30 שנה בדיוק לפני שניו יורק ניקס זכתה באליפות הראשונה שלה מאז 1973, דון נלסון פוטר מהקבוצה, בעיקר בגלל שרצה שתשחק כדורסל כמו שמשחקים היום. המאמן הגיע לתפוח הגדול כמחליפו של פט ריילי הקשוח. נלסון - אדם עם חיבה לאלכוהול, שלא ממש הקפיד על משמעת או על משחק ההגנה של חניכיו למען האמת, ונהג לרשום תרגילים בכתב יד שאיש מלבדו לא הצליח לפענח - היה משהו שונה לחלוטין.
"נלי", שזכה כשחקן בחמש אליפויות עם בוסטון סלטיקס הגדולה של שנות השישים, והוכתר שלוש פעמים כמאמן העונה טרם הגעתו לניקס, הציג בפני שחקניו חזון שנראה להם מופרך לחלוטין. הוא רצה שהאימונים יהיו קלים יותר מאשר אצל קודמו בתפקיד. הוא שאף שמי שינהל את המשחק יהיה פוינט-פורוורד כמו אנתוני מייסון, ודרש להפסיק לדחוף בכוח כדורים ללואו-פוסט עבור פטריק יואינג, בטענה שההתקפה זקוקה ליותר גיוון וריווח.
בנוסף, הוא ניסה להוציא לפועל טרייד שישלח את יואינג בן ה-33 תמורת שאקיל אוניל הצעיר (23), ודרש מהשחקנים לזרוק הרבה יותר מחוץ לקשת. הכישלון שלו בניו יורק נבע מכך שלא הצליח למכור את החזון לכדורסל זורם, התקפי ועתידני לחבורה של חיילים שמרנים, שעדיין שמרו אמונים לריילי ולשיטותיו משנות השמונים.
נלסון, עוף מוזר למדי בזמנו כאמור, דיבר על "ניהול עומסים", חזה מראש הופעה של שחקנים דוגמת לברון ג'יימס, והבין ששחקנים גבוהים יצטרכו לתפקד אחרת לחלוטין ברגע שהכדורסל יפסיק להיות קרב חפירות בצבע. הוא למעשה אימן כדורסל של שנת 2026 - כבר בשנות השבעים, השמונים, התשעים ותחילת שנות האלפיים.
על פניו, פיטוריו ב-1996 נחשבו לרגע השפל בקריירת האימון שלו. אבל היופי אצל נלי הוא שמבחינתו, הכל לטובה. כי בכל זאת, מדובר בכדורסל - הדבר הכי נפלא בעולם עבורו. "יש הרבה עליות ומורדות במקצוע הזה", אמר פעם. "בשלב הזה אני כבר לא מצליח לזכור אף תקופה רעה. כלומר, כולן היו טובות. היו המון דמעות כשהפסדנו, והרבה רגעים קשים, אבל אני פשוט לא זוכר אותם. הכל נראה חיובי עכשיו. אפילו הזמנים הקשים היו טובים".
שיטת ה"נלי-בול" נולדה מאהבה טהורה למשחק, ועבדה היטב בסך הכל - גם בקבוצות חלשות יותר. הוא עמד על הקווים בגולדן סטייט ווריירס ובדאלאס מאבריקס - הרבה לפני שהפכו לאלופות בליגה, ובמובנים רבים הניח את התשתיות התרבותיות להצלחה שלהן, שנים ארוכות לפני שהתארים הגיעו.
במפרץ הוא הנהיג כדורסל סופר-התקפי שהתבסס על הקליעה של כריס מאלין, טים הארדוויי ומיץ' ריצ'מונד (שלישיית TMC המפורסמת). מאז, הקהל באוקלנד התמכר לסגנון שאיתו הווריירס בנו לימים את השושלת סביב סטף קרי וקליי תומפסון. אגב, נלסון המזדקן היה גם זה שדחף את ההנהלה לבחור בקרי בדראפט 2009. "כשאתה מגיע לקבוצות גרועות, אתה חייב להיות יצירתי כדי לנצח משחקים שאתה לא אמור לנצח בהם", הסביר בעבר את החידושים שהכניס לענף. והוא אכן היה כזה. במיוחד במה שעשה בטקסס.
