"לפני שטסתי לכאן, נסעתי לקבר של ניב", מספר דור דייג, כשאנחנו נפגשים כאן באחד המלונות בבאקו. "פעם בחודש אני עולה לקבר שלו. נסעתי לשם לפני הטיסה לאזרבייג'ן כדי לספר לו שאני טס לפלייאוף של הפועל באר שבע, למשחק האחרון שאמור להביא אותנו לליגת האלופות. אני יותר מבוגר מניב. הוא תמיד יהיה האח הצעיר שלי. אבא שלנו גדל בבאר שבע. אנחנו גדלנו כבר בתל אביב, אליה המשפחה עברה, ואבא הכניס לנו את האהדה להפועל באר שבע. ניב ואני תמיד היינו מתחרים מי אוהד יותר את הפועל באר שבע, ושנינו בכינו וכאבנו מאוד כשהקבוצה לא עלתה לליגת האלופות מול סלטיק ומאריבור. אני מאוד רוצה לחזור לארץ עם הכרטיס לליגת האלופות, ומנמל התעופה לנסוע לקבר של ניב ולספר לו שהפועל באר שבע עשתה את זה".
דור דייג בן 24, והוא כל כך מרגש כאן בבאקו כשהוא מדבר על אחיו. לפני קצת יותר משנה איבד את ניב דייג, רק בן 19 וכמה חודשים, בתאונת דרכים מבצעית ברמת הגולן. "מי חשב בכלל, כשדפקו לנו בדלת, שמשהו יכול לקרות לניב", מספר דור. "הרי ידענו שהוא כבר לא בלבנון ולא ברצועת עזה, אלא ברמת הגולן. היינו רגועים בבית, אמא ואני, ואז נשמעו שלוש דפיקות בדלת. בדיוק צפיתי במשחק של מנצ'סטר יונייטד נגד אתלטיק בילבאו בחצי גמר הליגה האירופית, ואני זוכר שפתחתי את הדלת. נכנסו שלושה אנשים לבית. אמא הצטרפה אליי. הם כרעו ברך ואמרו שניב נהרג, ונסיבות התאונה עדיין מתוחקרות. בכיתי ברצף יותר משעתיים.
"למעלה משנה שאני אח בכור שכול. התואר הזה לא נתפס. לא נקלט. לא אקבל אותו לעולם. אחי הצעיר, שכל כך אהבתי, איננו, והנה אני כאן בבאקו, חושב הרבה על ניב. אני מניח שאם היה בחיים, הוא היה כאן איתי, אם היה יכול להשתחרר מהצבא, ואני באמת כותב עליו הרבה מאז ברשתות החברתיות, כי אני מאמין שבמקום שבו הוא נמצא הוא עוזר לנו. עוזר להפועל באר שבע. אם נעפיל היום לליגת האלופות, זה יהיה גם בזכות ניב. אני בטוח שהוא שולח כוחות לקבוצה, לשחקנים. משהו באנרגיות עובר אליהם".