דויד הובר לא היה כוכב גדול כשחקן, אבל את מה שחסר לו בכישרון יוצא דופן הוא ניסה להשלים בעבודה קשה, משמעת והבנה של המשחק. היום, בגיל 38, הוא מאמן את אוניון סן ז'ילואז, אלופת בלגיה, ובונה לעצמו שם בכדורגל המקומי, פחות משלוש שנים אחרי שפרש ממשחק פעיל. עבור אוהדי הפועל באר שבע, שיפגשו אותו כעת מהעבר השני של הקווים, מדובר בשם מוכר למדי. הובר הגיע לטרנר? אפילו האצטדיון הזה עדיין לא היה קיים כשהבלגי שיחק בבירת הנגב.
הובר הצטרף להפועל באר שבע בפברואר 2014, בהשאלה מגנט, והעביר בישראל את המחצית השנייה של עונת 2013/14. הקשר האחורי רשם 16 הופעות בליגת העל, לא כבש והיה שותף לקבוצה של אלישע לוי שסיימה במקום השני. לפני כן גדל בגנק, זכה עמה באליפות בלגיה ב-2011 ובגביע הבלגי ב-2009, ושיתף פעולה עם קווין דה בראונה, טיבו קורטואה ויילה פוסן. הוא גם רשם שתי הופעות בנבחרת בלגיה. אחרי התקופה בישראל המשיך לבוורן, מוסקרון, לובן וזולטה וארחם, ואת הקריירה סיים בקבוצת המילואים של אנדרלכט ב-2023.
דווקא השנים האחרונות כשחקן היו משמעותיות במיוחד להתפתחותו כמאמן. "הייתי הקפטן של גנק והשתלבתי היטב, אבל נהניתי מהכישרון של דה בראונה, קורטואה ווסן. התפקיד שלי היה לשחק למען הקבוצה בתפקיד משני", סיפר בריאיון ל-Het Nieuwsblad. "במוסקרון הייתה לי השפעה גדולה יותר על המשחק. חשבתי יחד עם המאמן כיצד להציב כל שחקן במקום שבו יהיה במיטבו. למדתי הרבה על מקצוע האימון בתקופה הזאת".
לואי פטריס, ששיחק לצדו בלובן ובהמשך התאמן תחתיו באוניון, העיד: "כבר אז ראינו בו מאמן. הוא הנהיג, הייתה לו תפיסת משחק משלו, והייתה לו הנשמה של מאמן ומנהיג. אם היית שואל אותי מי יהפוך למאמן, הייתי עונה מיד דויד. הוא רגוע מאוד, יודע מה הוא רוצה ולא מטיל ספק בעצמו".
החיבור להפועל באר שבע נותר בזיכרונו, וגם יותר מעשור לאחר שעזב את ישראל הוא דיבר על התקופה הזאת בהרחבה. "אם נשים בצד את האירועים האקטואליים ואת המחלוקת הנוכחית, אני יכול לומר שבתקופה שבה הייתי בהפועל באר שבע קיבלו אותי בצורה מסבירת פנים מאוד", סיפר במרץ האחרון. "בכל יום שישי הייתי מקבל אפילו חמש או שש הזמנות ממשפחות לבוא ולחגוג איתן את השבת, שנמשכה שם עד מוצאי שבת. הייתה שם הכנסת אורחים יוצאת מן הכלל. אבל להפוך לאחד מהם, זה לא היה אפשרי. הם גם הבהירו את זה היטב. זו גם בכלל לא הייתה השאיפה שלי".
הובר שיתף גם בזיכרונות יוצאי דופן מהמפגש שלו עם התרבות המקומית. "מה עוד נשאר לי בזיכרון? העובדה שהם היו מדליקים את כל האורות כבר באור יום מלא, מפני שבשבת אסור היה להשתמש במתגי החשמל. אני תמיד התאמתי את עצמי לתרבות המקומית, מבחינתי זה היה הדבר הטבעי והמתבקש. אפילו באוטובוס מלא, כשכל השחקנים פתאום מתחילים בטקס התפילה שלהם בדרך למשחק. עם רצועות התפילה האלה והספרון הזה על המצח. חשבתי שזה רגע אישי ואינטימי מאוד עבורם".
