לאמין ימאל כבר הספיק לזכות ביורו ובמונדיאל לפני גיל 20, אבל מבחינתו התקרה עדיין רחוקה. בריאיון נרחב ל"גרדיאן", כוכב ברצלונה ונבחרת ספרד דיבר על השאיפות שלו, על המרוץ לכדור הזהב, על ההשוואות הבלתי פוסקות לליאונל מסי ועל הדרך שבה הוא תופס את המשחק שלו.
"אם אני כן לגמרי, זה לא רק השנה שאני ברמה של זכייה בכדור הזהב, אלא כבר יותר זמן", אמר ימאל. "כולם יודעים את זה, הם יודעים שאני שחקן שעושה את ההבדל. אני חושב שאנשים אומרים לעצמם: 'לאמין בן 19, הוא עוד יזכה בזה מתישהו, אז בואו ניתן את זה למישהו אחר'. אני פשוט צריך לנצח, לנצח ולנצח, ויגיע הרגע שבו כבר לא יהיה ויכוח".
ימאל גם התייחס לאופי המשחק שלו ולניסיון של היריבות "לפצח" אותו. "המגן מקבל מאמן שאומר לו: 'אוקיי, לאמין עושה כך וכך'. אני חושב עליו כמו על רובוט שמנסה לעצור אותי. רובוטים יכולים להיות כמעט מושלמים, אבל לבן אדם יש משהו שאין לרובוט. הכדורגל הפך למכני, אבל יש שחקנים כמוני, כמו פדרי ועוד רבים, שיש להם את הניצוץ המיוחד הזה". לדבריו, הוא מנסה כל הזמן להיות בלתי צפוי כדי שהיריבות "לא יוכלו להפוך אותי למכני ולא יידעו לאן אני הולך".
הספרדי סיפר כי ניימאר היה אחד השחקנים שמהם שאב השראה: "יש מהלך טיפוסי של ניימאר, כשהוא עוצר, מטעה והולך לצד השני. צפיתי בהמון סרטונים שלו. אני מנסה לשחק עם היריבים ולוודא שהם לא יודעים מה אני הולך לעשות".
אחת התמונות האיקוניות אחרי הזכייה של ספרד במונדיאל הייתה החיבוק בין ימאל למסי. ימאל סיפר: "אמרתי לו תודה על כל מה שנתן לכדורגל. אני לא עושה דברים כדי להיראות טוב בתמונה, זה הגיע מבפנים". הוא גם הסביר מדוע ביקש מאביו במשך שנים לא לפרסם את התמונה המפורסמת שבה מסי מחזיק אותו כתינוק: "ההשוואות היו קלות מדי, וזה כל מה שאנשים היו מדברים עליו. רציתי להיות לאמין, לא רציתי להיות מסי. רק רציתי להגיע הכי רחוק שאני יכול. ביקשתי ממנו לחכות. כשאהיה לאמין - תעשה מה שאתה רוצה".
למרות גילו הצעיר, ימאל כבר רגיל לציפיות עצומות. "לפעמים אני נהנה מהלחץ. אני נהנה לעלות למגרש כשמצפים ממני להרבה", אמר. "אבל יש סוג אחר של לחץ שלא קשור למה שאנשים אומרים או לכדורגל, אלא לחיים. אני לא מרגיש לחץ בכדורגל". לדבריו, האחריות האמיתית מבחינתו היא כלפי משפחתו: "ראיתי את אמא שלי נאבקת כדי שאוכל לשחק כדורגל. ראיתי את אבא שלי מסתובב ברחובות ואוסף גרוטאות כדי שאוכל לאכול. זה פחד. בכדורגל אין פחד".
ימאל גם הדגיש כי מבחינתו הכדורגל הוא קודם כל הנאה. "אני לא משחק בשביל כסף, אני משחק כי אני אוהב את זה. שחקנים שאובססיביים לשערים או לבישולים לא נהנים. אני משחק בשביל הכיף: לדרבל, לשחק בנגיעה או שתיים, לגרום לחבר שלא כבש להבקיע. בשביל האושר של האוהדים, בשביל לשמוע את ה'אולה'. אני משחק בשביל זה".
על התחושה כשהכדור מגיע אליו במגרשים הגדולים סיפר: "במונדיאל, כשהכדור הגיע אליי, אנשים היו קמים אחד אחרי השני. כאילו הם אומרים: 'בואו נראה אם הבחור הזה באמת מה שאומרים עליו'. בקאמפ נואו אנשים יודעים שאני הולך על שחקן. התחושה הזאת גורמת לך להרגיש יותר חזק מכולם. אתה מרגיש כמו סופרמן, כמו ספיידרמן".
אחרי שכבר זכה ביורו ובמונדיאל בגיל צעיר כל כך, ימאל לא מתכוון לעצור. "למה שלא נהיה הנבחרת הטובה בהיסטוריה? למה שלא נהיה ברצלונה הטובה ביותר? ואם יש מישהו בעולם שלא נח על ההצלחה ולא חי לפי סטנדרטים רגילים - זה אני".