"זו בושה", הודה רונאל זובאר זמן קצר אחרי שנבחרת צרפת הצעירה הפסידה 1:0 לישראל בהרצליה והודחה במפתיע מפלייאוף ההעפלה לאליפות אירופה. הבלם, שרק ארבעה ימים קודם לכן הציל את הצרפתים מהפסד ביתי מול החבורה של גיא לוי עם שער שוויון מאוחר, התקשה למצוא מילים אחרות לתאר את מה שעבר עליו ועל חבריו.
צרפת הגיעה לצמד המשחקים מול ישראל אחרי שבבית המוקדם גברה על סלובניה וסקוטלנד. הכחולים-לבנים הקדימו את ויילס וטורקיה ואחרי הגרלת הפלייאוף ספק אם מישהו הימר שדווקא ישראל תעלה לטורניר בהולנד. אבל אחרי 1:1 בצרפת, שער של אמייה טגה בתוספת הזמן שלח את ישראל ליורו הצעירות 2007, והותיר את אחת הנבחרות המוכשרות ביבשת המומה.
מחר (ראשון) יימלאו 20 שנה להעפלה המפתיעה של הנבחרת הצעירה של ישראל לאליפות אירופה - ולהדחה הסנסציונית של הטריקולור.
על הנייר, יחסי הכוחות היו ברורים. בסגל של מאמן צרפת, רנה ז'יראר, היו שמות כמו קארים בנזמה, סמיר נאסרי, סטיב מנדאנדה, בלס מטוידי, לסאנה דיארה, ריו מאבובה, יואן גופראן, ג'ימי בריאן ורונאל זובאר. חלקם כבר הספיקו לעשות את צעדיהם הראשונים בטופ האירופי, ואחרים היו בדרך לקריירות מפוארות. בצרפת ראו בהם את דור העתיד שיחזיר את הנבחרת הבוגרת לימים הגדולים של סוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000, ובדרך הם היו צריכים "להתגלח" בנבחרת הצעירה.
ישראל של גיא לוי הייתה אמורה להוות מכשול קטן בדרך לטורניר הגמר בהולנד, אבל לצרפתים הייתה סיבה טובה לחשוש. הם כבר הכירו את היריבה, ואפילו יותר מדי טוב. שנה לפני כן, ישראל גברה על צרפת 2:3 ובפלייאוף היא הצליחה להשיג 1:1 מחמיא ולהעביר את ההכרעה להרצליה.
"הזהרתי את השחקנים שלי מפני האיכות של ישראל", סיפר המאמן ז'יראר בראיון שנערך עוד לפני המפגש הראשון בין הנבחרת, ב-7 באוקטובר 2006, "כבר קיבלנו טעימה קטנה ממנה במוקדמות היורו הקודם. הפסדנו שם 3:2. אנחנו חייבים להגיע בשיא היכולת, אסור לנו להקל ראש".
כשנשאל על סגנון המשחק הישראלי, סיפק המאמן הצרפתי תיאור ציורי במיוחד: "תמיד מתקבל הרושם שהיא לא משחקת מהר במיוחד ושקל להתמודד מולה, אבל למעשה מדובר בקורי עכביש. זו נבחרת מגובשת, שמשחקת במסירות קצרות ובשטחים צפופים, ותמיד נמצאת שם".
ז'יראר הוסיף והזהיר: "הישראלים מפגינים הרבה אגרסיביות, לפעמים על גבול האסור, עם הרבה עבירות גסות שלא תמיד נענשות. במשחק הקודם, לפני שנה הפסדנו שם 3:2, בתנאים קשים". יואן גופראן הגדיל וצוטט ב"לה פריזיאן": "ישראל זו נבחרת שמרביצה".
חשוב לציין שלפחות הפעם, הצרפתים לא זלזלו בישראל. במרץ 2005 הם כאמור הפסידו לה 3:2, וגם הניצחון הקודם שלהם, 0:1 בספטמבר 2004, הושג בקושי רב. למעשה, ישראל הפכה באותן שנים לסוג של כבשה שחורה עבור הנבחרת הצעירה של צרפת, והחשש ממנה רק גבר אחרי המשחק הראשון של הפלייאוף, ב-7 באוקטובר 2006. הצרפתים אירחו את הכחולים-לבנים בקון, נהנו מיתרון מספרי עוד לפני המחצית, אבל דווקא בן סהר העלה את ישראל ליתרון בדקה ה-50. זובאר הצליח להשוות בדקה ה-79 ולהציל את המארחת מהפסד, אבל ה-1:1 הותיר את הטריקולור במצב לא נוח לקראת הגומלין.
