בפרק האחרון של "דאבל דריבל" התייחס גל מקל לשלל נושאים - גם מחוץ להפועל ירושלים. הנה חלק מהדברים שהשמיע, לפי שפספס את הפרק המרתק.
על שביתת השחקנים הישראלים: "האמת, לא הייתי בכלל בפרטים. פתאום פתחתי, ראיתי שביתה. הייתה לי על זה שיחה, אם אני לא טועה, עם הובר... אני חושב שזה לא היה במקום. אני הראשון שיהיה בעד השחקן הישראלי, אבל בטיימינג שזה קרה אני חושב שזה לא היה במקום. ובסופו של דבר, מי שטוב משחק. אני לא חושב שצריך פה איזשהם חוקים אקסטרה שיעזרו לדבר כזה או אחר. אני חושב שהמתווה של חמישה זרים הוא שוויוני והוא פיירי, ואם אתה משווה את זה למקומות אחרים באירופה, הוא אחלה. אני חושב שמה שקורה בכדורסל הישראלי לאחרונה מבורך לשחקן הישראלי, גם מבחינת הסכומים, גם מבחינת כמות הקבוצות בליגה - שאני נגד זה, אני חושב שהיא חייבת לרדת - אבל ספציפית לשחקן הישראלי התנאים טובים".
על נבחרת ישראל: "אני חושב שהעתיד של הנבחרת ורוד מאוד. יש לנו פה דור של שחקנים שיכול להיות סוג של דור זהב כזה, שלוקח את הנבחרת לגבהים שלא היו פה. אם אנחנו מדברים על השיטה של החלונות, היא לא פשוטה, אבל אני מעדיף את המבנה הזה על המבנה הקודם. בשיטה של החלונות יש פה איזשהו משהו שהוא Fresh כזה במהלך העונה, שנייה אתה מתנתק מהקבוצה, הולך, משחק עם החברים שאתה גדל איתם, מייצג מדינה שלמה, זה כיף".
על דני אבדיה: "להגיד לך שחשבתי שהוא יכול להיות אולסטאר? לא חשבתי. אבל כשאתה רואה את ההתפתחות שלו, אז גם מסוג הדברים שאתה מסתכל ואומר, בוא'נה, יש פה משהו מעבר לכישרון. זה מדהים ומרגש לראות איך הוא התפתח לאורך השנים. הרבה מאוד שחקנים ב-NBA מאבדים את עצמם, אבל אתה רואה שהבנאדם ממשיך לעבוד ולהתקדם ולהוסיף עוד אלמנט ועוד אלמנט למשחק, ולא מפחד מאף אחד. ועם הביטחון מגיעה עוד חוצפה, שגם ככה יש לו, אז זה מאוד מאוד יפה לראות, ואני מאושר בשבילו. יש שחקנים שעולים למגרש ואומרים: "אני הכי טוב על המגרש, לא משנה אם אני משחק נגד סטף או נגד לברון". ודני, אתה רואה שיש לו את זה".
צפו בפרק המלא של "דאבל דריבל"
על החברות עם מתן אדלסון: "קודם כל אנחנו חברים, מכירים 10 שנים, משהו כזה. שיחקתי ב-NBA, הוא והמשפחה שלו הזמינו אותי יחד עם עומרי (כספי) לכמה אירועים, משם נוצר הקשר. הוא היה בן 17 בערך. ועם השנים הקשר התחזק. היו שנים שפחות שמרנו, אבל תמיד הוא היה שם. וכשמתן עלה לארץ אז הקשר התהדק. ובאיזשהו שלב הוא בא ואמר: "תגיד, מה אתה אומר? יש הזדמנות לקנות את הפועל ירושלים". וישבנו, ניתחנו. אמרתי לו: "תשמע, אם אתה רוצה לעשות את זה בשביל לעשות כסף - אל תעשה את זה. אם אתה רוצה לעשות את זה בשביל להיות מפורסם - אל תעשה את זה. אם אתה רוצה לעשות את זה אפילו בשביל לזכות בתארים - אל תעשה את זה, כי זה לא תמיד יקרה"".
על הגדרת התפקיד שלו בהפועל ירושלים: "זה יכול לנוע בין לשבת עם סשה (אוברדוביץ') ועם דן (שמיר) ועם מתן (אדלסון) ולקבל החלטות על שחקנים, לעשות ריקרוטינג לשחקנים; ברמה העסקית אני יכול לשבת עם ספונסר כזה או אחר ולסגור עסקה, ולבחור לשחקנים בדיוק את בגדי האימון הכי נוחים שיכולים להיות, כי אני סומך על עצמי יותר משאני סומך על איש המשק שלנו בדברים האלה, כי אני יודע מה נכון לשחקנים. וזה יכול גם לטוס לברצלונה ולדבר ולייצג אותנו מול היורוליג, וזה יכול גם לעבוד עם הפרוספקטים שלנו ביום שבת או בראשון ולאמן אותם. אז מבחינתי, מה שאני יכול לתת להפועל ירושלים אני נותן. בדברים שאני חושב שאני יותר טוב בהם אני נוגע יותר, בדברים שאני פחות טוב בהם אני נותן לאנשי מקצוע".
על נושא הסמל: "אני מאוד מבסוט שהדברים הולכים ביחד ויש איזשהן הסכמות. זה משהו שמאוד חשוב למתן, כל התהליך הזה של הריברנד, גם ברמה האסטרטגית קדימה. דיברנו יורוליג, כל מיני דברים כאלה. גם ברמה השיווקית - אנחנו רוצים למכור יותר מרצ'נדייז, אנחנו רוצים למשוך יותר אוהדים, יש פה המון אלמנטים. ספציפית לגבי הסמל, אני חושב שזה משהו שהוא מאוד רגשי, והוא באמת נוגע בנימים הכי קטנים שיש לבנאדם באהבה שלו לקבוצה, ובגלל זה עצרנו. ואני חושב שזאת גדולה לא לבוא עם אגו ולהגיד: "לא, אנחנו מחליטים"... בסופו של דבר המטרה של כולם היא זהה - להסתכל על משהו שכולם גאים בו, אוהבים אותו ושילך שנים קדימה".