מכבי חיפה הזכירה לי אמש (שני) את נבחרת ישראל. מנצחת את אנדורה וקפריסין, מובילה את הטבלה במוקדמות, ומיד מתחילים לחשב את סיכוייה להגיע לטורניר גדול, ואז בתוך כמה דקות של קריסה הגנתית מביכה, היא חוזרת לגודל הטבעי שלה, אי שם בין דרג שלישי לרביעי באירופה.
תגידו בוודאי, שהיא מזכירה את הפועל באר שבע מול אוניון סן ז'ילואז ביום חמישי האחרון. לא כזה מדויק. באר שבע הובסה בחמישי בגלל רכות מוגזמת של הגנה ושוער. מכבי חיפה הובסה אמש בגלל פרמטרים בסיסיים של משחק הגנה.
כדור הקרן של פדרו אמאדור בשער הראשון מצא תשעה שחקנים של מכבי חיפה מקיפים את עומרי גלזר. שבעה ממש בתוך רחבת החמש ועוד שניים בקצוות. מולם היו שישה שחקני באר שבע: 15 שחקנים ברדיוס קטן מהשער. לגלזר אין מה לעשות במצב כזה. אין לו זמן ויכולות גופניות לצאת מהמצור הזה. במקרה כזה, תשעה שחקני הגנה אמורים לכסות שישה שחקני התקפה, ובתנאי שהם עומדים כמו שצריך, שהם ערוכים, שהם מתורגלים.
בפועל, עמדו שני שחקני הפועל באר שבע חופשיים ואילו איגור זלאטנוביץ', השחקן השלישי, עשה תנועה אל מחוץ לרחבת החמש ופגש את הכדור כשהוא מנתר מעל שני שחקני מכבי חיפה, אחד מהם איתן אזולאי, שהוא כידוע לא מענקי ליגת העל בלשון המעטה. הנגיחה של זלאטנוביץ' היתה פשוטה וקלילה, וההגנה של חיפה נראתה מביכה. אחר כך הגיעו שני שערים בתוך שש דקות, אחד אחרי כיסוי לקוי לכדור שני שנופל ברחבה והשני מפנדל מרושל שעשה בלם נבחרת - נועם שטייפמן - שגם הורחק.
מכבי חיפה יכולה להיות קבוצה התקפית תוססת, אבל זה טוב מול קבוצות שפוחדות להתקיף אותה, שלא מאתגרות אותה, כמו אותן שש אחרונות אותן ניצחה. כשהיא פוגשת יריבה בסדר גודל אייקוני כמוה, ההגנה שלה לא עומדת בשום סטנדרט. מכבי חיפה ספגה שמונה שערים משתי יריבות לצמרת ו-14 שערים בסך הכל בשמונה מחזורים. רק חמש קבוצות בליגה ספגו יותר ממנה. הבכירה שבהן מדורגת במקום השמיני. חיפה ספגה יותר שערים ממכבי תל אביב והפועל תל אביב ביחד.
עם ציוות הגנתי כזה, כשממול משחקת קבוצה שמתנהלת בשתי מסגרות, בהרכב חסר - זה לא תחרותי. מי שחשב שהמקום הראשון אחרי השבוע שעבר מסמן משהו, צריך להבין שביכולת שלה, מכבי חיפה לא שווה יותר ממקום חמישי. היא יכולה לשנות את ההערכה הזו ביום שני בבלומפילד מול קבוצת הבית הטובה בליגה בשנתיים האחרונות, אבל מישהו באמת מאמין לזה?
בניית הסגל במכבי חיפה בשנים האחרונות לא מספיק טובה, בוודאי ביחס ליריבות שלה לצמרת. לפני שמוכרים את הקבוצה, חשוב לדאוג שלא מוכרים חתול בשק.
הפועל באר שבע שורדת יפה מאוד עד כה את המלחמה בשתי חזיתות. הסגל שלה אולי לא מספיק לשלב בתים בליגה השנייה בכוחה במפעלים האירופיים, אבל הוא יכול להתמודד כהלכה מול היריבות לצמרת בליגת העל. עד כה שיחקה באר שבע מול שתי יריבות כאלה: הטובה שבהן והחלשה שבהן. מול אחת הובסה, מול השנייה הביסה. כדי לדעת כמה היא באמת חזקה, היא תצטרך לשרוד עד סוף הסיבוב את המשחקים המעצבנים והעיקשים ולקחת ארבע נקודות לפחות מהמשחקים מול הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. והיא לגמרי מסוגלת לזה, בעיקר בגלל סדר המשחקים והחלוקה בין בית לחוץ.
עד שלא תסתיים הליגה האירופית ולא נדע מה המרחק של באר שבע מהמקום הראשון, אם יהיה בכלל מרחק כזה, יהיה קשה להעריך לאן תוביל אותה העונה המתישה הזו. כרגע, במבחן התוצאה, באר שבע אפילו מעל המצופה.
