יש שחקנים שעוברים למדינה אחרת בגלל הכדורגל. אצל יאניק ללינדאל זה קרה הרבה לפני שהכדורגל בכלל הפך למקצוע. הוא נולד באמסטרדם באפריל 2002, אבל את החלק המשמעותי ביותר של ילדותו העביר אלפי קילומטרים משם, בפרמריבו שבסורינאם. הסיבה לא הייתה עבודה של ההורים או מעבר מתוכנן. היא הייתה בריאותית.
"כשהייתי צעיר מאוד חליתי", סיפר לימים בריאיון ל-ESPN, "לא הצלחתי להתמודד עם מזג האוויר. היה לי קר מדי והיו לי בליטות מכוערות בכל הגוף. זאת פשוט לא הייתה הסביבה שלי ולא האקלים שלי".
סבתו, שחיה בסורינאם, הציעה לאמו לשלוח אותו אליה. מה שהתחיל כפתרון שנועד לאפשר לילד הקטן להתחזק הפך לבית. ללינדאל גדל בפרמריבו עד גיל 10, מוקף בסבו, סבתו, דודים ובני משפחה אחרים. רק אחרי שסבתו הלכה לעולמה הוא חזר לאירופה, שם כבר התגוררו אמו ואביו החורג. המשפחה השתקעה בבלגיה, ומשם התחיל המסלול שהוביל אותו לכדורגל המקצועני.
הסיפור הזה חשוב כדי להבין את ללינדאל. לאורך הקריירה שלו חוזרות שוב ושוב המילים בית, אמון, קשר ושקט. הוא שחקן שנזקק להם, אולי יותר מאחרים. ריק קראוס, המאמן שתחתיו פרח בוולנדאם, תיאר אותו בעבר כאדם אמוציונלי מאוד. זה בא לידי ביטוי גם במקומות שבהם הדברים עבדו פחות טוב.
אחרי תקופה קצרה בקבוצת ילדים מקומית בטונגרן, ללינדאל אותר על ידי גנק. הוא הגיע לאחת ממחלקות הנוער הטובות בבלגיה בגיל 12 ונשאר בה כשש שנים. בתחילת הדרך בכלל שיחק כחלוץ, לאחר מכן עבר לאגף ורק בהמשך הוסט לעמדת המגן השמאלי. הוא לא אהב את הרעיון. בדיעבד, הוא יודע שהשינוי הזה סלל עבורו את הדרך לקריירה מקצוענית.
ללינדאל גדל בדור איכותי במיוחד בגנק, לצד שחקנים כמו איסמעיל סאיברי, מארטן ונדבוורדט ולוקה אוין. כבר בגיל 15 התאמן עם קבוצת המילואים והתמודד מול כדורגלנים מבוגרים ממנו. הוא סיפר שהתקופה הזאת אילצה אותו להתבגר מהר, ומדבר עד היום בהתלהבות על האקדמיה של גנק. מבחינתו, מי שמקבל הזדמנות להתחנך בגנק צריך "להחשיב את עצמו בר מזל".
אבל גם שם הסיום היה צורם.
ללינדאל הרגיש שהגיע הזמן לקבל הזדמנות בקבוצה הראשונה. התסכול הצטבר, ובמהלך משחק אימון של קבוצת המילואים מול הבוגרים הוא הסתכסך עם עוזר המאמן דניס האר. "אמרתי משהו לא ראוי שלא הייתי צריך לומר", הודה שנים לאחר מכן. "זה הוביל לכך שהחוזה שלי לא הוארך. אני מצטער על זה". בריאיון אחר ניסח זאת בצורה אפילו פשוטה יותר: "פשוט התנהגתי בצורה מעצבנת".
