באופן סמלי, אתמול (שלישי), בין יום הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר לבין 7 באוקטובר, פתחו הפועל חולון ובני הרצליה את העונה האירופית שלהן ב-BCL, והפכו לקבוצות הרביעית והחמישית בכדורסל הישראלי שמתחילות את משחקיהן העונה באירופה. האחת נאלצה לעשות זאת מול יציעים ריקים בסמוקוב, והשנייה לוותה תחת אבטחה כבדה למשחק חוץ בספרד, אחת המדינות שבהן קבוצות ישראליות נתקלות בקשיים מאז פרוץ המלחמה.
קשה לכמת את הפגיעה בכל אספקט של החיים, אבל יש ביסוס מסוים לטענה שמבין כל ענפי הספורט הקבוצתיים הגדולים, הכדורסל הישראלי נפגע בצורה המשמעותית ביותר מאז המלחמה. בכל הענפים, כולל בכדורסל הגברים והנשים בישראל, חלה ירידה משמעותית באיכות הזרים שהגיעו, אבל הפגיעה בכדורסל שונה. אמנם הפועל תל אביב הוכיחה שבעזרת כסף גדול ניתן להגיע להישגים משמעותיים גם ללא משחקים ביתיים, אבל האחרות לא מצליחות מבחינת הישגים, ובעיקר הפגיעה הכלכלית והמוראלית גורמת לירידה משמעותית שרק החזרת המשחקים ארצה תוכל לעזור לתקן.
בעונת 2022/23, האחרונה ערב המלחמה, שיחקו שבע קבוצות ישראליות באירופה: מכבי תל אביב ביורוליג, הפועל תל אביב ביורוקאפ, הפועל ירושלים, הפועל חולון ובני הרצליה ב-BCL, והפועל חיפה והפועל גליל עליון ביורופקאפ. בעונות שקדמו לכך גם הפועל גלבוע/גליל, הפועל אילת ומכבי ראשון לציון טעמו אירופה במפעלים שונים. עירוני נס ציונה אף הגדילה לעשות וזכתה ביורופקאפ.
בתחילת עונת 2023/24 היו אמורות שבע קבוצות ישראליות לשחק באירופה גם כן: מכבי תל אביב ביורוליג, הפועל תל אביב ביורוקאפ, ירושלים וחולון ב-BCL, וביורופקאפ שלוש נציגות - נס ציונה, בני הרצליה וגליל עליון. שלוש האחרונות פרשו מהמפעל בגלל הבעיות הביטחוניות הקשות שנוצרו מיד לאחר פרוץ המלחמה, ולאחר מכן לא חזרה אף קבוצה ישראלית לשחק במפעלים הללו.
למעשה, מלבד ארבע הנציגות הקבועות, שיחקו מאז רק עוד שתי קבוצות ב-BCL - בני הרצליה ומכבי רמת גן - והאינפלציה במספר הקבוצות שרוצות להגיע לאירופה נעצרה. הקיץ שקלה הפועל העמק לשחק ביורופקאפ, אבל כשהבינה את המורכבות הלוגיסטית הכרוכה בכך, ויתרה.
רק כדי להבין את המשמעות, צריך להסתכל על הלוח השבועי של קבוצה ישראלית ממוצעת שמשחקת באירופה פעם בשבוע, שלא לדבר על שבועות כפולים ביורוליג. משחקי הליגה הם לרוב בשבת או בראשון, לאחר מכן מגיעה טיסה למשחק בחו"ל, פעמים רבות עם קונקשנים ובשעות לא נוחות. לרוב אין אפשרות לצאת מהמלון, המשחק מתקיים לאחר יום, ומיד אחריו חוזרים לישראל. כך בכל שבוע. ואימונים? נדירים. עלויות? בשמיים. המצב שונה ב-BCL, שם לא משחקים בכל שבוע, אלא אחת לשבועיים בפתיחת העונה.
"השיקול הזה הכריע. באתי להפועל העמק ודי מהר עלה העניין הזה של אירופה. כינסנו את המערכת להבין כמה אנחנו ערוכים לוגיסטית לדבר הזה וכלכלית. ו-ב', מה הערך של זה עבורנו? אם אנחנו לא מביאים את אירופה לעמק, ולא מביאים לקהל שלנו למעשה קבוצות מחו"ל שיחוו ויכירו את החוויה הזאת, אז מה בעצם זה נותן לנו?", מספר המנהל המקצועי של המועדון, יונתן אלון. "הערך של זה הוא כלום. אז אנחנו העדפנו לעשות את השנה הזאת שנת הכנה לאירופה, בתקווה שנוכל בעצם לעשות את זה בשנה הבאה, גם מקצועית וגם ארגונית, ולהיערך לזה".