קריירת האימון שלו החלה בקבוצות הצעירות של אנדרלכט, ולאחר מכן קיבל את הקבוצה הבוגרת בעקבות פיטוריו של בריאן רימר בספטמבר 2024. בחודש מרץ שלאחר מכן כבר פוטר בעצמו, ובקיץ מונה למאמן לובן. אלא שאחרי עשרה מחזורי ליגה, שבהם ניצחה קבוצתו פעמיים בלבד, הגיעה הצעה מפתיעה מאוניון סן ז'ילואז, שחיפשה מחליף לסבסטיאן פוקוניולי. מבחינת התוצאות, המינוי לא נראה מובן מאליו. מבחינת אנשי אוניון, שהעדיפו לבדוק דברים נוספים מעבר לטבלה, הובר היה האיש המתאים.
תהליך המיון שעבר מספר לא מעט על הדרך שבה מתנהל המועדון. "הם בעיקר חשבו שהפיטורים שלי מאנדרלכט לא היו מוצדקים, בהתחשב במשאבים שעמדו לרשותנו ובמה שהשגנו באמצעותם", סיפר הובר. "הם גם מדדו את ההתפתחות בשווי השחקנים בתקופה שבה אימנתי אותם. מה שהפתיע אותי יותר מכול היה שהם איכשהו הצליחו לאסוף את כל הראיונות שנתתי אי פעם בחיי. הם השתמשו בהם כדי להשוות בין התשובות שלי לבין ערכי הליבה של המועדון". לדבריו, אנשי אוניון הגיעו לפגישות עם תיקים מלאים בנתונים, ואף הציגו חישובים שלפיהם לובן הייתה אמורה להיות חמישה מקומות גבוה יותר בטבלה.
ומה בעצם מצאה בו אוניון? קודם כול, מאמן שלא מתכוון להמציא את הכדורגל מחדש, אבל רוצה שהקבוצות שלו יהיו יוזמות, אגרסיביות וגמישות. "סגנון הכדורגל שאני תומך בו הוא כדורגל דומיננטי", הסביר כבר בתחילת דרכו באנדרלכט. "אני לא מתכוון להחזקה חסרת תועלת בכדור במשך 80 אחוז מהזמן, אלא לגישה אגרסיבית והתקפית בדרך שבה אנחנו חושבים ופועלים. מדובר ביישום של מבנה יציב, תוך שמירה על גמישות ודינמיות כדי לבלבל את היריבה. אנחנו לוחצים כשאנחנו מחליטים לעשות זאת, ולפעמים אנחנו משאירים את הכדור ליריבה בכוונה".
באוניון הוא ירש קבוצה שהתרגלה לשחק במערך 3-5-2, ולא מיהר לפרק את מה שכבר עבד. הוא שמר על שלושת שחקני ההגנה, אבל החל לשנות את המבנה בחלק הקדמי בהתאם ליריבות ולמצב הסגל. לעיתים ויתר על חלוץ כדי לעבות את הקישור, ובמשחקים אחרים חזר לשני חלוצים. "אני רוצה שנוכל להיות מסוכנים במערכים שונים. יש תחרות, אבל החלוצים שלי מסוגלים לשחק בזוג וגם לשחק לבד בחוד", הסביר. גם בניית המשחק מאחור חשובה לו: בתקופתו באנדרלכט הדגיש שהשוער קולין קוסמנס אינו רק מוסר טוב, אלא חלק פעיל מהנעת הכדור, שמושך אליו יריבים כדי לאפשר לקבוצה לשבור את קווי הלחץ.
הובר לא מסתיר ממי הוא שואב השראה. בחודש מרץ נסע במסגרת לימודיו לרישיון האימון הבכיר לצפות באימון של פ.ס.וו איינדהובן בהדרכת פטר בוס. "הוא מאמן שמעורר בי השראה רבה, במיוחד בכל הקשור לסגנון המשחק שלו. אני סקרן לראות את הגישה שלו", אמר על מאמנה של מכבי תל אביב לשעבר.