הוא עזב את גנק, שקל אפשרות לעבור לפ.צ. קלן ובסופו של דבר הגיע לוונלו. במועדון התלהבו מהנתונים שלו. המנהל המקצועי סטן ואלקס הגדיר אותו כ"מגן דינמי שיכול לייצר סכנה במעברים בזכות המהירות, ראיית המשחק והדחיפה קדימה". ללינדאל עצמו הסביר אז שהשיטה מתאימה לו, בגלל שהיא מעניקה לו חופש לעלות שוב ושוב לאורך הקו.
על הנייר זה נראה כמו חיבור מוצלח. בפועל, הרבה פחות.
"לא הייתה לי שם תקופה טובה", סיכם בדיעבד את חצי העונה שלו בוונלו. מערכת היחסים עם המאמן יוס לוהוקאי הייתה קשה, אחרי חצי עונה הוא הושאל לטופ אוס והתחיל שוב לחפש את עצמו. דווקא ההשאלה עשתה לו טוב. הוא שיחק באופן קבוע, החזיר לעצמו ביטחון ועורר את העניין של אוטרכט.
שם הגיע אחד מאותם רגעים שגורמים לשחקן לחשוב שהכול סוף סוף מתחבר.
22 באוקטובר 2023. אוטרכט מארחת את אייאקס. ללינדאל, יליד אמסטרדם, מקבל לראשונה מקום בהרכב בליגה ההולנדית דווקא מול הקבוצה הגדולה מעיר הולדתו. המשחק הופך לטירוף מוחלט. אוטרכט מובילה 0:2, אייאקס הופכת ל-2:3, המארחת חוזרת ובדקה ה-90 כובשת את ה-3:4. ללינדאל מסיים את הערב כאיש המשחק. "נהניתי מזה", אמר אחרי הופעת חייו.
באותם ימין היה נדמה שהפריצה הגיעה. כמה חודשים לאחר מכן הכול התהפך. רון יאנס הוציא אותו מהסגל. המאמן, שבתחילה נתן בו אמון, לא הסתיר את הסיבות ומנה בפומבי שלושה דברים שהפריעו לו אצל המגן הצעיר: חוסר תקשורת מול צוות האימון, התנהלות שלא הייתה מספיק קבוצתית וחוסר פתיחות.
"עם גישה כזאת אי אפשר לתפקד בקבוצה", אמר יאנס, והוסיף משפט חריף עוד יותר: "נתקלתי אצלו בחומה". אוטרכט אפילו יצאה לשוק כדי להביא מגן שמאלי אחר, והמאמן הודיע שהדלת של ללינדאל לקבוצה הראשונה סגורה מבחינתו.
העיתונאי תומאס ברוד תיאר באותם ימים ב-NH Nieuws את המראה של ללינדאל המנודה: "הוא רץ לבדו סיבובים ארוכים ובודדים במגרש האחורי של מתחם האימונים, מנותק לחלוטין מחבריו לקבוצה, תוך שהוא מבין שהקריירה שלו באוטרכט הגיעה לקיצה".
בקיץ 2024 ללינדאל שוב התחיל מחדש אחרי שנזרק מאוטרכט. וולנדאם, שירדה לליגת המשנה, החתימה אותו בהעברה חופשית. המנהל הטכני פטריק באסבי תיאר אותו כמהיר, זריז, חזק במאבקים ושחקן "שחושב קדימה". המגן עצמו מצא שם את מה שחיפש במשך שנים: מאמן שהבין אותו.
החיבור עם ריק קראוס הפך לנקודת מפנה ובוולנדאם דיברו על מערכת היחסים הקרובה בין השניים. קראוס השקיע זמן רב בקשר האישי עם המגן, מתוך הבנה שמדובר בשחקן אמוציונלי שזקוק לשקיפות ולאמון. ללינדאל סיכם זאת בפשטות: "המאמן הזה פשוט הופך את הדברים להרבה יותר קלים עבורי".
