פחות מחודש אחרי שעבר קטיעה ברגלו, אלכסנדר פולוקארוב, אחד מהזרים האגדיים של מכבי תל אביב, דיבר לראשונה על מצבו וסיפר על ההתגייסות של החברים, ביניהם גם אלכסנדר אובארוב.
"כששמעתי את המילה 'קטיעה', מיד חשבתי על רומן קוסטומרוב. הוא עבר גיהינום כל כך גדול, שזה אפילו מפחיד לדמיין. אבל הוא לא נשבר", הסביר פולוקארוב. "הוא מחליק על הקרח וגולש על סנובורד, משתתף במופעי קרח ונוהג במכונית שלו. הוא מודל לחיקוי אמיתי. אתה מסתכל עליו ולא רוצה להתלונן או להתייאש. אז אני אומר לעצמי: אני חייב להחזיק מעמד. אני חייב לסבול את זה. קטיעה היא לא גזר דין מוות. נחיה!".
על גילוי הבעיה: "זה סיפור ארוך. הברך שלי כאבה במשך תקופה, ולפני כשמונה שנים הציעו לי להחליף אותה. אפילו בחינם. לא לקחתי את הסיכון. כבר לא שיחקתי אצל הוותיקים, וזה לא הפריע לי ללכת. בסופו של דבר הסתפקו בניתוח קטן יותר, רק ניקו הכול. אם הייתי עושה את ההחלפה אז, אולי שום דבר לא היה קורה. בדצמבר 2025 החלקתי ברחוב, סובבתי את הקרסול והרגשתי שמשהו לא בסדר בברך. כנראה שפגעתי ברצועות או במניסקוס. אבל אחרי שלושה ימים הכאב נרגע ולא הלכתי לשום מקום.
"בפברואר שמתי לב שמצטברים נוזלים מתחת לברך, והופיע גוש בצד. זה עורר חשש. הרופא אמר שיש לי ציסטת בייקר. הסירו אותה ושם גילו גידול. שלחו אותי לביופסיה, והתברר שהוא ממאיר. אחר כך הגיעו סדרה ארוכה של בדיקות, MRI, בדיקות CT... לבסוף הודיעו על האבחנה: אונקולוגיה של מערכת השריר והשלד. זמן קצר לאחר מכן התקיימה התייעצות ואמרו לי: 'יצטרכו לקטוע את הרגל שלך, אין אפשרויות אחרות'. חיכיתי לתורי, וב-10 באוגוסט עברתי את הניתוח".
על הקטיעה: "קטעו לי את הרגל מעט מעל הברך, כשהם מסירים עוד שליש מהירך. עכשיו אני בבית; אשתי מנקה את הפצע מדי יום, נותנת תרופות ומחליפה תחבושות. פעם בשבוע אני מגיע למנתח לבדיקה. בעוד כארבעה חודשים, כשהגדם יחלים, יתחילו להתאים לי תותבת. כרגע אני נעזר בהליכון כדי להסתובב בדירה. ולרופאים אני מגיע בכיסא גלגלים".
על גיוס הכספים למענו: "הדבר החשוב ביותר הוא התותבת' בשביל זה אני מגייס כסף. אחרי שמספר הכרטיס להעברה פורסם באינטרנט, אנשים התחילו לשלוח סכומים שונים. חלק תרמו 10,000 רובל, אחרים 5,000, ואחרים אפילו 100. מישראל סשה אובארוב, חבר ותיק שלי, שלח כסף. ואז סשה נוסף, גולובניה, הגיע מאמריקה. תודה ענקית לכולם".