העמק היא לא הקבוצה היחידה שמתנהלת כך. הקבוצות הישראליות לא ששות לחזור לאירופה בתנאים הללו, ולמרות שמשרד הספורט מפצה אותן במתווים מסוימים, העלויות עדיין כבדות מאוד. הפועל חולון מצליחה להמשיך לשחק ב-BCL באופן קבוע, אבל הקשיים גרמו לירידה ברורה בהישגיה מאז. בעלי עירוני נס ציונה, לב מזור, שמשקיע עשרות מיליוני שקלים בקבוצה, כבר הודיע שאם הקבוצה תהיה זכאית לשחק באירופה ותיאלץ לארח משחקים בחו"ל, הוא לא מעוניין בכך.
הפגיעה לא עוצרת בקבוצות הקטנות והבינוניות, והעלויות הכבדות משפיעות גם על הגדולות. בעוד הפועל תל אביב השקיעה כספים אדירים והעבירה את הקבוצה לגור באירופה, שתי הנציגות הבכירות הנוספות לא עשו זאת ונפגעו גם מקצועית וגם כלכלית.
חלק נכבד מההכנסות של מכבי תל אביב לאורך השנים הגיע ממנויים. על פי דיווחים שונים, ההכנסה הגיעה בשנים מסוימות לקרוב ל-50 מיליון שקלים, יותר מ-50 אחוזים מתקציב המועדון. אובדן המשחקים באירופה הוביל לירידה בהכנסות, וכל "המודל" המצליח של הצהובים נעצר. במידה מסוימת, הדבר גם הוביל למשבר הניהולי שהמועדון חווה כיום.
ירושלים, שחלמה במשך שנים רבות להגיע ליורוליג וקיבלה בעלים עשיר כמו מתן אדלסון, ראתה גם היא ירידה משמעותית ביציעים, ומבחינה מקצועית הייתה קרובה במאני טיים אבל כשלה. "אנחנו מתחנו את גבולות האפשרויות, קבוצות ששיחקו באירופה", מספר אלון, ששימש גם כמנהל מקצועי ולאחר מכן כמאמן בירושלים. "התחרות היא לא שווה. זאת אומרת, אתה משחק עם קבוצות שלא חוות את זה. למעשה אתה חי באיזושהי מציאות שאתה שני עד חמישי בחו"ל, חוזר לארץ בחמישי, בתקווה שזאת גם טיסה נורמלית ואתה לא שורף לילה או שזה קונקשן מטורף, שזה גם קורה הרבה פעמים. בטח ובטח בקבוצות שביורוקאפ, שהיעדים הם פחות ערי בירה או מקומות אטרקטיביים שיש להם טיסות, אז זה תמיד עוד טיסה, עוד קונקשן, עוד אוטובוס. זה דבר שלוקח כמה שעות. זה פשוט מין אירוע מתגלגל כזה שלא נגמר, שאתה לא באמת יכול להתאמן, עושה אולי אימון אחד בשבוע. רוב העבודה היא בווידאו".
אלון ממשיך: "מניסיון, בשלוש שנים שחוויתי את זה, זה באמת מגיע למצבים שבסוף העונה יש איזושהי רוויה כזאת, ולא רוצה להגיד דיכאון, כי אנחנו עוסקים בספורט, אבל מין מצב כזה שכבר די, כבר לא יכולים לשאת את זה יותר, זה יותר מדי בשבילנו. בסופו של דבר, סביבת העבודה שלנו היא סביבה גלובלית, זאת אומרת, המאמנים שאתה מדבר איתם במפעלים האירופיים, השחקנים מדברים עם השחקנים החברים שלהם, אף אחד מהם לא חווה רבע מהדבר הזה. ואתה כל היום בעוד טיסה, בעוד אוטובוס, בעוד קונקשן. מאוד מאוד קשה. מנסים לייצר איזשהו משהו נורמלי בזה, אבל זה ממש לא נורמלי. וזה ממש לא הגיוני. ואני יכול להגיד על עצמי שאני עובר למין מוד הישרדותי כזה, זאת אומרת, זה לא 'בואו נשחק הכי טוב שאנחנו יכולים', אלא 'בואו נשאיר את זה קיים, בואו לא ניתן לעסק להתפרק'. וזה לא נותן לך קשב להיות פנוי ללמד כדורסל ולהתקדם מקצועית ולהיות טובים".
- עד כמה העובדה שהמשחקים ללא קהל משפיעה?
"זה הכי גרוע. אין אנרגיה. גם ככה אתה מותש בהרבה מאוד סיטואציות, ואין מי שידחוף אותך, ואין לך בעצם בשביל מי לשחק. זה מאוד מאוד מורגש. אני זוכר מצבים בעונה הראשונה שאימנתי, כשהיינו בסמוקוב בבולגריה, שפשוט הייתי יוצא ממשחק ואומר לעצמי, תשמע, אני לא מצליח לתת את האנרגיות לחבורת השחקנים הזאת, כי באמת הכול נורא מדכא. אתה נמצא באיזה אתר סקי בקיץ, פשוט אין שם כלום, מגיע לאולם ריק. בשבילי זה היה ממש דיכאון".
