ג'יימס טברנייר הגיע בקיץ למכבי תל אביב עם רזומה עשיר, ניסיון רב וציפיות גבוהות, אבל לפחות בינתיים, תחילת דרכו במדים הצהובים מאכזבת מאוד. המגן הימני, שעל פי ההערכות והדיווחים מרוויח כ-700 אלף יורו לעונה, מתקשה לספק את התמורה המצופה משחקן במעמדו ובשכרו. אמש (חמישי), אחרי ההפסד 3:2 להפועל תל אביב בגמר גביע הטוטו, שוב נשמעה ביקורת על הופעתו, אבל האם מדובר רק ברושם שמתקבל מצפייה במשחקים, או שגם המספרים מספרים סיפור דומה?
כדי לבחון זאת, השווינו את נתוניו של טברנייר במשחקי הליגה עד כה לאלה של חמישה מגנים ימניים אחרים מהקבוצות המובילות: מרקוס קוקו, ילה בטאי, נאנה אנטווי, גיא מזרחי ואלון אזוגי. ההשוואה מבוססת על נתונים רשמיים מאתר מנהלת הליגות לכדורגל, כאשר כל המדדים חושבו ביחס ל-90 דקות משחק, כדי לאפשר השוואה בין שחקנים שצברו מספר שונה של דקות.
חשוב לציין שלמרות שכל השחקנים שנכללו בהשוואה מוגדרים כמגנים ימניים, קיימים הבדלים בתפקוד שלהם על המגרש. מרקוס קוקו, למשל, משחק לא פעם כמעט כבלם שלישי בהתאם למערך של אליניב ברדה, וגם גיא מזרחי ושחקנים אחרים מתופקדים לעיתים בצורה דומה. ההבדלים במערכים, בדרישות הטקטיות ובסגנון המשחק משפיעים באופן טבעי על הנתונים, במיוחד על מספר התיקולים, חילוצי הכדור והפעולות ההתקפיות. למרות זאת, כולם מוגדרים כמגנים ימניים ומכאן ההשוואה.
טברנייר הוא המגן בעל התרומה ההתקפית הבולטת ביותר בכמה מהמדדים שנבדקו, אם כי לאו דווקא האיכותית ביותר. הוא מוביל את הרשימה באיומים לשער עם 1.43 בעיטות ל-90 דקות, לעומת 1.16 של אזוגי ו-1.15 של מזרחי. הוא גם ראשון בפער משמעותי בכדורי רוחב, עם 6.59 למשחק, כאשר הבא אחריו הוא אזוגי עם 4.07. כלומר, אין ספק שטברנייר מעורב מאוד במשחק ההתקפה של מכבי תל אביב, מרבה להצטרף קדימה ומנסה לייצר מצבים.
אלא שמעבר לכמות הפעולות, מתגלים סימני שאלה בנוגע לאיכותן וליעילותן. איך אומרים? זו לא הכמות - זו האיכות. טברנייר רושם 0.18 דריבלים מוצלחים בלבד ל-90 דקות, לעומת 1.38 של אנטווי, 0.58 של אזוגי ו-0.46 של קוקו. למעשה, רק בטאי מציג ממוצע נמוך יותר מבין ששת השחקנים שנבדקו. הנתון הזה ממחיש את הקושי של האנגלי לגבור על שחקן יריב במהלך אישי ולייצר יתרון באחד על אחד. ייתכן שגם המהירות שלו, בשלב הנוכחי של הקריירה, משפיעה על יכולתו לייצר יתרון באמצעות דריבל. הדבר בולט במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בשחקן שאמור להביא ערך מוסף בעיקר בחלק ההתקפי.
גם המספרים ההגנתיים אינם מחמיאים. טברנייר רושם 1.60 תיקולים ל-90 דקות, נתון שמציב אותו במקום החמישי מתוך ששת המגנים שנבדקו. לשם השוואה, אזוגי מוביל עם 3.88, קוקו עם 3.25 ובטאי עם 2.90. בתיקולים מוצלחים התמונה דומה ואף מדאיגה יותר: טברנייר אחרון ברשימה עם 1.07 ל-90 דקות, לעומת 2.01 של קוקו, 1.54 של מזרחי ו-1.36 של אזוגי.
גם בקטגוריית חילוצי הכדור נמצא האנגלי בתחתית. הוא רושם 3.74 חילוצים ל-90 דקות, המספר הנמוך ביותר מבין השישה, בעוד קוקו מוביל עם 6.51, אנטווי עם 6.09 ואזוגי עם 5.24. אלה פערים משמעותיים, שמחזקים את הרושם שטברנייר אינו מספק כרגע תרומה הגנתית מספקת ביחס למתחרים שלו בעמדה.
במסירות התמונה מאוזנת יותר. טברנייר רושם 60.59 מסירות ל-90 דקות, שני רק למזרחי עם 62.75, והוא גם מדייק ב-50.79 מסירות, נתון שמעיד על מעורבות רבה בהנעת הכדור. אלא שאחוז הדיוק שלו, 83.8%, נמוך מזה של קוקו (89.2%), אנטווי (88.5%) ובטאי (88.4%). גם כאן, אם כן, כמות הפעולות גבוהה, אך היעילות לא יוצאת דופן.
טברנייר משתתף באופן פעיל במשחק ההתקפה, מאיים על השער יותר מכל מגן אחר ברשימה ומרבה להעביר כדורים לרחבה. אלא שכשבוחנים את התמונה הרחבה, קשה להתעלם מהפערים במדדים ההגנתיים ומהקושי לייצר יתרון אישי באגף. אלה בדיוק התחומים שבהם מצופה משחקן בעמדה הזו, עם ניסיון כזה.
וכאן נכנס גם ההיבט הכלכלי. על פי הדיווחים, שכרו של טברנייר מגיע לכ-700 אלף יורו לעונה, בעוד חלק מהמגנים שנכללו בהשוואה משתכרים כשליש מהסכום הזה. ברור ששכר גבוה אינו מבטיח הצלחה מקצועית, ושגם לרזומה ולניסיון יש משקל בתמחור שחקן, אבל הוא בהחלט מעלה את רף הציפיות.
כשברקע כבר נשמעים רחשים, המבחן של טברנייר עלול להפוך לקשה יותר. הוא עוד יכול לשפר את יכולתו ולהפוך לשחקן משמעותי יותר במכבי תל אביב. עם זאת, לפחות על סמך הופעותיו עד כה והנתונים ממשחקי הליגה, קשה לומר שההשקעה הגדולה בו מצדיקה את עצמה. אחרי הביקורת שספג בעקבות הדרבי, המספרים מספקים סיבה נוספת לדאגה.