עושים עליכם פארטייה: מכבי ת"א החזירה את הפועל לתקופת האבן

הנה טיפ למי שלא צפה בדרבי תל אביבי מימיו, שבעזרתו יוכל להבין טוב יותר את שהתחולל על הדשא בבלומפילד במחזור הרביעי של ליגת העל: החליפו את המילה "הפועל" במילה "רעב" ואת המילה "מכבי" ב"ניסיון".

רעב וניסיון נפגשו אמש על הדשא בבלומפילד ובסיום המפגש חגגו האריות הצהובים למרגלות שער 11 בעוד סימבה האדום והקטן מיילל כגור חתולים נטוש, במה שנראה כמו דקת דומייה מול שער חמש.

מדינאים ישראלים נהגו להתרברב פעם, נוכח מתקפות חיזבאללה, "נחזיר את לבנון לתקופת האבן". ובכן, מכבי לא רק ניצחה בדרבי הזה, אלא עשתה זאת באופן שהחזיר את הפועל לתקופת האבן, תקופת הבנייה-מחדש, תקופה שבה ניצחון בדרבי כמוהו כתואר, תקופה של אהבה נכזבת - מצב הצבירה הבסיסי ביותר של האוהד האדום.

נריץ את ההקלטה שעתיים לאחור, כחצי שעה לפני המשחק: אוהדי הפועל כבר צרודים מרוב שירה, מבטם הוא כשל לוחמים שלא ישנו במשך שבועות יותר משעתיים בלילה. גרונותיהם משוועים למים ושפתיהם חרבות מרוב תקווה. אל תטעו בהם - הם קהל נהדר, לטעמי הטוב בכדורגל הישראלי, אבל... שנמשיך עם דימויים פוליטיים?

יאללה: מספרים על בנימין נתניהו שאהוד ברק היה עבורו מה שהיה הקריפטונייט לסופרמן. נתניהו שידוע ביכולתו לקווצ'ץ' כל יריב פוליטי בכל רגע נתון, היה נאלם דום כשברק היה נכנס לחדר.

למה? כי בעוד שכל אזרח אחר ראה בברק בבחינת עוד פוליטיקאי (ואפילו לא מוצלח במיוחד), נתניהו ראה בו את המפקד הנערץ מהסיירת.

למה נזכרתי בשני בוגרי "היחידה"? כי הייתי בבלומפילד לפני כעשרה ימים, עת הביסה הפועל את הנמסיס בית"ר ירושלים, ושמעתי אוהדים מפנטזים על אליפות. רק שלקבוצה שלהם - ולהם, לא היה את האומץ הנדרש כדי לחזור על הדרישה הזאת באוזני האלופה הנצחית של הכדורגל הישראלי, זאת שכל אליפות שבה זוכה קבוצה אחרת בישראל היא קודם כל אליפות שבה לא זכתה מכבי תל אביב.

לפני שנמשיך בכדורגל נטו, נעצור ונגיד משהו על "פירוטכניקה", כי משטרת ישראל יצאה אמש עלובה פעמיים. בפעם הראשונה כאשר בעוד עשן מכסה את בלומפילד ועוצר את המשחק לכמה דקות, מחלקת הדוברות שלה לא הפסיקה לשגר לעיתונאים הודעות התרברבות על תפיסה של עוד אוהד עם רימוני עשן...

לו אך הייתה משטרת ישראל מפענחת פשעים בתדירות שבה היא משגרת הודעות אוויליות לתקשורת, הייתה מדינת ישראל מקום שטוב יותר לחיות בו.

אז למה פעמיים? כי קשה שלא להיזכר בדרבי "ההוא" לפני כמעט שנה, זה שמשטרת ישראל החליטה לפוצץ כנקמה על פגיעה בשוטר כתוצאה מהשלכת אבוקה (מעשה שלכשעצמו ראוי כמובן לכל גנאי).

מה היה קורה אילו היו נוהגים אז כפי שנהגו אמש, מחכים חמש דקות עד שיתפזר העשן ואז מחדשים את המשחק?

העשן התפזר? יופי - נחזור למשחק, כי הפועל פתחה דווקא לא רע. כלומר, היא לא הגיעה ליותר מדי מצבים (בעיקר בגלל חלק קדמי שמשווע לחלוץ אמיתי), אבל אז היא למדה את הכלל החדש של הכדורגל הישראלי, בפרפראזה על על המשפט הידוע של גארי לינקר על הגרמנים: "כדורגל מתחיל ב- 0:0, עד שהכדור נוגע בדור פרץ ונכנס לשער".