ב-20 Minutes קראה הכותרת בבוקר המשחק: "הצעירים עם הגב לקיר". בכתבה שהוקדשה למשחק סופר של המסר שז'יראר ניסה להעביר מסר לשחקניו: "במצב הקשה הזה נראה מי הם האלופים האמיתיים, ואם אנחנו מסוגלים להעפיל לאליפות אירופה. הפסדנו לישראל 3:2 בחוץ לפני שנה וזה היה שיעור טוב. אני מקווה שלא שכחנו אותו".
ואז הגיע המשחק עצמו. צרפת פתחה בהרצליה עם מנדנדה בשער, נאסרי, דיארה ומאבובה בקישור, ובריאן וגופראן בחלק הקדמי. בנזמה, שפתח במשחק הראשון בקון, המתין הפעם על הספסל. הצרפתים השתלטו על המשחק במחצית הראשונה, אבל שוב התקשו למצוא דרך לרשת. בריאן נעצר אצל תום אלמדון, ובהמשך גם אלבין אבונדו מצא את הקורה. ככל שהדקות חלפו, הלחץ הצרפתי הלך וגבר. ז'יראר ניסה לשנות, הכניס את פלורן סינמה-פונגול ובהמשך גם את בנזמה, אבל התוצאה נותרה בעינה.
בדקה ה-89 נכנס אמייה טגה במדי ישראל, וכעבור ארבע דקות כבר הפך לגיבור הערב. התקפה מתפרצת הסתיימה בבעיטה של טוטו תמוז שנהדפה, וטגה הגיע לכדור החוזר ושלח אותו לרשת. 0:1 לישראל, 1:2 בסיכום שני המשחקים, וצרפת בחוץ. כל הכישרון, השמות הגדולים והאזהרות של ז'יראר לא הספיקו כדי למנוע את אחת ההדחות המביכות שידעה הנבחרת הצעירה.
באותו לילה בחר אתר Foot Mercato בכותרת "אכזבה אכזרית". הכתב תיאר כיצד השער בדקה ה-93 "הרס את התקוות של חבריו של מאבובה", בעוד ב"לה פריזיאן" הופיעה למחרת הכותרת "ייאושם של הצעירים". זובאר, האיש שהשווה בקאן ארבעה ימים קודם לכן, סיכם את התחושות בצמד מילים: "זאת בושה".
ההדחה לא נשכחה גם בחלוף השנים. בנובמבר 2017, כש"ל'אקיפ" סקר את הכישלונות הגדולים של הנבחרת הצעירה, הוא העניק לפרק שעסק בהדחה בפלייאוף לקראת יורו 2007 את הכותרת "הבושה מול ישראל". העיתון הזכיר את הפער העצום בין איכות הסגל הצרפתי לבין התוצאה, את היתרון המספרי שלא נוצל בקון ואת חוסר היעילות בהרצליה. אותו הפסד כבר לא הוצג רק כאכזבה נקודתית, אלא כאחד מרגעי השפל של הנבחרת.
באתר So Foot היו חריפים אפילו יותר. באוקטובר 2014, בעקבות הדחתה של צרפת הצעירה מול שבדיה, חזר העיתונאי רונאן בושה לשורת הכישלונות של הנבחרת לאורך השנים. "בסוף 2006, הנבחרת הצעירה של גופראן, בנזמה ונאסרי חשבה שהיא גדולה מכפי שהייתה באמת, והודחה בפלייאוף מול ישראל החלשה". מבחינתו, ההפסד בהרצליה היה חלק מבעיה רחבה יותר: דורות צרפתיים עמוסי כישרון, אבל מלאים גם בבעיות אופי קשות.
אנגליה הצעירה זכתה בשתי אליפויות אירופה האחרונות ולפני כן השליטה הייתה בעיקר בידי ספרד וגרמניה. צרפת לא הניפה את התואר מאז 1988 - הזכייה היחידה שלה. מדי שנה-שנתיים, בעיקר לקראת הטורנירים החשובים של הנבחרות הצעירות, בתקשורת הצרפתית ניגשים לניתוחים וזכרונות, ואותו משחק בהרצליה עולה שוב ושוב.
רנה ז'יראר ראה את זה מתקרב. הוא הכיר את ישראל, זכר את ההפסד הקודם, הזהיר את שחקניו מפני האגרסיביות ומפני "קורי העכביש" של היריבה. ובכל זאת, ב-11 באוקטובר 2006, גם הוא וגם דור הכוכבים שלו הסתבכו בהם.