לפני חמש שנים עוד התחרתה בת' דובין מול האצניות המהירות בעולם, כשייצגה את בריטניה במשחקים האולימפיים בטוקיו. היום, בגיל 32 בלבד, היא מעבירה יותר מ-22 שעות ביממה במיטה, כמעט לא מסוגלת לצאת מביתה ונאבקת במחלה כרונית קשה שאין לה מרפא. בריאיון מטלטל ל-BBC ספורט, שפורסם היום (שישי) וזכה לסיקור נרחב בתקשורת הבריטית, חשפה האצנית לשעבר את המציאות הקשה שאליה נקלעה ואת ההתמודדות היומיומית שלה עם המחלה.
דובין אובחנה עם אנצפלומיאליטיס מיאלגית (ME), מחלה המוכרת גם בשם תסמונת התשישות הכרונית, שעלולה לגרום לתשישות קיצונית, כאבים, הפרעות שינה, בעיות זיכרון וריכוז ותסמינים נוספים. במקרים חמורים במיוחד, כפי שחווה דובין, אפילו פעולות יומיומיות פשוטות עלולות להוביל להחמרה ממושכת במצב. במהלך שנת 2026 היא הצליחה לצאת מביתה חמש פעמים בלבד, וגם שיחה או ביקור אצל הרופא עלולים לגרום להחמרה שנמשכת חודשים.
"זה הורס חיים בצורה שאני אפילו לא מסוגלת לתאר במילים", סיפרה. "אני מרגישה שאיבדתי הכול. עדיין יש לי את המשפחה שלי, אבל איבדתי את העצמאות שלי, את הבריאות שלי, את היכולת לעבוד ואת היכולת להתאמן". דובין הסבירה שהיא קמה מהמיטה רק כדי לאכול ולהשתמש בשירותים, ושגם ישיבה ממושכת דורשת ממנה מאמץ עצום. "אני מעדיפה להיות שעונה במיטה. זה לא אומר שאני מרגישה טוב, אבל זה הופך את התסמינים לקצת פחות נוראיים".
ההתדרדרות החלה בחורף 2021/22, לאחר שנדבקה פעמיים בקורונה וסבלה גם ממחלת הנשיקה. בתחילה לא הבינה עד כמה מצבה חמור, אבל בהדרגה החלה לחוות כאבים, צורך מוגבר בשינה וירידה ביכולתה הספורטיבית. בדיקות רפואיות לא סיפקו תשובות חד-משמעיות, והיא המשיכה להתחרות למרות התסמינים. בשנת 2022 השתתפה במשחקי חבר העמים, באליפות אירופה ובאליפות העולם, תקופה שאותה תיארה בדיעבד כ"שנה מהגיהינום".
במהלך אליפות אירופה איבדה לפתע את התחושה ברגליה בזמן שעמדה על אדני הזינוק, מה שהוביל לזינוק פסול. "כשאליפות אירופה הסתיימה, לקחתי מנוחה ארוכה מאוד, אבל התסמינים רק המשיכו להצטבר", סיפרה. "המצב הלך והחמיר. התקשיתי לעמוד, ישנתי המון והייתי במיטה כל הזמן. אחרי שישה שבועות חזרתי להתאמן והצלחתי להחזיק מעמד שלושה שבועות. הרופאים היו המומים מכך שאני עדיין לא מרגישה טוב, למרות שעברו חודשים מאז שנדבקתי בנגיפים".
מוקדם יותר השנה הודיעה דובין על פרישה מאתלטיקה בעקבות מה שהגדירה כ"בעיה בריאותית חמורה ששינתה את חייה". כיום היא מתארת תחושה קשה במיוחד: "זה מרגיש כאילו כל הגוף שלי נכבה. התחושה היא שאת נמצאת במרחק של כמה ימים מהמוות".
למרות הכינוי הנפוץ של המחלה, "תסמונת התשישות הכרונית", דובין מסתייגת ממנו. לדבריה, העייפות אפילו לא נמצאת בין התסמינים הקשים ביותר שהיא חווה. "התשישות נמצאת אולי בין 20 התסמינים המרכזיים שלי", הסבירה, בניסיון להמחיש עד כמה המחלה מורכבת יותר מכפי שנהוג לחשוב.
כשנשאלה על העתיד, התקשתה למצוא סיבות לאופטימיות. "למרבה הצער, העתיד נראה קודר מאוד. הדבר החיובי היחיד שאני יכולה לומר הוא שעברו כבר שש שנים מאז הקורונה, ונראה שכל הקהילה הרפואית התעוררה". עם זאת, היא עדיין מקווה שהמחקר הרפואי יביא בעתיד לפריצת דרך שתוכל לסייע לה ולאחרים המתמודדים עם המחלה. "אני מקווה שבעתיד יימצא משהו", אמרה. "אמרתי שאני רוצה לדבר על זה. זה לא בהכרח שאני רוצה לחשוף את הדברים האלה, אלא שאני רוצה להעלות את המודעות. ולמרבה הצער, לספורטאים מאמינים הרבה יותר מאשר לאדם הממוצע".