לא ניקח חלילה דבר מפרץ, שכן צריך לדעת היכן להיות ומה לעשות כשמגיע אליך כדור, אבל תודו שמה שקורה איתו העונה, אפילו אם מדובר בהמשך ישיר לעונה שעברה, הוא לא פחות ממדהים - והנה לנו הפועל בפיגור אחרי הפעם הראשונה שבה עברה מכבי את החצי: הרעבים עומדים עם הידיים על המותניים בעוד המנוסים חוגגים.

נעצור לרגע קט את ההקלטה ונדלג ליציע העיתונות: רוב יושביו נראים אחרי גול של מכבי בדרבי, כמו הפאנלים באולפנים של 11, 12 ו-13 עם פרסום תוצאות המדגם שמראה ניצחון לליכוד. כלומר, אין מראות קשים של אבל, כלפי חוץ נשמר הפאסון הכאילו-אובייקטיבי, אבל משהו בהבעה נראה כאילו הם ביקשו לאכול פלח תפוז ולקחו בטעות לימון.

באופן מפתיע, דווקא האוהדים בשערים 4-6 והשחקנים באדום על הדשא, התעוררו מהסטירה. השוויון לא רק שהגיע, הוא הגיע בביצוע מרהיב של סתיו טוריאל, שמבחינת כדורגל נטו הוא רמה בפני עצמה בהפועל תל אביב. אז אולי בכל זאת עידן חדש הגיע והרעב יגבר הפעם על הניסיון?

נעצור שוב את סרט ההקלטה כדי לדבר על ניסיון שאינו מתבטא רק על כר הדשא, אלא גם על הספסל. הדבקות של אליניב ברדה בשחקן החיזוק הכושל מרקוס קוקו, היא חומר לסרטי ולנטיינ'ס.

לא יכול להיות שכל אחד מ-27,000 הצופים שהיו בבלומפילד אמש זיהו את הפארטייה שמתחוללת באגף ימין של הגנת הפועל תל אביב, כולם חוץ מאחד בשם ברדה.

ההחלטה שלא לעבות את הגזרה הימנית בהגנה, עלתה להפועל תל אביב במשחק, אם לא בעונה כולה (ואני מבטיח הסבר מנומק, למקרה שמישהו חושב שאני מגזים).

זה לא רק השערים - הראשון, השלישי והרביעי שהתחילו בחגיגות בצהוב באגף השמאלי של התקפת מכבי (אפרופו שחקני חיזוק זרים, מישהו יכול להסביר לי למה הליו וארלה משחק עדיין בישראל, כשהוא יכול להשתלב בכל ליגה באירופה?) פלוס עוד שער - שהיה אמור להיות השלישי, ונפסל בגלל עבירה שהייתה רק בדמיונם של שופטי ה-VAR, אלא בעיקר המהלך שהכריע את המשחק: האדום לטוריאל.

רבות דיברו על האשמה של טוריאל בשני הכרטיסים הצהובים שספג הכוכב חסר הניסיון, אבל את מה שטוריאל צריך עוד ללמוד, המאמן שלו היה אמור כבר לדעת - וברדה נסחף אמש למלכודת הרעב המוגזם שהשתלט על הפועל תל אביב, מראשון השחקנים במגרש ועד אחרון האוהדים ביציע.

נעצור שוב, ממילא כבר מחצית ונדבר על השובע של הצהובים. זה ניכר כבר כשעה לפני המשחק: בעוד אוהדי הפועל נראים כמי שלא ישנו בלילה, רוכשים סמבוסק במאפייה רק כדי להעביר את הריח של האלכוהול מהפה, כדי לא לעורר את חשד השוטרים, מגיעים האוהדים של מכבי לדרבי ב"אהלן-אהלן", אחרי שתקעו קבב ופרגית ב"איציק הגדול".

בהתחלה זה פועל לרעתם, כשהדציבלים מכיוון אוהדי הפועל, למרות הנחיתות המספרית המובנת לאור העובדה שמדובר במשחק חוץ, נשמעים גבוהים בהרבה.

גם הקבוצה נראית מנומנמת, אבל כשהפועל מגישה להם את הדרבי על מגש של חוסר ניסיון, מתעוררים גם על הדשא וגם ביציעים - ופתאום מגלים שגם בשערים 7-8 ו-13 ו-2, מסוגלים לשיר! מי היה מאמין?