והכדורגל הגיע יחד עם השקט. ללינדאל הפך לשחקן הרכב קבוע, היה שותף לעלייה לליגה הבכירה והמשיך להיות משמעותי גם בליגה הבכירה. בנובמבר 2025, קצת יותר משנה אחרי שהגיע, וולנדאם כבר האריכה את חוזהו עד 2028. עד אותה נקודה הוא רשם 51 הופעות במועדון והחמיץ שני משחקים בלבד. באסבי אף טען שהוא בין המגנים השמאליים הטובים בליגה ההולנדית.
בעונה שעברה הוא המשיך לקבל הכרה גם על הבמה המרכזית. בפברואר, אחרי הניצחון המפתיע 1:2 על פ.ס.וו איינדהובן, הוא נבחר לנבחרת המחזור של ESPN יחד עם שלושה מחבריו.
מצד שני, לא הכול היה חלק. באפריל האחרון הושעה ללינדאל מסיבות משמעתיות והחמיץ את המשחק מול הראקלס. וולנדאם לא חשפה מה בדיוק קרה, אבל האירוע הזה הזכיר שהצד האמוציונלי שלו לא נעלם. אבל בניגוד לתקופות קודמות, הפעם המשבר לא הפך לפרידה.
מבחינה מקצועית, מדובר במגן שמאלי בגובה כ-1.70 מטר, שלא בנוי על פיזיות יוצאת דופן אלא על מהירות, זריזות ויכולת להצטרף להתקפה. הוא אוהב לקבל שטח לאורך הקו, חושב קדימה ונוח לו במיוחד בשיטה שמאפשרת למגנים לטוס קדימה. אצל הפועל תל אביב של אליניב ברדה, המגן הימני (מרקוס קוקו / שחר פיבן) בופך לבלם שלישי כשהקבוצה יוצאת קדימה, והמגן השמאלי הופך לשחקן כנף לכל דבר. ללינדאל בנוי בדיוק לשיטה הזו.
במקביל לפריחה בוולנדאם נסגר גם מעגל אישי. ללינדאל היה יכול לייצג שלוש מדינות. בנבחרות הנערים והנוער ייצג את בלגיה והולנד, אבל הקריירה שלו לא נסקה והוא הבין לא מזמן שכבר לא יגיע לנבחרת הבוגרת של אחת מהן. ההתאחדות הסורינאמית פנתה אליו עוד בתקופה באוטרכט, אבל אז הוא סירב.
רק אחרי שמצא את השקט הזה בוולנדם הוא הרגיש שהגיע הזמן. "הרבה אנשים רואים בי מישהו שהוא חצי הולנדי וחצי בלגי, אבל אני מי שאני. וזה מרגיש בעיקר כמו מישהו שהוא סורינאמי. אני מרגיש מחובר לסורינאם", אמר אחרי שהחליט להשיב בחיוב ב-2025. כך, יותר משני עשורים אחרי שהקור ההולנדי שלח ילד חולה מאמסטרדם אל סבתו בסורינאם, אותה מדינה הפכה גם לבית שלו בכדורגל.
אצל ללינדאל הדרך כמעט אף פעם לא הייתה ישרה. מאמסטרדם לפרמריבו, מסורינאם לבלגיה, מגנק לוונלו, מאוטרכט לוולנדאם. הדרך הזו כללה מאמנים שהאמינו בו, מאמנים שאיבדו את הסבלנות, טעויות שהוא עצמו כבר יודע להודות בהן וגם רגעים שבהם נדמה היה שהקריירה מתחילה לברוח לו. עכשיו, אחרי שמצא בוולנדאם מקום שבו הרגיש שמבינים אותו, מקום בו הוא משמש בורג מרכזי, הוא שוב עומד בפני תחנה חדשה - הפועל תל אביב.
למתחם חודורוב הוא יגיע כשחקן שכבר יודע היטב עד כמה המקום שבו אתה מרגיש בבית יכול לשנות הכול. השאלה היא כמה הוא ירגיש בבית, והתשובה תתקבל בקרוב.