אחד הסיפורים הגדולים של עונת היורוליג המתקרבת יגיע דווקא על הקווים. טוני פארקר, אלוף NBA ארבע פעמים ואגדת סן אנטוניו ספרס, יחליף בעונת 2026/27 את חליפת המנהל במשרוקית ויעמוד לראשונה כמאמן הראשי של וילרבאן.
לקראת הבכורה המסקרנת העניק פארקר בן ה-44 ריאיון נרחב ל-First Team, שבו דיבר על המעבר לאימון, על ההשפעה של גרג פופוביץ' ו-ונסן קולה על הזהות המקצועית שלו, על הקשיים הכלכליים של וילרבאן ועל החזון שלו לעתיד הכדורסל האירופי.
"הסגנון שלי כמאמן יתגבש עם הזמן, אבל אנחנו בהחלט רוצים לשחק מהר, מודרני ומבדר", סיפר פארקר, "במקביל אני רוצה לנצח, ואנחנו יודעים שאי אפשר לנצח בלי הגנה. יהיה קצת מפופ, קצת מוונסן קולה, אבל בסופו של דבר זה יותאם ל-DNA שלי ולכדורסל המודרני. הפרופיל האתלטי של השחקנים היום גורם למשחק להיות הרבה יותר מהיר וגבוה מאשר כשאני התחלתי לשחק".
עבור פארקר, שהודרך במשך רוב הקריירה על ידי פופוביץ' בסן אנטוניו וגם עבד במשך שנים עם קולה בנבחרת צרפת, מדובר כעת בהזדמנות להעביר הלאה את כל מה שספג במהלך הקריירה.
"אני נהנה מזה מאוד", אמר על המעבר לאימון, "זה מסתובב לי בראש כבר לא מעט זמן. הייתי אומר שבשנתיים-שלוש האחרונות היה בי הרצון לחזור למגרש. הייתי מאמן הרבה במחנות הכדורסל שלי בכל קיץ כשעוד הייתי שחקן, אבל כשפרשתי הייתי צריך הפסקה. בהדרגה התחושה הזאת חזרה".
פארקר הוסיף: "התגעגעתי לאדרנלין. אני תחרותי, והאתגר של להעביר הלאה ולחלוק את הניסיון שלי מניע אותי. אני חי מהעברת ידע, אז החלטתי לשנות כיוון ולקפוץ ישר למים העמוקים".
למרות שסוכנו כבר קיבל פניות בנוגע למשרות אימון בארצות הברית, פארקר מבהיר שבשלב הזה התוכנית שלו היא ארוכת טווח דווקא בצרפת.
"אני לא סוגר שום דלת, אבל כרגע אני רואה את עצמי נשאר בליון בעשר השנים הקרובות כדי לבנות כאן פרויקט ענק", אמר. "ב-NBA הכול כבר בנוי. כאן, אם יהיה הסכם בין NBA Europe ליורוליג, הכול עוד צריך להיבנות. זה מרגש מאוד מבחינה תפעולית, ולכן כרגע אני מעדיף להתחייב לפרויקט כזה".
פארקר אף קשר בין עתיד וילרבאן לבין ההתפתחויות בין ה-NBA ליורוליג. "לא קל להרוויח כסף מספורט באירופה", הודה. "לכן השיחות שמתנהלות בין היורוליג ל-NBA הן הזדמנות ייחודית ובלתי רגילה למצוא סוף סוף החזר אמיתי על ההשקעה מכל מה שהשקעתי בכדורסל הצרפתי ב-15 השנים האחרונות".
אלא שהתוכניות הגדולות של וילרבאן כבר ספגו מכה משמעותית בקיץ. המועדון תכנן תקציב של יותר מ-60 מיליון יורו, אך הגוף המפקח על ההתנהלות הכלכלית בצרפת לא אישר את התוכנית במלואה, מה שחייב שינוי חד בתוכניות המקצועיות.
"אני חושב שאנחנו פשוט משלמים קצת על השברים שמונאקו השאירה", אמר פארקר, "ה-DNCG לא רצתה לקחת שום סיכון עם פרויקט בסדר גודל כזה. היה לי אישור מלא מקרן ההשקעות שלנו. לעולם לא הייתי מפרסם את המספרים האלה או עושה את הצעדים האלה אם הכול לא היה מאושר. אבל לסגור פרויקטים כאלה לוקח זמן, עם עורכי דין ואלפי חלקים שצריכים להתחבר. עם הערבויות שהם דרשו, לא הצלחנו להשלים הכול בזמן".
למרות האכזבה, פארקר לא מתכוון להקטין את השאיפות. "זה היה מתסכל כי אני נמצא בחזית והשם שלי מיד נזרק לשם. אבל אני תמיד חולם בגדול, אני לא בנוי כמו כולם. אם הפרויקט הגדול נדחה בשנה, זה רק אומר שצריך לקחת צעד אחורה כדי לחזור חזקים יותר. למרות כל הרעש, יש לנו עדיין שישה מיליון יורו יותר מהעונה שעברה והתקציב הגדול בתולדות הכדורסל הצרפתי - 25 מיליון יורו".
אחד הנפגעים מהקיצוץ היה סילבן פרנסיסקו, שכבר חתם על חוזה לשלוש שנים והיה אמור להיות אחד השחקנים המרכזיים בפרויקט, לפני שעבר לפנאתינייקוס.
"סילבן היה מדהים לאורך כל התהליך", סיפר פארקר, "הוא באמת האמין בפרויקט שלי ורצה לחזור לצרפת כדי לעזור לכדורסל המקומי לעלות מדרגה. היה לנו בדיוק אותו חלום - לראות קבוצה צרפתית זוכה ביורוליג. השיחה שבה הייתי צריך להגיד לו שהכול נדחה בשנה הייתה קשה מאוד".
ולמרות שהיום-יום שלו עובר כעת לליון, הקשר של פארקר לסן אנטוניו נשאר עמוק. "אני עדיין חוזר לסן אנטוניו מתי שאני רוצה", סיפר. "אני לגמרי בבית שם. אפילו עדיין יש לי לוקר משלי במתקן האימונים של הספרס. לטים דאנקן, מאנו ג'ינובילי ולי עדיין שמרו את הלוקרים שלנו שם".