נבחרת ישראל הבוגרת תשלים בחודש פברואר הקרוב, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ארבע שנים ללא משחק ביתי. האחרון היה ב-24 בפברואר 2023 נגד פינלנד במוקדמות אליפות העולם. על הקווים עמד אז נדב זילברשטיין. מאז מונה אריאל בית הלחמי, שלא אימן ולו במשחק ביתי אחד. הנבחרת אמנם הגיעה לאליפות אירופה, אבל העובדה שהיא משחקת את משחקי הבית שלה מול אולמות ריקים בריגה פגעה בהישגיה, דווקא בדור כל כך מוכשר, ומכבידה כלכלית גם על איגוד הכדורסל.
"זה יצר לנו בעיה מאוד גדולה. לא הצלחנו לארח שום משחק במדינת ישראל. הקהל לא ראה את נבחרת ישראל לדעתי שלוש שנים ואולי יותר. וכל המשמעויות של כך. מצד שני, לא רצו כמעט לארח אותנו באף מקום", מספר יו"ר איגוד הכדורסל עמוס פרישמן. "משימה מאוד מאוד קשה. מעבר לזה כשאתה מגיע, אתה מרגיש קצת מוקצה, אתה לא רצוי, וזה בעייתי. זו הרגשה מאוד מאוד מאוד לא נעימה. מקצועית זה קשה מכל הבחינות. לשחק באולמות ריקים, לעבוד כל הזמן עם אבטחה מטורפת, איסור יציאה מהמלון כמעט. מהנבחרות הצעירות ועד הנבחרות הבוגרות, גברים ונשים. יש לזה, הייתה לזה השפעה, ועדיין, כי עוד לא סיימנו, השפעה מאוד מאוד מאוד שלילית על הכדורסל בכלל".
העובדה שהנבחרת לא משחקת בארץ גורמת לכך שגם ההכנה בתוך החלונות הקצרים קשה יותר. במקום אימונים של כמה ימים, הנבחרת ממריאה ישירות למקום היעד כדי לעבוד ולהתכונן, והתנאים הופכים למסורבלים יותר. בנבחרות הצעירות הצליחו השנה לקיים משחקי הכנה בחו"ל לקראת האליפויות שנערכו בקיץ, אבל גם שם מדובר בתנאים לא פשוטים ולא בכל מקום מוכנים לקבל את ישראל. "זה כמה מיליוני שקלים. כי אם אני לוקח גם את הנבחרות הצעירות ביחד וגם את הנבחרות הבוגרות, גברים ונשים, אתה מגיע למיליוני שקלים של הפסדים", מספר פרישמן.
בימים הללו מקוות הקבוצות הישראליות להחזיר את המשחקים ארצה, תחילה ביורוליג, שכבר חזר לכמה חודשים בשנה שעברה. ההערכות הן שקיים סיכוי לכך, ושאם תסתיים המלחמה בין ארצות הברית לאיראן, סימן השאלה יוסר והמשחקים יחזרו ארצה. בפועל, נראה שהמלחמה בין הצדדים לא הולכת להיגמר.
באיגוד ובקבוצות יודעים שחזרה ארצה תשנה את התמונה כולה. "הנימוק שכל הזמן אומרים לי הוא לא המצב בארץ, אלא המצב באזור", מגלה פרישמן, שניסה מספר פעמים להחזיר את המשחקים לישראל. "זה פוליטיקה. מה זה המצב באזור? בינתיים פה בחודשים האחרונים היה הכי שקט, ודווקא באזור היה לא בטוח. אני יכול להגיד באמת שאני ביחסים מצוינים עם נשיא פיב"א אירופה, חורחה גרבאחוסה. הוא מבין ורוצה לעזור, ואני אומר לך שלפי דעתי הידיים שלו כבולות. הוא בהחלט ידיד ישראל, חד משמעית".
אלון מוסיף: "אני חושב שאנחנו צריכים כולנו לראות את השנה הזאת, בתקווה, בתקווה, כשנת חזרה לנורמליזציה. מכל הבחינות. אתה רואה שזרים שלא הסכימו להגיע לארץ פתאום מסכימים להגיע לפה, אז הליגה קצת מתחזקת. השגרה הופכת להיות יותר נורמלית, בתקווה שהמשחקים יחזרו לישראל, ונצליח לשמר את זה ולתחזק את זה ולחזור לשחק במפעלים האירופיים בשנה הבאה".