לפני שנתפעל מהמקום הראשון של מכבי תל אביב, שלווה בשמונה שערים בשני משחקים מול שתי קבוצות שוות ברמתן (ואין פה שום מחמאה להפועל ירושלים), בואו ניזכר רגע מה היה פה בקיץ וגם בקיץ הקודם. את הקיץ האחרון פתח דור פרץ בנסיעה לזאגרב כדי לבחון אפשרות לחתום בדינמו זאגרב. זה הגיע בעקבות הודעה באי-מייל על קיזוז בשכרו: פחות שכר בסיס, יותר מענקים. במילים אחרות כתבה מכבי תל אביב לדור פרץ: "אתה בן 32 חביבי. לפי המודלים העסקים מקנדה, אתה בדרך לשקיעה, ומפה יורדים בשכר בסיס וחיים על מענקים. תהיה טוב - תרוויח. לא תהיה טוב, תגיד תודה שאתה פה". וזה קרה אחרי עונה שבה דור פרץ זכה במלכות שערי הליגה וכבש בכל אחד מששת המשחקים האחרונים של העונה.
זה די הזכיר את הסאגה סביב ערן זהבי בקיץ 2016, אחרי עונה רביעית שלו במועדון, והראשונה ללא אליפות, אבל עונה של 35 שערים בליגה ו-8 בליגת האלופות. גולדהאר נתן לו חוזה גבוה שהיה מותנה בדקות משחק - כי הוא היה כבר קשיש בן 29 ונפצע בקיץ הקודם וכמה קייצים קודם - ועל הדרך גם סירב לממן לו את פוליסת הביטוח היקרה שלו.
כי ככה הם גולדהאר ופרוקסיו: מודולורים, קרים כצלופחים, לא מוכנים לזוז מהאג'נדה: גיל, ואליו פור מאני, מסגרת תקציב. קהילה? מה זו קהילה? אז זהבי נעלב - גם אחרי התיקון בהצעה - הלך לסין ופירק שם את ההגנות (לא את הליגה), רק כדי להיעלב עוד פעם או פעמיים ממכבי תל אביב (תלוי אם אי מינויו כמנהל מקצועי נחשב להעלבה, אבל כניעה ללאזטיץ' היא רשמית העלבה). פרץ אולי נעלב, אבל קיבל הצעה מתוקנת ונשאר כי הוא מכביסט. הסיכום שלו אחרי שני משחקים הוא 5 שערים, מאה אחוז בפנדלים, גול אחד א-לה זהבי, ובסיכום 8 משחקי ליגה רצופים שהוא כובש 11 שערים בסך הכל. היה שווה להעליב?
וזה מזכיר לנו שבקיץ הקודם הלך גבי קניקובסקי לפרנצווארוש ללא תמורה כי לא רצו להעלות לו את השכר, ועכשיו הוא חוזר כדי להרוויח כפול, וגם זה בתמורה למיליון יורו פיצוי להונגרים. אז זה מאוד נחמד שהנהלת מכבי תל אביב השאירה את פרץ והחזירה את קניקובסקי ומביאה מריינג'רס מגן בן 34, וזה עושה רושם של טראפיק חיזוקי מרשים, אבל מי שמנסה לחסוך, משלם ביוקר ומי שטוען שגולדהאר הוא הבעלים הכי טוב בכדורגל הישראלי, עדיין חי ב-2020 ומסתובב עם מסיכה בגלל הקורונה. סאגות שצריכות להיפתר ביוני ורכש שצריך להגיע בתחילת יולי, מתגלגלות לפתחו של ספטמבר, בלי שלב ליגה אירופית, בלי לכלכל נכון את הרכש, אבל היי, מקום ראשון. לך תגיד עכשיו שהמלך הוא עירום.
