"הפועל פתח תקוה הרסה לי את הקריירה באירופה"

מוטי קקון, "העיט", מגדולי החלוצים בתולדות הפועל פתח תקוה ואחד הסמלים הבולטים של המועדון בעשורים האחרונים, התארח בפרק האחרון של "מחצית בשכונה", הפודקאסט שלו רון עמיקם, וסיפק לא מעט כותרות מסקרנות.

על הכינוי "העיט": "האמת שגם אני לא כל כך יודע מאיפה זה הגיע. הייתה אז התקופה של אמיליו בוטרגניו, והיה לו את 'העיט' המקורי. הייתי שחקן רחבה, וזה נתפס. היו המון שחקנים עם כינויים, אבל לא אצל כולם זה נתפס".

על כך שכמעט עזב את הפועל פתח תקוה לפני הפריצה: "הרבה לא יודעים שכמעט לא הייתי בהפועל פתח תקוה. הייתי ממש קרוב לעזוב בקיץ. משה מאירי זכר אותי והציע לי לעבור איתו לאשקלון. הוא אפילו בא לקחת אותי מהבסיס כל יום. עשיתי איתם מחנה אימונים, ישבנו על חוזה, אבל לא הייתי שלם ולא הסתדרנו בכסף. אמרתי: עזוב, אני חוזר להפועל פתח תקוה".

על המאמן הסלובקי יאן פיברניק, ששינה לו את המסלול: "חזרתי להתאמן בהפועל פתח תקוה. פיברניק לא הכיר שמות ולא הכיר כלום. אחרי שבוע הוא שאל מי אני, ואמרו לו שאני שחקן בית שמחפש קבוצה. הוא אמר להם: 'אתם מטומטמים? אתם נותנים לשחקן כזה ללכת?'. שבוע הוא ראה אותי וכבר שם אותי נגד פיינורד".

על המשחק הגדול מול פיינורד: "שבועיים או חודש לפני זה הייתי באשקלון במחנה אימונים בשפיים, ופתאום אני משחק מול אחת הקבוצות הגדולות באירופה, מבקיע ומבשל לניר לוין. הייתי בשוק. רצתי ולא הבנתי איפה אני. באצטדיון רמת גן, שהיה אז האצטדיון הלאומי שלנו".

על השער מול ההולנדים: "כדורגל יכול להשתנות ברגע. היום, אחרי כל הקריירה שלי וכל השערים שהבקעתי, כשאתה מחזיר אותי לרגע הזה אני מבין את הפער. זה לא רק הגול נגד פיינורד - כל הקריירה שלי הייתה יכולה ברגע להיות במקום אחר".

על המאבקים בצמרת והפספוס מול בית"ר ירושלים: "בעונת 1996/97 היינו הכי קרובים לאליפות. בית"ר לקחה אליפות כי הייתה קבוצה גדולה, אבל אני לא חושב שהם היו יותר טובים מאיתנו מקצועית. הם פשוט היו בית"ר ירושלים".

על הטעות שעשה בעקבות השמועה שמכבי חיפה רוצה אותו: "הגיע אליי עיתונאי ואמר לי שרוצים אותי במכבי חיפה. הייתי צעיר, קצת תמים, והוא שחרר אותי עם זה. הלכתי להפועל פתח תקוה ואמרתי שאני רוצה לעזוב. גברי לוי וגיא לוי מאוד כעסו עליי, ואני התבצרתי בעמדה שלי".

על המחיר ששילם: "ישבתי ביציע, אחר כך שברתי את הרגל, והלכה לי העונה. עשיתי טעות. לא הייתי צריך לעזוב ולא הייתי צריך בכלל לבקש לעזוב. הייתי ילד, צעיר. בדיעבד לא הייתי עושה את זה".

על המעבר למרידה: "רונן קצב היה אז בתחילת הדרך. הוא סידר לי את מרידה, לי ולעידן טל. אני זוכר סכום של בערך 550 אלף דולר. זו הייתה קבוצה שירדה מהליגה הראשונה ורצתה לחזור לשם. עשיתי מחנה אימונים מצוין, הייתי בשיא הכושר והם מאוד התלהבו ממני".

על הרגע שבו הכול השתבש בספרד: "אני מגיע למשחק הראשון, מחכים עד הרגע האחרון ואומרים לי שהפועל פתח תקוה לא שחררה אותי. משחק שני אותו דבר. המאמן כל כך רצה שאשחק שהוא לקח אותי לכל המשחקים. כל פעם חיכינו לראות אם יגיע השחרור. עשרה מחזורים - ואני לא משחק".

