כשדני אולמו יושב בחדרי האימונים של מתחם חואן גאמפר ומנסה לשחזר את הרגע שבו מעכלים זכייה בגביע העולם, הזיכרון הופך מיד לרגשי. "תסתכל: עור ברווז", הוא אומר בריאיון ב"גרדיאן", ומצביע על זרועו. "יש לי תמונה בראש עם אמא של פראן (טורס): מחבק אותה, שנינו בדמעות. 'מה שהבן שלך עשה עכשיו... מה שכולנו עשינו... זה היסטורי'. ושם אתה מתחיל להרגיש את זה. בדקות האחרונות של המשחק זה בלתי אפשרי, אבל כשהשופט שורק, המחשבה נכנסת לראש: 'עשינו את זה?' שם אתה מרגיש את זה קצת. כשאתה מניף את הגביע, עוד קצת. ואז כשאני רואה את התגובה של אח שלי, של בת הזוג שלי, של אבא שלי. אני לא טיפוס שבוכה, אבל..."
הניצחון הדרמטי על ארגנטינה בניו ג'רזי ב-19 ביולי שינה את המציאות עבור סגל הנבחרת, ובמיוחד עבור שלד השחקנים הרחב מברצלונה. "זה משנה אותך, משנה את החיים שלך", מודה אולמו. "אני לא בטוח שאנחנו תופסים את זה עדיין. אתה מבין את זה כשמריעים לך באצטדיונים אחרים, אבל באמת נבין את זה עם הזמן. זה כאילו נכנסת לממד אחר, לקבוצה מאוד אקסקלוסיבית. כילד, נושא עיניים לדור של 2010. אינייסטה, צ'אבי, בוסקטס, צ'אבי אלונסו, וייה... אגדות. נאחזנו בעבר, התגעגענו לדור ההוא, לכמה שמאושרים הם עשו אותנו. עכשיו זה כאילו, 'גם אתה שם'."
אלא שחגיגות הניצחון התחלפו במהירות בחזרה לשגרת האימונים התובענית בקטלוניה. 23 ימים בלבד לאחר שהניף את הגביע בארה"ב, אולמו כבר התייצב במתחם של ברצלונה, שם חיכה לו המאמן האנזי פליק עם קבלת פנים טיפוסית. "מה פליק אמר? 'אתה אלוף עולם, דני'. 'אני יודע, מיסטר'", צוחק אולמו. "ואז הוא הוסיף: 'ועכשיו אנחנו חייבים לעשות את זה]עם ברצלונה'."
ברצלונה שלחה שמונה נציגים לסגל של ספרד במונדיאל, ואף שפראן טורס עזב לפריז סן ז'רמן, הגעתו של רודרי ממאנצ'סטר סיטי חיזקה עוד יותר את הזיקה בין 'לה רוחה' למועדון הקטלאני. מבחינת אולמו, ההצלחה הלאומית והמועדון מזינים זה את זה: "הגענו אחרי שנה מוצלחת מאוד; זכייה באליפות, בסופר קאפ... המונדיאל היה מכת המחץ. שיש את הבסיס הזה של ברצלונה, שחקנים ברמה גבוהה, תחרותיים ושאפתנים, שיודעים איך לנצח וגם אנשים טובים - ואני חושב שאנחנו כאלה - זה עוזר לנבחרת. בין אם אתה משחק הרבה או מעט, אתה קבוצה. זה דור מנצח גם בברצלונה. הראינו את זה בספרד; באירופה, אנחנו מתחרים על הפרס הגדול ביותר."
הפרס הגדול הזה - גביע ליגת האלופות - חומק מברצלונה כבר 11 שנים, מאז הזכייה האחרונה ב-2015, ימים שבהם אולמו היה רק בן 17 ועשה את צעדיו הראשונים בדינמו זאגרב. אחרי טרבל מקומי בעונתו הראשונה בחזרה במועדון ולאחר נפילות כואבות באירופה מול אינטר ואתלטיקו מדריד, אולמו מאמין שהניסיון והביטחון מהמונדיאל יספקו את המענה: "אפשר להרגיש את הביטחון העצמי הבלתי רגיל הזה. ליגת האלופות מוכרעת על פרטים קטנים שלא הלכו לטובתנו, אבל השנתיים האחרונות היו ניסיון לעתיד. היינו קבוצה צעירה".
כשמעירים לו שהם עדיין קבוצה צעירה - כפי שהוכח כשפתחו מול בילבאו עם הרכב בממוצע גילאים של 23.18 - אולמו צוחק: "עדיין צעירים. אני עדיין צעיר... אני חושב, אבל אני מרגיש כמו ותיק. לה מאסיה חיה ונושמת יותר מאי פעם. שחקנים יוצאי דופן תמיד יצאו משם, אבל היה קשה למצוא מקום. לתיאגו אלקנטרה הייתה איכות מדהימה והוא נאלץ לעבור לבאיירן כדי לשחק ברמה הגבוהה ביותר. לדעתי, לברצלונה יש את האקדמיה הטובה בעולם; ברנאל, לאמין ועכשיו צ'אבי אספארט. פדרי עדיין צעיר והוא ברמות הגבוהות ביותר כבר שש, שבע שנים. יש לנו את הניסיון הזה עכשיו. מה היה חסר? בשנה הראשונה מול אינטר זה היה, פפפ, קשה לעיכול. יכולנו לראות את עצמנו בגמר. בשנה שעברה מול אתלטיקו... המשחק הראשון הכביד עלינו מדי; היו רגעים שבהם נתנו לזה לחמוק מאיתנו. אנחנו קבוצה צעירה, אולי אתה חושב שאין בעיה, ששום דבר לא יכול להשתבש. אני חושב שלמדנו שכל פרט, כל דקה, כל ספרינט, כל ריצה היא חשובה. 'היי, 90 דקות, 120, לחיים או למות.' אנחנו חייבים למזער את הסיכון".