במצב שבו לוקאס ונטורה לא כשיר באמת ואליאל פרץ ייעדר לפחות חודש, המבחן של באר שבע יהיה אפילו גדול יותר: עד כמה הסגל עמוק כדי לייצר קו אחורי בקישור שלא ייפול באיכותו מהקו המקורי.
מכבי והפועל חיפה ספגו במחזור האחרון יחד 11 שערים, וכל 12 הקבוצות האחרות ספגו 14. יחסית לכך שמדובר בשתי קבוצות המשחקות באצטדיון הטוב בישראל, והבעלים שלהן לא ממש סובלים מבעיות פיננסיות, ייתכן ומדובר בצירוף מקרים, אבל משהו מריח כמו מגמה.
שתי האחרונות בטבלה הן עירוני טבריה ועירוני קרית שמונה. נכון, אחת מהן גולה מביתה והשנייה פתחה עונה עם מינוס שש נקודות ועוד ידה נטויה, אבל נכון להרגע, הקבוצה הצפונית היחידה בליגת העל שאיכשהו נראית מעל המצופה, זו בני סכנין. בליגה הלאומית, סוגרת את הטבלה הפועל עכו שגם לה אין מחסור ביכולות כספיות, והיא לא כבשה שער 11 מחזורים מפתיחת העונה. אפילו את ליגה א' צפון מובילה קבוצה מהמרכז (טירה). משהו לא טוב עובר על הכדורגל בצפון הארץ, ממש לא טוב.
ההתפרעות ביום ראשון בפתח תקוה, הזכירה לי את אירועי המחזור השני של עונת 2024/25 בטרנר. גם שם נכנסו אוהדים לכר הדשא בטרם פתיחת המשחק כדי לפגוע באוהדי קבוצה יריבה שנכנסו גם הם והתפתחה מהומת אלוהים. המשחק ההוא כזכור הסתיים בבית הדין כשנקבעה תוצאה של 0:0 ללא נקודות ולהפועל באר שבע הופחתה נקודה אחת.
כרגע מסתמנת העמדה לדין של שתי הקבוצות, כאשר העונשים שמונחים בפני בית הדין הם קנסות כספיים גדולים וסגירת יציעים. הפחתת נקודות? 0:0 ללא נקודות? מה, מה פתאום?
תובע ההתאחדות עו"ד גלעד ברגמן ידוע כמי שדורש עונשים חמורים במיוחד ולכן קצת מוזר לגלות שהוא לא דורש הפחתת נקודות על אחריות שילוחית. אולי גם הוא חושש מהקלישאה לפיה "על התפרעות במשחק בין סרביה לאלבניה מקבלת בית"ר ירושלים 4 משחקי רדיוס". הפעם אוהדי בית"ר - ממש הם - השתתפו בתגרה, על משטח דשא, ש"ירידה אליו עלולה להביא לעונש של הפחתת עשר נקודות", משפט שהוא מזמן קלישאה עבשה ולא מציאותית.
מאז ה-1:4 המהמם על בית"ר ירושלים בבלומפילד במחזור השני, חיברה מכבי נתניה ניצחון ליגה בודד, על עירוני קרית שמונה, וגם הוא 0:1 מפנדל מקרי. מאז הצהרות "נפרק את הליגה" של רוס קסטין, מכבי נתניה עם עשר נקודות מ-24, במרחק של עשר נקודות מהפסגה ושמונה ממקום תיאורטי באירופה ואנחנו רק במחזור השמיני. נתניה כבשה תשעה שערים בשמונה משחקים, ועשתה חמש נקודות מ-12 מול קבוצות התחתית.
מכבי נתניה סתם קבוצה, כבר שנים. קהל יחסית גדול, מאוד רעב להצלחות, לא כל כך מבין את הסיטואציה המשתנה בכדורגל הישראלי, ובעיקר חסר סבלנות לכל מאמן.
אין פאנץ' לסיפור הזה. אולי במקום הצהרות בעלים של קבוצות רכישה, יבנו בנתניה מועדון המורכב משחקני בית, שלא יישען על פליטים ממחלקות נוער של מכבי חיפה ומ.ס. אשדוד, שייצר ייחודיות כלשהי וסיפוק משמעותי גם מהצלחות קטנות. כדי להביא תואר בכדורגל הישראלי צריך הרבה יותר ולא בטוח שנשאר יותר מהרבה הזה.
האם הפועל תל אביב יכולה לזכות באליפות כבר העונה? כשיש לך קבוצה שיש לה 100 אחוזי הצלחה במשחקי הבית, ללא ספיגה; שבעונה שעברה הייתה גם קבוצת הבית הטובה ביותר; שהכפילה את מספר המנויים שלה, והקהל שלה נחשב לנאמן בכדורגל הישראלי - אתה יכול לשאול את עצמך.
אם הפועל תל אביב תנצח ביום שני הבא את מכבי חיפה, זו כבר תהיה שאלה שתחייב תשובה.