על מצבו הנפשי באותה תקופה: "כעסתי מאוד על הפועל פתח תקוה. היה ביניהם דין ודברים, אני לא יודע בדיוק מה. אני הייתי שם בדיכאון. אני בחוץ לארץ ולא יכול לשחק. אתם רוצים לריב ביניכם? תריבו ביניכם. למה אני צריך לשלם את המחיר?"

על התחושה שהמועדון פגע לו בקריירה: "הפועל פתח תקוה פגעה בי באירופה. עשרה מחזורים לא יכולתי לשחק, וזה בעייתי מאוד. הלכה לי הקריירה באירופה. אני חושב שבגדול הם מכרו אותי והתחרטו, ואז חיפשו איך להחזיר אותי".

על הטענה שהכסף מהעסקה לא הועבר: "אמרו שהם לא קיבלו כסף. יכול להיות. אבל בסוף אני זה שנפגעתי. כל כך רציתי להצליח שם, ובסוף הפועל פתח תקוה שמה לי רגל".

על הכעס כלפי המועדון: "אני גדלתי בהפועל פתח תקוה וכל הקריירה שלי כמעט הייתה שם. אני מאוד מחובר למועדון. אבל באותו שלב הייתי מאוד כועס. הרגשתי שהם הרסו לי את הקריירה האירופית. אני לא יודע אם הייתי חוזר להפועל פתח תקוה אם לא הייתי מחויב לחזור. עד כדי כך".

על החזרה ממרידה: "הראש שלי היה בספרד ובמה שקורה איתי. הייתי מאוד מאוכזב מהפועל פתח תקוה. לאורך כל התקופה ניסו להחזיר אותי, התקשרו אנשים מאוד בכירים ואמרו: בוא תחזור".

על האפשרות לעבור למכבי תל אביב: "הייתה פעם שכמעט חתמתי במכבי תל אביב, כשניר לוין אימן שם. אני חושב שהוא רצה לקחת אותי. למה זה לא קרה? כנראה שלא רציתי מספיק. כבר היה לי מעמד בהפועל פתח תקוה. כשחזרתי מחו"ל התאמנתי במכבי תל אביב בערך חודש, עד שהגעתי להסדר".

על הפרידה מהפועל פתח תקוה: "נגמר לי החוזה ובהפועל פתח תקוה לא רצו להמשיך. הייתי בן 29, לא מבוגר. כל הקריירה שלי נתתי להפועל פתח תקוה, ועד היום יש בי צלקת מהסיפור הזה. אני חושב שיכולתי לשחק שם עוד כמה שנים טובות. מאוד התאכזבתי מכל מי שהיה בקבוצה. גם מפרדי דוד וגם ממאיר שמיר, שהיה אז הבעלים. שזה עובר ככה, שאני עוזב כל כך בקלות. אני מוטי קקון, אני לא עוד שחקן בהפועל פתח תקוה. לא יכולים לשחרר אותי ככה בקלות".

על ההופעות המעטות - שתיים בלבד - בנבחרת ישראל: "הייתה אכזבה גם בנבחרת. הייתי מלך שערים, הייתי כמעט כל שנה סגן מלך השערים, אני חושב שלוש פעמים, ולא זכיתי להכרה בנבחרת".

על הדבר שלדעתו מנע ממנו להגיע רחוק יותר: "אני חושב שאם הייתי מתעסק יותר בכדורגל, הייתי יותר טוב. האופי שלי, עם כל זה שהייתי כוכב, דווקא פגע בי. אני מאוד מופנם ומאוד ביישן, וזה הורגש על המגרש. לא הייתי מספיק נועז. עם כל זה שהבקעתי שערים, לא הייתי שחקן נועז. יכולתי לעשות יותר. הייתי מאוד מאופק, גם במגרש וגם מחוץ למגרש. יכולתי להעיז יותר, ללכת יותר עם הכדור, ומהאיפוק הזה עשיתי פחות".

על השאלה אם הקריירה שלו הייתה מפוספסת: "אי אפשר להגיד עליה מפוספסת, כי היא הייתה מוצלחת. אבל אני חושב שהיא הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה. עם כל הטכנולוגיה שיש היום, אני חושב שגם הייתי שחקן טוב יותר בתקופה הזאת".

ולסיום, כשנדרש לבחור בין אלי אוחנה, אלון מזרחי וערן זהבי: "אין לי תשובה. כל מה שתבחר לא נתפס. אם אתה שואל אותי את מי הייתי בוחר ראשון בשכונה, אולי את ערן זהבי. יש לו את הווינריות הזאת. הוא אחד בדורו".