אחד הנושאים המדוברים ביותר סביב ברצלונה של פליק הוא קו ההגנה הגבוה והאגרסיבי, המציב סיכון מתמיד מול התקפות מעבר. אולמו מבהיר כי השחקנים קופצים למים בלב שלם: "פליק נותן לנו ביטחון, תמיד. אנחנו מאמינים ברעיון ונמשיך לעשות את זה כי זה הביא תארים והראה לנו שאנחנו יכולים להתחרות בליגת האלופות. בנבחרת אנחנו לא משחקים עם קו כל כך גבוה, זה נכון. דה לה פואנטה דורש מאיתנו לחץ ואינטנסיביות, אבל נכון גם שאנחנו יכולים לחיות יותר בבלוק בינוני או בינוני-נמוך כשחייבים לחרוק שיניים. כאן אנחנו תמיד מנסים ללכת קדימה ללא הכדור, לחפש מעברים מהירים. הם מאמנים דומים, קרובים לשחקנים, הדלתות שלהם פתוחות אם אתה צריך משהו. שניהם מעוררי מוטיבציה; אולי לואיס קצת יותר. האנזי יכול להיראות קצת יותר רציני אבל לפעמים הוא משחרר, מריץ דאחקה. והרעיונות דומים: התקפה, החזקת כדור".
כדי למנוע את טעויות העבר, הקבוצה עוברת התאמות מדויקות: "בכל שנה יש ניואנסים, התאמות, שיפורים. אנחנו עושים עבודה טובה כדי להבטיח שיריבים לא יפגעו בנו. אנחנו רוצים ללכת קדימה אבל אם מישהו מאחר לסגור, אנחנו יכולים להישאר רגועים. אנחנו לא יכולים להשאיר את עצמנו חשופים כי שחקן אחד לא מגיע. אני חושב שיש לנו את הניסיון הזה עכשיו".
העזיבה של רוברט לבנדובסקי ופראן טורס, לצד אי-הצלחה להנחית את חוליאן אלברס, העלו תהיות לגבי העומק בהתקפה, אך אולמו בטוח באיכות הסגל ומחמיא לרכש החדש: "אין מישהו כמו רוברט בהיסטוריה, אבל אנחנו משחקים עם ראפיניה במספר 9. גבריאל ז'סוס הגיע. חמזה (עבדלקרים) עושה עבודה מצוינת. המאמן יודע שיש לו גם את הקלף המשוגע של לשים אותי או את פרמין שם, שזאת עמדה שאני מרגיש בה בנוח. אז יש לו פתרונות. המועדון עשה עבודה מדהימה. רודרי, גבריאל ז'סוס, קרים אדיימי, גורדון נותנים לנו המון. אנתוני וקרים כל כך מהירים שזה עוזר לרעיון שלנו בהתקפה, אבל הכי חשוב זה ללא הכדור, מה שהמאמן באמת מעריך: ללחוץ, להגן כאיש אחד. ורודרי הוא השחקן שהכי דומה לבוסקטס."
על צירופו של רודרי מסיטי, מספר אולמו עם חיוך קטן: "זה היה מאוד מהיר. זה לא שרצינו לדבר על החתמות במהלך המונדיאל. אבל כשהשמועות התחילו, אולי שלחנו הודעה קטנה או משהו. הוא החליט ואנחנו כל כך שמחים. הוא מתאים בול למשחק שלנו, למערכת שלנו, לרעיון שלנו, שדומה לנבחרת. הוא שחקן חזק, מביא איזון, מה שייתן לי יותר חופש לפרש איפה נמצאים השטחים המתים. הוא מחזיק את המבנה. אנחנו יודעים שהמערכת מסוכנת לפעמים אבל יש לנו את הניסיון והידע לשפוט מתי ללכת ומתי לא, מתי לכסות מאחור. רודרי נותן לנו גם את זה".
בסיום, אולמו נזכר במסורת החגיגות הייחודית של שחקני הקבוצה - רכיבה על אופניים עירוניים ברחובות העיר אחרי תארים, מנהג שהתחיל עוד בברצלונה והמשיך אפילו במנהטן לקול סירנות המשטרה הניו-יורקית. כעת, כשגמר ליגת האלופות הקרוב ייערך במדריד, אולמו נשאל אם נראה אותם על אופניים גם שם: "אולי נצטרך להוריד את האפליקציה ליתר ביטחון", הוא מסכם בחיוך.