהים יותר (כי שם הכרטיס הוא זול יותר ושם כל החברים יושבים) הגיעו בהרכב מלא כמו תמיד ואפילו מתוגבר. השמחה אצלם היתה גדולה גדולה, כאילו שמדובר באליפות ראשונה, או שמא אולי עדיין מדובר בחגיגות האליפות של המועדון בכדורגל.

גיא יום טוב, בן 16, שהגיע במיוחד מרחובות עם עוד שלושה חברים, כבר ראה ארבע אליפויות ועדיין מתרגש. "תיגע בי. אני כולי רועד. זה מרגש ולא משנה איזו אליפות זו בכלל. כשאתה נכנס לתוך זה אז כל הדיבורים על שליטה בלעדית של מכבי לא מעניינת אותך בכלל. אתה רוצה שהקבוצה תנצח כל משחק ולא להפסיק לחגוג, אפילו עוד 100 אליפויות רצופות. תמיד נחגוג". שני החברים הנוספים שעם גיא לא יכולים לדבר. "הלך להם הקול", הוא מסביר לי, "גם במשחק כזה, של 50 הפרש, אנחנו לא הפסקנו לשיר ולעודד לשניה אחת".

לעומתו, יניב פריצקי, תל אביבי בן 20, חושב שהשגרה של האליפויות של מכבי והקלות שבה היא לוקחת את המשחקים דווקא לא ממש בריאה ומכבי צריכה לחפש אתגר חדש. "שתבין. זה לא שאני לא שמח. אין בן אדם מאושר ממני, אבל כן צריך להוסיף אולי עוד מתח לסדרה. אני אוהד מכבי מגיל אפס ומכל האליפויות אני זוכר טוב מאד את זו מ-94, שנה אחרי שהפסדנו את האליפות לגליל. זו לדעתי היתה האליפות הכי מתוקה, שהתואר חזר אלינו. הייתי שמח אם היה יותר מתח בסדרות האלו. נקווה שלפחות בשנה הבאה נקבל את הפועל ת"א בגמר כך שאם לא תהיה סדרה צמודה לפחות נוכל להשפיל את האדומים השנואים".

למתן קראון, בן 11, זו האליפות הראשונה שהוא רואה 'על אמת', בהיכל עצמו ולא בטלויזיה. "זה לא מרגש אותי", מפתיע מתן, "זה פשוט נותן לי הרגשה כיפית. יש לי יומולדת בשבוע הבא אז עכשיו תהיה לי סיבה נוספת לחגוג. אני חושב שאם אני אראה ככה כל שנה עוד אליפות ועוד אליפות אולי זה באמת כבר ימאס".

את נתי אהרוני, בן 16, היה אפשר לזהות מיד אמנם כאוהד שרוף של מכבי ת"א, אבל לא של הענף הנכון. הצעיף והחולצה לא מטעים - הם שייכים לאלופה הטרייה בכדורגל.

מצחיק לבוא עם חולצה של Bבזק וצעיף עם סמל של כדורגל. אין לך חולצה גם למכבי ת"א כדורסל?

"דווקא יש לי אבל הרגשתי צורך לבוא עם זה היום. קודם כל אני הרבה יותר אוהד כדורגל מכדורסל אבל בלי קשר זה 'שבוע מכבי' וזה השבוע הכי מאושר בחיים שלי. לי זה לא משנה עם זה כדורגל או כדורסל העיקר שאנחנו אלופים והעיקר שאוהדי הפועל ת"א יאכלו את הלב".

אז גם אתה תעדיף לראות את הפועל ת"א בגמר?

"הפועל ת"א, ירושלים, גליל, מה זה משנה? העיקר שאנחנו לא נפסיק לחגוג".

בדרך חזרה הביתה עם הרכב, על כביש יגאל אלון בסמוך להיכל, קפצו על האוטו שלי עוד ארבעה אוהדים, שמחים עד הגג. עוד רגע הייתי דורס אותם. "משוגעים", צעקתי לעברם. אח"כ המשכתי לנסוע וחשבתי לעצמי - אם בני ישראל חוגגים את חג השבועות, או כל חג אחר, כבר מאות על מאות שנים, ותמיד שמחים באותה מידה, אז למה צריך בכלל להתפלא שגם אוהדי מכבי חוגגים את חגם פעם בשנה? אליפות המדינה.