למרות שהן מייצגות לכאורה את אותה עיר, מכבי תל אביב והפועל תל אביב הן שתי קבוצות שונות בתכלית, ברמת הקהילה שלהן. תסתכלו על הקהל של הפועל תל אביב, המדהים, הסוחף, המגיע לכל מקום, הנאמן והמשפחתי. מי שקורא קצת רשתות חברתיות נדהם לראות שם ביקורות קטלניות עד ארסיות כלפי סתיו טוריאל. הפנדל המוחמץ שלו - סלים טועמה הוא המנהל שלו, הוא יכול לספר לו איך אפשר להיות עם רגל שמאל קטלנית ועדיין לא לדעת לכבוש פנדלים - הוא רק סימפטום לתחושה של בגידה, לא פחות, שעומדת באוויר, כלפי מי שרוצה מאוד לקחת את ההצעה של לצ'ה וללכת לסריה A, אולי על חשבון אליפות לא מובנת מאליה של הפועל תל אביב.
במילים אחרות: הקהל של הפועל תל אביב פחות אוהב אופורטוניסטים. הוא לא היה מת על ערן זהבי גם לפני שעזב לפלרמו, ולא רק אחרי שחזר משם, והוא פחות אוהב את טוריאל למרות שהוא השחקן הכי טוב של הקבוצה ביי פאר מאז ירדה ליגה. הוא התאהב מחדש באלטמן - אחרי שזה נגמל מאופורטוניזם - הוא מת על חלק מהזרים שלו, בעיקר הברזילאים, גם אם חלקם הם נגרים. הנאום של פלקאו לפני אטלאנטה היה אולי באנגלית שבורה אבל עשה את ההבדל ביחס בינו לבין טוריאל.
הקהל של הפועל, זה הערכי, האידיאולוגי, הנאמן לדגל האדום ולנביאים עלי מוהר ואריק איינשטיין, צריך לזכור שהקלישאה הכי חבוטה בכדורגל העולמי, לא רק הישראלי, היא ש"כדורגלנים זה עם של כפויי טובה, מנשקי סמלים סדרתיים שימכרו את הפסבדו-ערכים שלהם בשביל חוזה ומעמד".
שחקן בן 25 וחצי - שלא היה בנבחרות צעירות, ששיחק בליגת העל פעם ראשונה בכלל רק בגיל 19 וחצי, שמקבל הצעה מהליגה האיטלקית, יודע שזה פעם בחיים. כזו הצעה הוא לא יקבל כבר בגיל 26 וחצי. גם עכשיו זה מפתיע כמה שזה מאוחר, אבל זו לצ'ה, לא מילאן. להרגיש נבגד? על מה? לטוריאל יש בערך 90 משחקים בהפועל תל אביב, הוא לא שייע פייגנבוים ולא משה סיני ואנחנו לא ב-1980, אלא ב-2026. שחררו, תרתי משמע.
עושה רושם שאדריאן אוגריסה של העונה הנוכחית יהיה מתיאוס דאבו, או במילים אחרות: הטוני וואקמה הבא. מהירות, סיומת, 7 שערים בכל המסגרות ב-7 משחקים מפתיחת העונה.
יידעו אוהדי מכבי נתניה מראש, אנחנו מזהירים פה אתכם, זה ייגמר בקבוצה בכירה אחרת. אולי כבר העונה, אולי רק בעונה הבאה, אבל זה יקרה. מתיאוס דאבו יילך, או לקבוצה בכירה בישראל או לאיזו קבוצה בינונית גנרית באירופה. הזאבים כבר מריחים את הדם. הם בטח כבר יושבים על הסלולארי של סוכנו זיו שטרנברג ואוכלים לו את הראש.
קשה מאוד להיות קבוצת דרג שני בישראל, עם מסורת כמו של מכבי נתניה וקהל יחסית גדול. זה עלבון אחד מתמשך. מצד אחד, לא לוקחים אליפויות או בכלל תארים כבר 44 שנים, מצד שני כל שחקן שמגדלים או קולטים, מועד ליציאה למועדון גדול יותר ברגע שהעניין יבשיל. דניאל דאפה, מאור לוי, עוז בילו, לא רק מתיאוס דאבו. לכולם נועד גודל זהה.
