בשבועיים האחרונים שיחקה נבחרת ישראל ארבעה משחקים בליגת האומות. סביב שני המשחקים מול אירלנד התנהל קמפיין חרם: יותר מ-160 ספורטאים אירים קראו לנבחרת שלהם לא לעלות למגרש, השוער גאווין באזונו סירב לשחק, ומפגינים עצרו פעמיים משחק של אירלנד בדבלין. על פי בדיקה של חברת Scooper, המתמחה בניטור שיח ונרטיב גולשים ברשתות החברתיות, כמות גדולה מאוד הייתה נגדנו: 68 אחוז מהפוסטים בנושא קראו להרחיק את ישראל או להחרים אותה.
בשבועיים נספרו מאירופה 2,486 אזכורים שעסקו בשאלה אם ישראל צריכה להמשיך לשחק, ואיפה, עם כ-277 אלף לייקים, שיתופים ותגובות בסך הכל. הכי הרבה הגיעו מאירלנד ומבריטניה. 1,052 מהם (42%) כתבות באתרי חדשות, 1,148 (46%) פוסטים ותגובות של גולשים ואוהדים, ו-286 (12%) פוסטים של כלי תקשורת, פוליטיקאים וארגונים ברשתות.
אתרי החדשות בעיקר דיווחו: 98% מהכתבות (1,028) סיקרו את הסיפור בלי לנקוט עמדה, ורובן עסקו בבזונו ובהחלטה של שחקני אירלנד אם לשחק. רק 20 כתבות טענו בעצמן בעד הרחקה או חרם, רובן טורי דעה ומכתבים למערכת. 4 טענו נגד.
מתוך 1,148 הפוסטים והתגובות של הגולשים והאוהדים, 784 (68%) קראו להרחיק את ישראל מהכדורגל הבינלאומי, או להחרים את המשחקים מולה. 197 (17%) התנגדו, ו-167 (15%) כתבו על המשחקים בלי לנקוט עמדה. הקריאות להרחקה היו רבות יותר מההתנגדות בכל אחת מהמדינות שמהן הגיע הכי הרבה שיח.
הטענה הנפוצה בקרב מי שקראו להרחיק היא רצח עם בעזה: 20% מהם כתבו שאין לשחק כרגיל מול מדינה שמבצעת רצח עם. 16% כעסו על אופ"א, על פיפ"א ועל ההתאחדות האירית, שלא הרחיקו את ישראל. 15% טענו למוסר כפול: רוסיה הורחקה, וישראל לא. 12% שיבחו את מי שהחרים בפועל, ובראשם בזונו.
בקרב המתנגדים, הטענה הנפוצה היא התקפה על המחרימים עצמם: 32%. 18% הזכירו את 7 באוקטובר, ובעיקר את קים דמתי, אזרחית אירית שנרצחה בפסטיבל נובה. 11% טענו לצביעות, ו-10% כתבו שהחרם הוא אנטישמיות.
