קיליאן אמבפה העניק ריאיון נרחב ל"לאקיפ", ובו דיבר בין היתר על כדור הזהב, השנים בפריז סן ז'רמן, הביקורת שספג לאורך הקריירה, הטענות לאנוכיות וגם על הדור הצעיר שמלהיב אותו. כשנשאל על האפשרות שיסיים את הקריירה בלי לזכות בכדור הזהב, אמר: "היו רגעים שבהם הקולות הלכו לשחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר, ולא בהכרח לשחקן הטוב בעולם. כדור הזהב זוכים בו על המגרש. טוב, יש גם את ההצבעה, אבל לפני שמסתכלים עשר שנים קדימה, עד סוף הקריירה שלי, צריך להסתכל על עכשיו. השנה יש לי הזדמנות גדולה לזכות בכדור הזהב".
אמבפה נשאל גם אם הוא מתחרט על האמירה שלו בעבר, שלפיה "אם הייתי קושר את העתיד שלי לזכייה בליגת האלופות, הייתי עוזב את פ.ס.ז' הרבה קודם". הצרפתי השיב: "לא. כשהאמירה הזאת יצאה, היא הייתה נכונה. כשהייתי בפ.ס.ז', יכולתי ללכת לכל מועדון באירופה ובכל זאת נשארתי. תשאלו כמה הצעות הם קיבלו במהלך שבע השנים שלי שם. נשארתי כי הייתי מאושר. זה היה הבית שלי".
על המונדיאל האחרון, שבו צרפת הודחה על ידי ספרד, אמר: "אם הייתם שואלים אותי מיד אחרי המשחק, הייתי אומר שכן, זה כישלון. עכשיו, אחרי שעבר זמן, זה לא כישלון. זה חבל. ספרד ניהלה את המשחק טוב יותר. ברכות להם".
כשנשאל על ההבדלים בין חדר ההלבשה של פריז סן ז'רמן לזה של ריאל מדריד, אמבפה התייחס לאגו: "בכל חדר הלבשה יש אגו, אפילו בכאלה שאין בהם כוכבים. בעונה האחרונה שלי בפריז, חוץ ממני, לא היה שם כוכב. עוסמאן הפך באמת לכוכב אחר כך. אנשים תמיד מקשרים אגו לכוכבות, אבל ראיתי שחקנים שאף אחד לא מבקש מהם תמונה, אף אחד לא מבקש מהם חתימה - ויש להם אגו כזה. להרבה אנשים יש אגו, ולא רק לשחקנים. גם לאנשים שלא רואים, במשרדים".
החלוץ התייחס גם לטענות שלפיהן הוא אנוכי על המגרש. "כל השחקנים אינדיבידואליסטים, מהשוער ועד החלוץ. זה לא חוסר כבוד לומר שלפעמים לא אכפת לנו מעמדות מסוימות. יכולתי להבקיע, ושחקנים אחרים היו נותנים משחק טוב ממני, אבל בכדורגל להבקיע זה הדבר הכי קשה והכי יקר. לכן זה נורמלי שלפעמים אתה מקבל את כל התהילה ולפעמים את כל השאר".
אמבפה המשיך: "בכל המקומות שבהם שיחקתי, מעולם לא ראיתי שחקן מבקיע, הקבוצה שלו מפסידה והוא שמח. גם אני אף פעם לא הייתי כזה. מבחינתי, זו באמת אנוכיות - לחשוב על עצמך בכל מחיר. יש לי אובססיה מסוימת להבקיע כי זה מה שמבקשים ממני, אבל אני לא חושב שאני אנוכי. אתה לא הופך למלך הבישולים של נבחרת צרפת בכל הזמנים, עם 39, אם אתה אנוכי".
על הביקורת שמופנית כלפיו אמר: "ככל שאתה עולה גבוה יותר, כך קשה יותר שכולם יסכימו לגביך. הסיכוי שאנשים פשוט לא יאהבו אותך הופך להרבה יותר גדול. אם הייתי רוצה שכולם יאהבו אותי, לא הייתי עוזב את הבית שלי. עם הזמן, הגיל והניסיון, זה עובר יותר מעל הראש. אני יודע לחיות עם העובדה שיש אנשים שלא חולקים את הדעות או הערכים שלי".
אמבפה סיפר גם כיצד השתנה כשחקן עם השנים: "אני עדיין שחקן שונה. בעבר הייתי משחק בצורה אחת וננעל עליה, כי ידעתי שזה מספיק. היום יש לי הרבה יותר כלים. אפשר לראות גרסאות שונות שלי במשחק, לאורך עונה, עם הצלחות וכישלונות, אבל זו ההתפתחות שרציתי".
בהמשך התייחס גם לשאלה האם השיא שלו כבר מאחוריו: "זו שאלה קשה. אם אגיד שכן ובעונה הזאת אהיה טוב יותר מאשר בעבר, אז אני שקרן. אם אגיד שלא ואהיה גרוע יותר... המגרש תמיד מחליט. היו לי כמה חיים כשחקן - שחקן כנף על הקו, כנף שנכנס יותר פנימה, כובש, חלוץ שלם. בפריז הייתי יותר גולמי, יותר בלתי צפוי. פעם הייתי באמת חזק במה שידעתי לעשות, וזה הפך אותי לשחקן שונה".
לסיום נשאל אילו שחקנים צעירים מהדור הנוכחי מרשימים אותו במיוחד. "לאמין ימאל. יש לו הכול", אמר. "אני אוהב גם את אסטבאו, יש לו יצירתיות מסוימת. כאן, ארדה גולר יכול להגיע רחוק מאוד. לאנדריק יש פוטנציאל, הוא כובש. וורן זאיר-אמרי ודזירה דואה יעשו קריירה גדולה, זה בטוח".