זה מתסכל, בפרט כשאתה לא באמת יודע מה עובר על הבעלים, מה החזון שלו, לאן הוא רוצה להתפתח - האם מקצועית או כלכלית. רוס קסטין יכול להצהיר שהוא רוצה להחזיר את מכבי נתניה לגדולתה, ושהוא בא לדרוס את הליגה, ותיכף מגדילים את האצטדיון, אבל הצעה טובה יכולה לבלבל גם הצהרות מצוינות.
זה המבחן של קסטין. מאמן טוב יש לו. רוני לוי יצר קבוצת מעברים קטלנית שיודעת את המגבלות שלה ויוצאת לנצל את היתרונות שלה. מול הגנה כבדה כמו של בית"ר ירושלים זה היה משחק ילדים. נראה אותה מול הגנות יותר קלילות.
בואו נדבר קצת על ברדה. לא אליניב ברדה, אלא שי ברדה. מי שלא שם לב, שי ברדה התחיל בקרית שמונה את עונתו הרביעית ברציפות. בעונה הראשונה הוא החזיר אותה לליגה הראשונה, בשתי העונות לאחר מכן הוא פלייאוף תחתון, זה כבר 105 משחקי ליגה ברציפות שהוא מאמן את קרית שמונה. להזכירכם, בעשור האחרון לפניו אימנו שם: ברק בכר, בני בן זקן, סלאח חסארמה, שלומי דורה, מוטי איוניר, תומר קשטן, חיים סילבס, שמעון הדרי, מסאי דגו, קובי רפואה, עמיר נוסבאום, סלובודן דראפיץ', מנחם קורצקי, וניר ברקוביץ'. 14 מאמנים בעשור, חלקם בכמה קדנציות. קובי רפואה היה האחרון שהתחיל וסיים עונה ב-2020/21.
הקבוצה משתפת צעירים, מוכרת אותם לפרנסת עובדיה, מודעת לחלוטין למקומה בשרשרת המזון, משחקת בלי בית מאז מלחמת ה-7 באוקטובר (משחק בית אמיתי אחרון מול מכבי יפו ב-5 באוקטובר 2023), ונראית טוב מאוד. שי ברדה יודע את מקומו אצל משפחת שרצקי, ואתה לא מרגיש שהוא נוטף אגו.
אפרופו שרצקי, הסיפור של ברדה מאוד מזכיר את זיו אריה בהפועל ירושלים. ככה זה היה עד לעונה האחרונה. המשותף לאריה ולברדה הוא שהם החלו את דרכם במחלקות נוער, שאבו את כוחם מצעירים והנחילו להם את תורתם. הם היו עוזרי מאמן ונהיו מאמנים, וככה גם נראית פתיחת העונה שלהם. כשנדבר בעתיד על מאמני נבחרות צעירות, צריך לדבר קודם עליהם. האקדמיה למצוינות של הכדורגל הישראלי לא צריכה להיות לשכת עבודה לכדורגלני עבר. היא צריכה להיות קודם כל אקדמיה למצוינות.
ולסיום, לא יודע איך תסתיים בהפועל באר שבע תקופת ההרחקה של כוכבי הקטטה בגמר הגביע, אבל בינתיים היא נהנית מהמון מזל ופחות כדורגל: גול במבצע אישי וסופר מזליקי של עמית אוחנה וכדור חופשי מול חומת הרצוג של הפועל רמת גן בדקה התשעים וסבאח. כבר מול הפועל חיפה מחר (רביעי) יתגלה לה שדה מוקשים רחב ידיים. ואולי זה טוב לה שאחרי האכזבה באלופות, דווקא שחקני הקצה שלה צריכים לשמור אותה בחיים בליגה.