אנגליה התעוררה הבוקר (שלישי) לחגיגה עצומה אחרי שהארי קיין השלים את אחד המסעות המרשימים בכדורגל האנגלי והוכתר לראשונה בקריירה כזוכה בכדור הזהב. בגיל 33, אחרי שנים שבהן המספרים האדירים שלו לא הספיקו כדי להגיע לפסגת הדירוג, חלוץ באיירן מינכן הפך לאנגלי הראשון שזוכה בפרס מאז מייקל אואן ב-2001 ולחמישי בהיסטוריה אחרי סטנלי מתיוס, בובי צ'רלטון, קווין קיגן ואואן.
קיין קיבל את הפרס אחרי העונה הטובה בקריירה שלו. הוא כבש 73 שערים ב-65 הופעות במדי באיירן מינכן ונבחרת אנגליה - 61 מהם במדי הקבוצה הגרמנית ו-12 בנבחרת. הוא סיים כמלך שערי הבונדסליגה בפעם השלישית ברציפות, כבש 14 פעמים בליגת האלופות וסייע לבאיירן לזכות בתארים בגרמניה, לפני שהוביל את אנגליה למקום השלישי והמכובד במונדיאל.
המספרים האלה הפכו את קיין למקרה בלתי אפשרי להתעלמות. "האינדיפנדנט" הזכיר שרק ליאו מסי הצליח לכבוש יותר מ-73 שערים בעונה אחת עבור קבוצה מאחת מחמש הליגות הבכירות, והדגיש שקיין עשה הרבה יותר מלספק מספרים: התנועה, משחק הגב לשער והיכולת שלו לייצר לאחרים הפכו אותו לחלוץ שלם בהרבה מזה שהגיע לגרמניה מטוטנהאם ב-2023.
התקשורת הבריטית, באופן טבעי, יצאה מגדרה. "הסאן" חגג עם משחק המילים "YES, HE KANE!", בעוד "דיילי מייל" בחר בכותרת "קיין הכובש". "הטלגרף" הדגיש את סיום ההמתנה האנגלית בת 25 השנים, בעוד "האינדיפנדנט" הציג את הזכייה כשיאו של מסע ארוך של שחקן שלא סומן בילדותו ככוכב ודאי.
? WATCH: Lamine Yamal's reaction as Ronaldo Nazário announces Harry Kane as the Ballon d'Or winner! ? Yamal appears visibly disappointed and seems reluctant to stand up as the room erupts in applause. https://t.co/wc1kbha6ZA
— RazedFootball (@RazedFootball) October 27, 2026
גם "הגרדיאן" הצטרף לחגיגה והגדיר את קיין כזוכה ראוי בפרס הגדול ביותר בכדורגל, בעוד ב"סקיי" הלכו צעד נוסף ותיארו את הדרך שלו מההשאלות בליגות הנמוכות ועד לתואר השחקן הטוב בעולם כ"סיפור סינדרלה". טים שרווד, שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בהרכב טוטנהאם בפרמיירליג, הזכיר שקיין נאלץ לעבור דרך לייטון אוריינט, מילוול, נוריץ' ולסטר לפני שהפך לאחד החלוצים הגדולים בדורו.
קיין עצמו התקשה להסתיר את ההתרגשות כשעלה לבמה בלונדון פאלדיום. "אני כמעט חסר מילים", אמר לקהל, והודה לחבריו בבאיירן, לצוותים המקצועיים, למשפחתו ולאשתו קייט. הזכייה הייתה מתוקה עוד יותר משום שהטקס נערך בעיר שבה גדל ובמדינה שחיכתה רבע מאה לזוכה נוסף בכדור הזהב.
מי שקיבלה מקום מיוחד בנאום הייתה טוטנהאם. קיין, שעזב את המועדון לפני שלוש שנים כדי לחפש תארים בבאיירן, לא שכח את המקום שבו גדל מגיל 11: "לא הייתי במקום שבו אני היום בלי טוטנהאם". הוא הודה למאמנים שליוו אותו ולכל אוהדי הספרס, והמועדון מצדו בירך את הקפטן לשעבר עם המסר: "One of our own".
גם וינסנט קומפני קיבל אזכור אישי. מאמן באיירן לא הגיע לטקס, וקיין שלח לו איחולי החלמה במהלך הנאום: "אני מקווה שזה נתן לך קצת אנרגיה". החלוץ הוסיף שמאז תחילת העבודה המשותפת עם קומפני הוא השתפר כשחקן, כאדם וכמנהיג, וסיכם: "זה כבוד לשחק עבור באיירן ואני שמח להחזיר את הגביע הזה למינכן".
אבל מאחורי החגיגות של קיין הסתתר סיפור גדול נוסף - האכזבה של לאמין ימאל. כוכב ברצלונה, שנחשב לאחד משלושת המועמדים המובילים, סיים רק במקום השלישי אחרי קיין וקיליאן אמבפה. כשהברזילאי רונאלדו הכריז על שמו של הזוכה, מצלמות השידור התמקדו בימאל, שהתקשה להסתיר את האכזבה ונראה קפוא בכיסאו בזמן שהאולם הריע לאנגלי.
התגובה קיבלה משמעות נוספת לאור הדברים שאמר ימאל בשבועות שקדמו לטקס. הספרדי בן ה-19 טען שכדור הזהב צריך להינתן ל"שחקן הטוב בעולם", ולא בהכרח לשחקן שכובש 80 שערים, אמירה שנתפסה כרמיזה ברורה לקיין. האנגלי נמנע אז מעימות והשיב שכל אחד רשאי להביע את דעתו, תוך שהוא מחמיא לימאל ומגדיר אותו "שחקן מדהים".
ימאל אמנם יצא מלונדון עם פרס השחקן הצעיר המצטיין בפעם השלישית ברציפות, אבל כדור הזהב שוב חמק ממנו. גם במהלך הטקס, כשנשאל אם פרס הצעיר הוא הפרס שרצה לקבל, הבהיר בחיוך שהוא רוצה "את כולם". זמן קצר לאחר מכן התברר שהפרס הגדול הולך לקיין, בעוד אמבפה תפס את המקום השני.
ומה שהתברר לאחר הטקס הוא שהקרב על הפסגה היה צמוד במיוחד. ונסן גרסיה, העורך הראשי של "פראנס פוטבול", חשף שהפער בין קיין לאמבפה היה קטן מ-41 הנקודות שהפרידו בין רודרי לוויניסיוס בהצבעת 2024.
המספר המדויק עדיין לא פורסם, ופירוט ההצבעות המלא צפוי להיחשף בשבת. גרסיה גם ציין שפיצול קולות בין ימאל לרודרי בעקבות הצלחת נבחרת ספרד עשוי היה לפגוע בסיכוייו של כוכב ברצלונה לסיים גבוה יותר מהמקום השלישי.
כך הסתיים ערב שבו קיין השלים את השינוי התדמיתי הגדול בקריירה שלו: מהחלוץ שסחב איתו במשך שנים את שאלת המחסור בתארים, לשחקן שהוכתר בגיל 33 לטוב בעולם. ימאל, מנגד, יצא מלונדון עם עוד פרס לצעיר המצטיין - אבל גם עם תזכורת שהמאבק על הפרס הגדול, שאותו הוא רוצה בגלוי, עדיין מחכה לו.