אחרי שבועיים סוערים שכללו שני משחקים של נבחרת ישראל נגד נבחרת אירלנד בליגת האומות ואינסוף טורים, דעות, עימותים על כר הדשא ובמסיבות עיתונאים ועוד, האבק התפזר, פגרת הנבחרות הסתיימה והליגות חזרו. בסוף השבוע ניצלו זאת ב"אל ג'זירה" כדי לפרסם סיכום של השיגעון.
ברשת התקשורת הקטארית האנטי-ישראלית כמובן חגגו, ולטקסט הארוך נתנו את הכותרת "הנבחרת המנודה: חצי מאה של בידוד הכדורגל הישראלי". בכתבה הארוכה עסקו בהרחבה באירלנד ובדברי המאמן היימיר האלגרימסון, וגם חזרו אחורה - להדרת הכדורגל הישראלי מאסיה בשנות ה-70.
"השתתפותה של ישראל בתחרויות בינלאומיות החלה להציב חלק מההתאחדויות והשחקנים בפני שאלות שחורגות מגבולות הספורט", נכתב בכתבה. "האם השתתפות במשחק פירושה הסכמה לקיים יחסים ספורטיביים רגילים עם מדינה שמבצעת פשעים נגד האנושות? האם חרם הוא עמדה מוסרית לגיטימית, או שהוא מעניש ספורטאים על החלטות ממשלותיהם? ומי נושא במחיר הפרישה אם השחקנים או ההתאחדויות שלהם מחליטים להימנע מהשתתפות?
"השאלות האלה כבר העמידו פעם את הכדורגל הישראלי בפני השלכות באסיה, כאשר סירובן של נבחרות להתמודד מול ישראל הוביל להוצאתה מההתאחדות היבשתית שאליה היא משתייכת מבחינה גיאוגרפית. האירוניה כיום היא שהמחלוקת נובעת מאירופה עצמה, היבשת שפתחה בפני ישראל את הדלת אחרי שנים ארוכות של נדודים וחיפוש אחר התאחדות שתסכים לקבל אותה".
בהמשך ערכו ב"אל ג'זירה" השוואה בין האירועים האחרונים לבין החרם על ישראל בשנות ה-70: "בספטמבר 1974 שיחקה ישראל בגמר גביע אסיה בטהראן, בשעה שגויסו קולות כדי לסלק אותה. כעבור שנתיים הושלם הסילוק הרשמי בקואלה לומפור. באוקטובר 2026 היא שיחקה בליגת האומות האירופית על אדמת סרביה הניטרלית, מול יציעים ריקים ושחקנים שסירבו ללחוץ ידיים, לפני שמאמן הנבחרת היריבה דרש שהמפגש לא יחזור על עצמו.
"יותר מחצי מאה מפרידה בין שני האירועים, אבל שניהם חושפים כיצד משחק כדורגל יכול להפוך למבחן למעמדה של מדינה במערכת הבינלאומית. במקרה הראשון, החרם הערבי והאסיאתי היה חלק מסכסוך פוליטי שבא בעקבות מלחמות 1948, 1967 ו-1973. במקרה השני, לחצי החרם רודפים אותה בתוך אירופה שקיבלה אותה אחרי שנות הנדודים".
ברשת הקטארית המשיכו: "כפי שנבחרות אסיאתיות סירבו להתמודד מול ישראל, כך השתתפותה מעוררת כיום התנגדויות הולכות וגוברות בחוגי ספורט אירופיים, על רקע המלחמה בעזה וההאשמות הבינלאומיות בביצוע רצח עם ופשעי מלחמה. במהלך שנת 2025 גברו הקריאות להשעות את השתתפות ישראל בתחרויות בינלאומיות, וההשוואה לרוסיה הפכה בולטת. לעומת רוסיה, זו צורה אחרת של בידוד. במקרה הזה נבחרת ישראל נוכחת, אבל עצם נוכחותה היא מושא לדחייה ולמחאה".
בכתבה התייחסו גם לדבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על הבידוד הבינלאומי של ישראל: "הבידוד כבר אינו תיאור שרק מבקרי ישראל משתמשים בו. ב-15 בספטמבר 2025 עמד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני כנס כלכלי בירושלים והודה שארצו חווה 'סוג של בידוד'. ההודאה שלו לא עסקה במשחקי כדורגל, אלא במה שהוא ראה כסיכונים גוברים לכלכלה ולתעשיות הצבאיות של ישראל, כתוצאה מלחצים חיצוניים ומהגבלות אפשריות על מסחר ועל אספקת נשק".
עוד נכתב: "אבל זו אינה הפעם הראשונה שישראל מוצאת את עצמה מול נבחרות שלא רוצות לשחק נגדה. לפני עשרות שנים חווה הכדורגל הישראלי משבר יסודי הרבה יותר, שלא הסתיים בהיעדר לחיצות ידיים, אלא בסילוק מיבשת שלמה".