הפועל עוד מראה סימני חיים, אבל אז נזכרת להמשיך לארח את הפארטייה באגף ימין של ההגנה שלה עד שהטריפ יעלה למכבי שמתפוצצת פעמיים מאותו האגף, בעיקר בפעם הראשונה, בשער השלישי שבו מדמון עושה פשוט קסם: מעלים את הכמעט שני מטר גובה על מטר רוחב של הקפטן והמקרר האדום מאיימבו.

מדמון, שחקן שהבטיח המון כשעבר את האיילון מפתח תקווה לתל אביב, אבל מאז לא קיים מספיק, סיכם את חצי השעה הטובה בקריירה שלו עם השער הרביעי, לטעמי - השער החשוב במשחק, אולי בעונה כולה.

אני לא מתכוון לעונה של מכבי תל אביב שעוד תידרש להצדיק את המקום הראשון, אלא לעונה של הפועל תל אביב, שאולי הסתיימה אמש.

למה אני נחרץ כל כך? אז קודם כל, אני לא - אני שב ומזכיר לעצמי שמדובר רק במחזור הרביעי. ועדיין - יש שערים שיכולים לגמור עונה.

הפועל באר שבע למשל, למרות הניצחון במוצאי החג, לכודה בלולאת זמן של 15 השניות שהפרידו בינה לבין ביקור באולד טראפורד... כך עלול לקרות גם להפועל תל אביב שחזרה אמש לתקופת האבן שלה, למצב הצבירה הבסיסי של אוהדי הפועל.

ברשותכם, נסביר: כדורגל הוא לרוב אינו עניין של בחירה. אם הלבישו אותך בחולצה אדומה או צהובה לדרבי הראשון בחייך והסבירו לך שאלה הטובים ואלה הרעים (בגיל שבו עוד לא הבנת שכל העולם הוא שטח אפור אחד גדול), סביר להניח שכך תישאר כל חייך.

אם יש כבר אלמנט של בחירה חופשית, הרי שאוהד מכבי חש שהצלחת הקבוצה שלו מקרינה עליו. הוא יכול להיות "לוזר" בחיים עצמם, אבל מכבי הופכת אותו לווינר. אצל אוהדי הפועל המצב הפוך: חלק גדול מהם הם ווינרים בחיים עצמם, אבל הסבל שכרוך באהדת קבוצה שמקדשת אותו, מזכך אותם.

ראיתי אותם לא רק מפתחים ציפיות שאין להן על מה להיסמך אחרי ה-0:3 נגד בית"ר, אלא גם לפני ואחרי הדרבי אמש. רעבים לפני, כמהים יותר מרל"ביסטים להיות עדים ל"מהפך".

ראיתי אותם גם אחרי - הם לא היו מפורקים, זועמים או חלילה אלימים, אלא להפך: רגועים, כמעט מרוצים - כמו אוהדי מכבי - על שהסדר שב על כנו, שהעולם לא השתגע: אוהדי הפועל עדיין מעודדים בטירוף ומכבי מנצחת בדרבי. "מנצחת" כתבתי? מביסה, דורסת ומשפילה.

1:2 עוד אפשר היה להסביר, אפילו 1:3 שהושג כשהפועל עשתה ניסיונות הרואיים להשוות בעשרה שחקנים. 1:4 זו כבר תוצאה שמזכירה לאוהדי הפועל ימים אפלים וארוכים שבהם השאלה היחידה לפני הדרבי לא הייתה "מי?" אלא רק "כמה?".

על האופנוע ברחוב הירקון, אחרי המשחק: אני משתחל בין מכוניות של אוהדים אדומים שנוסעים לאט, תרתי משמע, לא רק בגלל העומס אלא כי בראשם מזמר אריק איינשטיין המנוח את "הפועל שוב הפסידה" מתוך "סע לאט".

מימין ומשמאל מזגזגים אוהדי מכבי על דו גלגלי, מצרצרים בצופרי הקטנועים "טה טה טה טה טה..." ואחד מהם משמיע בקול את "תשתחוו יא בני זונות".

התחלנו בטיפ לאוהדים שלא ראו מימיהם דרבי תל אביבי, שמבדיל בין רעב לניסיון? הנה גם נסיים בטיפ: מי שהיה עד למחזה הזה, ל"הפועל שוב הפסידה" מול "תשתחוו יא בני זונות", פטור מצפייה בדרבי תל אביבי עד יומו האחרון...

למה? כי מכבי דוהרת לעוד עונה של קרב על האליפות, בעוד שהפועל יכולה להתחיל לסכם עונה שבה אם תצליח לגנוב את אחד משלושת משחקי הדרבי שעוד נותרו ולקלקל למכבי, יהיה הדבר עבורה כתואר.