ג'ו קלהאן, הפובליציסט של ה-Irish Examiner, פרסם הלילה (בין ראשון לשני) טור חריף בעקבות הניצחון 0:3 של אירלנד על ישראל בדברצן, וביקר בעיקר את העובדה שאף אחד משחקני הנבחרת לא הצטרף לגאווין באזונו, שהחליט שלא לקחת חלק במשחק. קלהאן טען כי גם השחקנים שהתנגדו לקיום המפגש הותירו את השוער לבדו ברגע המכריע, ובמקביל הפנה אצבע מאשימה כלפי ההתאחדות האירית על אופן ניהול המשבר.
קלהאן פתח בהתייחסות לתמונה של שחקני אירלנד עומדים בראש מורכן בזמן נגינת ההמנון הישראלי: "ראשים מורכנים, ובצדק. יהיו תמונות רבות שהכדורגל האירי ייקח איתו הביתה מדברצן. את רובן הם היו מעדיפים להשאיר מאחור באבק של העיר השנייה בגודלה בהונגריה, אבל הם לא יכולים".
"המראה של כל 11 שחקני אירלנד מביטים אל הדשא בזמן שהישראלים שרו את ההמנון הלאומי שלהם הקיף את העולם בתוך רגע. בהתחשב בכל מה שהוביל את הנבחרת לרגע הזה, היה קל מאוד למסגר את התמונה כך: ראשים מורכנים... מבושה".
הפובליציסט הוסיף: "בזמן שהם קיימו משחק בליגת האומות שמעולם לא היה צריך להתקיים, 11 השחקנים שייכנסו להיסטוריה הורידו את עיניהם אל הקרקע. אולי משום שאי שם בחשכת יום ראשון בלילה היה חבר לנבחרת שהם לא יכלו להביט לו בפנים".
קלהאן התייחס ישירות לבאזונו: "ממש עד לשריקת הפתיחה תהית אם הם באמת יעשו את זה, אם באמת ישאירו את גאווין באזונו מבודד. ההיסטוריה תזכור היכן עמד באזונו כשחבריו לנבחרת הורידו את ראשיהם. במובן המילולי, הוא היה בחזרה במלון. אבל במובן הרחב, העמוק והמתמשך יותר, הוא היה לבדו על קצה הצוק, מתנגד לחרפה הזאת לגמרי לבדו. איך אף אחד לא קם לעמוד בסולידריות עם באזונו?"
בהמשך הזכיר את הדיווחים על ההצבעה הפנימית בסגל: "אנחנו יודעים שה'רוב המשמעותי' שעליו דיבר מנכ"ל ההתאחדות דייויד קורל היה ככל הנראה הצבעה של 8:14 בעד קיום המשחק. העובדה שאף אחד משמונת שחקני אירלנד שהצביעו בעד החרמת המשחק לא הצטרף לאחר מכן לחברם לנבחרת שבפועל עשה זאת, עשויה להפוך לאחד הכתמים המתמשכים ביותר של החלון הזה".
קלהאן גם התייחס לתגובות החריפות של אוהדים ברשת. כשהחשבון הרשמי של נבחרת אירלנד פרסם את ההרכב, הוסרו מהגרפיקה גם נותנת החסות Sky וגם סמל ההתאחדות, אך יותר מ-1,200 תגובות הצטברו עד שריקת הפתיחה. "'אכזבתם את כל המדינה', 'פחדנים מוחלטים', 'בפעם הראשונה בחיי אני מתבייש בנבחרת אירלנד', 'כולנו עם גאווין', 'נבחרת מגעילה בלי מוסר', 'בושה' - וזה המשיך והמשיך", כתב. "בשלב מסוים אולי היה כדאי שמישהו יכבה את התגובות. זה היה פחדני, אבל גם די מתאים לאופן שבו הכול התנהל".
משם עבר קלהאן לביקורת ישירה על ההתאחדות: "השבר האחר אולי משמעותי אפילו יותר - זה שנוצר על ידי הנהלת ההתאחדות האירית, שחוסר המעש שלה ולאחר מכן הפעולות המבוהלות והמגומגמות שלה פיצלו את המחנה שלה עצמה. הבלגן הזה ישב במרכז מאז פברואר, ובכל זאת אופ"א, ממשלת אירלנד ובעיקר ההתאחדות האירית לא פעלו בצורה שנראתה כמו החלטיות או בהירות מוסרית".
בסיום חזר הפובליציסט להשלכות הרחבות יותר של הפרשה: "לפני 10 חודשים בבודפשט הנבחרת הזאת הציתה מחדש אש והתחברה שוב למדינה בצורה שלא עשתה כמעט עשור (ניצחון דרמטי על הונגריה בפלייאוף העלייה למונדיאל). עכשיו, בחזרה בהונגריה, אולי היה עוד ניצחון על המגרש - אבל הוא ייזכר כניצחון הפירוס הגדול ביותר של אירלנד. מוטב להם להשאיר את הראשים האלה מורכנים עוד זמן מה".