קפטן הפועל תל אביב בכדורסל, בר טימור, אמר מיד לאחר הפסדה בדרבי כי "נתחיל בהתנצלות לאוהדים ולכל מי שקשור לקבוצה הזאת". טימור הוא לא הספורטאי הראשון שמתנצל בפני אוהדיו, והדבר מקובל מאוד אצל כמה ממאמני ושחקני כדורגל המשתמשים באותן מילים לאחר כל הפסד.
אני חושב שהדבר מיותר לגמרי ומהטעם הפשוט: מתנצלים רק כאשר השחקנים אינם נותנים את המקסימום שלהם! כי כל עוד עושים השחקנים את כל שבידיהם, ההתנצלות אינה במקומה. טימור בוודאי השתדל בכל מאודו להצליח, וקורה שגם כאשר נותנים את כל 100 האחוזים, אין בהם כדי להבטיח ניצחון.
האמת היא שזו תקופה שבה אותה התנצלות הפכה כאמור לדבר שבשגרה בתחום הכדורגל, ואולי ממנו שאב טימור את הרעיון. אני, לעומת זאת, מייעץ לשחקנים שהפסידו, ושברצונם לדבר עם האוהדים באמצעות המיקרופון, לבחור בדרך אחרת. למשל, דווקא להדגיש "שעשינו כל מאמץ, אבל בספורט ישנם מנצחים וישנם מפסידים". האמירה הזו, שלפיה הפסדנו חרף ההשתדלות, תתקבל על ידי האוהדים בהבנה, ואפילו במחיאות כפיים.
דברי אלה מכוונים בעיקר למאמני ולשחקני הכדורגל. הרי בעיקרון כל שחקן עולה למגרש ברצון עז לנצח, ומכאן בקשת סליחה מהאוהדים היא, לפחות לדעתי, רק כדי לצאת ידי חובה. לעיתים היא נשמעת מגוחכת ובלתי אמינה.
לא בטוח שאצליח לשכנע את הספורטאים המפסידים לחדול מבקשת הסליחה, למרות שעשו כל מאמץ אפשרי כדי לנצח. אבל אם שכנעתי לפחות אחד מהם - את שלי עשיתי!