על האש
כבר אחרי שבעה מחזורים אפשר להגיד שהקבוצות הגדולות הצליחו עם הזרים, אפילו מעבר למה שחשבו בעצמן. יש פצועים, יש נקודות תורפה ואולי גם יהיו שינויים בינואר, אבל אחוזי הפגיעה הם מעל המשוער. המצב הזה, יחד עם ההחלטה לא לרשום שמונה זרים לאף משחק כדי להשיג את מענק 3 מיליון השקלים ממשרד הספורט, מייצר כמעט מדי שבוע דילמה לא פשוטה לחלק מהמאמנים.
בהפועל תל אביב, למשל, נוצר כאב ראש מרגע הגעתו של יאניק ללינדאל. אנדריאן קרייב, שחקן מפתח בעונה שעברה וגם במחזורי הפתיחה, היה זה שפינה את מקומו ויצא מפוקוס. הקבוצה המשיכה לרוץ בלעדיו, וכשחזר מיד הורחק. אז אליניב ברדה לא יידרש לסוגיה הזו במחזור הקרוב, אבל האם הוא מאבד בצורה הזו את העוגן הבולגרי שלו?
הצורך המיידי של בית"ר ירושלים באלכסיס סרנה הכניס את אלמוג כהן לאותו מלכוד. הקשר הקולומביאני תפס מקום בהרכב, על הבלמים אי אפשר לוותר כל עוד הם לא מורחקים, בטח אחרי הופעת הענק של בריאן קרבאלי אמש (שני) בטדי וכך יוג'ין אנסה נותר מחוץ לסגל אחרי שמצא את הרשת בשלושה מארבעת המחזורים הקודמים. להפועל באר שבע היה זר חולה הפעם (ז'ואאו ויקטור), למכבי חיפה יש אחד פצוע (סדריק דון) ועוד שני זרים היו בספסל ולמכבי תל אביב לא פחות משלושה פצועים (טייריס אסנטה, כריסטיאן בליץ' ויון ניקולאסקו), אבל גם המאמנים שלהן עוד יצטרכו להתמודד עם העניין. הוצאה של חתיכה אחת בתזמון לא מדויק, עלולה לפרק את הפאזל כולו.
על הדרך
מכבי תל אביב אמנם יצאה מאוכזבת מטדי בעקבות ההחמצות הגדולות של הליו וארלה, אושר דוידה ובעיקר דור פרץ לקראת הסיום, אבל השורה התחתונה מבחינתה אחרי שבעה מחזורים, למרות אובדן המקום הראשון, צריכה להיות סיפוק רב. היא היחידה שכבר פגשה את כל ארבע הגדולות האחרות (כולל ביקורים בטרנר וטדי) וגם צלחה את מבחן נתניה בחוץ. כל אחת מיריבותיה קונה מאזן נקי מהפסדים ו-17 מ-21 אחרי סדרה כזו של משחקים.
נכון, המעצור בהתקפה בשני המחזורים האחרונים והתלות שמתפתחת בדור פרץ צריכים להדליק נורה מבחינת קני מילר, אבל בתקופה הקרובה, בזמן שהיריבות לצמרת יתכתשו ביניהן כמעט מדי שבוע, למכבי תל אביב יש לוח מלבב אף יותר מזה שהפך את מכבי חיפה למובילת הטבלה. מדובר בשבעה משחקים מול יריבות נחותות, וחמישה מהם בבית. גם אם תהיה מעידה בסגנון סכנין, הרצף הזה אמור להחזיר את מכבי תל אביב לפסגה ואולי גם להשאירה בלתי מנוצחת עד לביקור אצל הירוקים במחזור ה-15. היא עדיין זו שכולן רודפות אחריה.
על הדבש
קרבאלי היה מספר 1 על הדשא במשחק המרכזי בטדי וגם רז שלמה ראוי למחמאות רבות על הופעה נהדרת, אבל אפשר לפרגן גם למי שכלל לא הורגש, ובכך מילא את תפקידו לעילא ולעילא: השופט גל לוי. זו הולכת להיות עונה עמוסת משחקי צמרת לחוצים וגורליים, אז נותר רק לקוות שהשיפוט במשחק הזה יהווה דוגמה לקראת ההמשך.
לוי נתן למשחק לרוץ (בקצב גבוה מאוד) ולא שרק על כל נגיעה. שלושה צהובים למכבי תל אביב במחצית הראשונה לא גרמו לו לאבד שליטה על המשחק, ולחץ מצד הקהל ושחקני בית"ר ירושלים אחרי נפילות ברחבה לא הבהיל אותו. הוא סגר אירועים בלי צורך בהנחת יד על האוזן בהמתנה לגלגל ההצלה של שופטי המסך, ובלי דיונים אין סופיים עם השחקנים. בשקט ובתבונה, כך מנהלים משחק גדול.
על העוקץ
ומהשקט אל הרעש. מהתבונה אל החלמאות. הגיע הזמן להיפרד מעירוני טבריה. על החוזים הכפולים הבלגנו, עם העירויים המתנו וגם על מלחמת הגרסאות בין הבעלים המסוכסכים עוד יכולנו לדלג. אחרי הגלישה למדור הפלילי עם חקירות משטרה ומעצרים, צריך להגיד: עד כאן. וזו את, לא אנחנו.
העלייה הייתה מבטיחה מאוד והתדמית נראתה נקייה ומצוחצחת, אבל מתחת לפני השטח הסתתרה הפועל אשקלון של ימי פרוספר אזגי. כל יום פרשה חדשה, ועכשיו עוד אחת עם שם. אז באמצעות "תמונת מראה", כדאי גם לאנשי טבריה להביט במראה ולהבין שמקומה של הקבוצה הוא לא בליגת העל.
ההיחלצות המרשימה מירידה בעונה שעברה, אחרי הפחתת שמונה הנקודות, הקנתה לטבריה אוהדים ניטרליים ששמחו לתמוך באנדרדוג שמסוגל לקום מכל מהלומה - קשה ככל שתהיה. היא פתחה את העונה בצורה דומה וגם צירפה שחקנים טובים למרות הסיטואציה הסבוכה ושלל הפרשיות. הלב איתם, כי הם את שלהם עושים, אבל סדרת ההישרדות הזו צריכה להסתיים בהדחה.