בזמן שהכדורגל האירי סער סביב המפגשים מול ישראל, רק בחודש שעבר אירלנד אירחה לסדרת משחקי קריקט את נבחרת הגברים של אפגניסטן - למרות מדיניות הטליבאן, שאוסרת על נשים במדינה לעסוק בספורט והובילה את נבחרת הנשים האפגנית לגלות.
גם סביב המפגשים הללו נשמעו קריאות לביטולם ומחאה נגד ההחלטה של התאחדות הקריקט האירית, אבל הן לא התפתחו לקמפיין ציבורי רחב כמו במשחקי ליגת האומות בכדורגל. לפי פינטאן או'טול, מבכירי הפרשנים של "אייריש טיימס", כ-10 מפגינים הגיעו למתחם הקריקט בסטורמונט שבבלפסט (בקריקט, נבחרת אירלנד היא נבחרת כלל-אירית ומייצגת גם את צפון אירלנד), וחלקם לבשו בורקות. דוברת המפגינים אמרה: "אי אפשר לעמוד מנגד ולצפות באירוע ספורט שמתייחס למחיקה מוחלטת של נשים מהחיים הציבוריים כאל עסקים כרגיל".
או'טול עצמו הקדיש לנושא טור חריף תחת הכותרת "הממשלה האירית שותקת מול משחק מביש - והוא לא נגד ישראל". הוא השווה במפורש בין היחס הציבורי לשני המקרים וכתב כי "הניגוד בין הסערה הציבורית העמוקה סביב המשחק מול ישראל לבין האדישות הכללית למשחק מול אפגניסטן הוא מתנה לנתניהו". לדבריו, לא הייתה בחברה האזרחית או בממשלה תחושת זעם משמעותית סביב אירוח האפגנים.
התאחדות הקריקט האירית מצידה הסבירה שהמשחקים היו חלק מהסכם הדדי קודם וכי מחויבויותיה כחברה מלאה באיגוד העולמי מחייבות אותה לארח את אפגניסטן. ההתאחדות הוסיפה כי נפגשה עם נציגות נבחרת הנשים האפגנית, שלדבריה לא ביקשו למנוע מנבחרת הגברים לשחק אלא להשתמש בחשיפה כדי להעלות את מצבן לסדר היום.