אבל מבחינתו, לצד המערכים והתרגילים, לא פחות חשובה הגישה של השחקנים. אחרי שאוניון פתחה בצורה חלשה את המשחק מול לובן מוקדם יותר החודש, הוא לא ניסה להסתיר את אכזבתו: "הדרך שבה אנחנו משחקים דורשת שנהיה ב-100 אחוז מהיכולות שלנו. האינטנסיביות היא אחת מנקודות החוזק שלנו, ולא הבאנו אותה לידי ביטוי במחצית הראשונה. אני לא מרוצה, והשחקנים מודעים לכך".
הוא דורש אינטנסיביות, אבל האישיות שלו רחוקה מהתדמית של מאמן שמתפרץ ללא הרף. "אני מסוג האנשים שתמיד רוצים לשמור על איזושהי שליטה", סיפר בריאיון אישי. האיפוק הזה בא לידי ביטוי גם אחרי הפיטורים מאנדרלכט: "כל עיתונאי במדינה הזאת פנה אליי אישית כדי שאוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. תמיד סירבתי באופן מוחלט, מפני שאני לא רוצה להפוך תסכול זמני למשהו גדול יותר מכפי שהוא. מה יש לי להרוויח מזה? שום דבר".
אפילו בענייני לבוש הוא מעדיף לא לבזבז אנרגיה: "אשתי חושבת שאני נראה משעמם מדי. היא מעירה לי שאני תמיד לובש את אותם בגדים. אני חושב שזה נוח שאני לא צריך לחשוב על שילובי בגדים. ככה נשאר לי יותר זמן להתרכז בכדורגל".
אשתו קים, אחות פסיכיאטרית, ממלאת תפקיד מרכזי בחייו. השניים הכירו בחופשה בכרתים עם חבריו מגנק, בהם דה בראונה, והם הורים לשני ילדים. "אם במקצוע שלי אין לך אישה שמחזיקה את הכול ועוזרת לשמור על היציבות, אתה כלום", סיפר הובר. "אימון הוא עניין של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אתה תמיד פועל, תמיד הראש עובד. לצערי, לפעמים זה קורה גם ברגעים שבהם המשפחה הייתה צריכה לקבל עדיפות". קים, כך מתברר, אפילו ביקשה ממנו להשאיר מדי פעם את הטלפון בחדר המלון במהלך החופשה המשפחתית.
ומי שליווה אותו כבר בתחילת הדרך הוא דה בראונה. "הוא היה יכול לומר את הדברים כפי שהם, פשוט בגלל המנטליות שלו, שרצתה תמיד לנצח", נזכר הובר. "אני זוכר שבמהלך משחק הוא פתאום אמר לשחקן ותיק: 'תרוץ יותר, אני רוצה לנצח'. הפער בין קווין בימי אימון או משחק לבין קווין ברגעים רגועים יחסית היה עצום. גם בחמש עשרה הדקות שאחרי המשחק הוא עדיין היה ממוקד לחלוטין בצורך לנצח".
הובר סיפר גם על מקרה שבו דה בראונה הצעיר מתח ביקורת פומבית על חבריו ובהמשך התנצל בפני הסגל: "זה לא התקבל היטב בחדר ההלבשה, אבל אני תמיד ראיתי בזה דבר בעל ערך, כי מהר מאוד הבנתי שהוא לא אדם רגיל".
כעת, אחרי מסלול אימון קצר ומלא תפניות, הובר חוזר לפגוש את המועדון שבו העביר כמה חודשים כשחקן. הוא כבר אינו הקשר האחורי שהגיע מבבלגיה וניסה להשתלב בכדורגל הישראלי, אלא האיש שאמור להוביל את אלופת בלגיה. ובין האינטנסיביות של פטר בוס, הרעב לניצחון של דה בראונה והאיפוק שמאפיין אותו, אפשר להתחיל להבין איזה סוג של מאמן הוא מבקש להיות.