לקראת דראפט 1998, המאמן, ששימש גם כג'נרל מנג'ר של דאלאס, ובנו דוני (שהפך לימים ל-GM בעצמו), עקבו מקרוב אחר כישרון גרמני בן 19. הם ניסו לשמור בסוד את היכולות שהציג באימונים, ובליל הדראפט הוציאו לפועל עסקה עם מילווקי באקס: הבחירה השישית (רוברט טריילור) עשתה את דרכה לבאקס, תמורת הבחירה התשיעית - דירק נוביצקי, ופאט גאריטי. את האחרון הוא ארז במהירות בטרייד נוסף, שהנחית בקבוצה את סטיב נאש.
בראש שלו התבשל משהו שלא היה לאף אחד אחר. הוא רצה לקחת את נוביצקי, ענק בגובה 2.13 מטרים, ולהפוך אותו לקלע שלשות נייד שגם יודע לחדור לסל. רק כדי להבין את ההקשר: באותם ימים, צ'ארלס אוקלי - סוג של מתאגרף וליין-בקר שהתחזה לכדורסלן - עדיין היה פאוור-פורוורד לגיטימי בליגה, ונחשב לאחד הטובים שבהם.
כך הומצא עבור הגרמני תפקיד חדש לחלוטין - ה"סטרץ' 4". במהלך הזה, המאמן לא רק הניח את התשתית לאליפות ההיסטורית של המאבריקס ב-2011, אלא לשינוי הגדול ביותר שחווה הכדורסל: מהפכת הריווח.
כמובן שהוא גם השפיע על בנו לבחור בלוקה דונצ'יץ' בדראפט 2018, ולבנות סביבו קבוצה שמבוססת על המוח המבריק של הילד הסלובני. אגב, גם בכל הנוגע לשימוש בשחקנים אירופאים הוא הוביל את הדרך. הוא היה בין הראשונים ב-NBA שידעו איך לנצל כישרונות מעבר לים, ומצא בהם איכויות שאמריקאים אחרים פספסו. הוא בחר את שארונאס מרצ'ולוניס הליטאי במקום ה-127 בדראפט 1987 (כן, פעם היו כל כך הרבה בחירות), והפך אותו לשחקן חמישייה לגיטימי. בכך, הוא פתח לרבים את הראש לגבי שילוב שחקנים זרים בארצות הברית.
ונסיים בזה שהוא הותיר אחריו מורשת גדולה אפילו יותר מנוביצקי, דונצ'יץ', ה"יורו-בול" וה"נלי-בול". ב-1992, גרג פופוביץ' ששימש כעוזרו של לארי בראון בסן אנטוניו ספרס מאז 1988, פוטר יחד עם כל הצוות. מבחינת "פופ", זה כנראה היה סוף דרכו בליגה, אבל נלסון אהב את עוזר המאמן החרוץ, שאמנם לא שיחק בעברו, אבל הפגין ידע נרחב על ברית המועצות.
נלי מינה אותו כעוזר בכיר בווריירס, תפקיד שמילא בין 1992 ל-1994. פופוביץ' ציין לא פעם את שתי העונות הללו כנקודת מפנה מרכזית בתפיסת האימון שלו, במהלכן נחשף לקונספטים ההתקפיים הלא-קונבנציונליים של מורו. "הוא נתן לי עבודה כשלא הייתה לי אחת", סיפר לימים. "הוא לקח אותי לתפקיד והציל את המשפחה שלי. הוא היה אדיר".
העוזר עזב את גולדן סטייט ב-1994 כדי לחזור לספרס כג'נרל מנג'ר. בדצמבר 1996, לאחר פתיחת עונה חלשה, הוא פיטר את המאמן הראשי דאז, בוב היל. פופוביץ' פנה לנלסון כדי שיבוא לאמן בטקסס, אך זה שמר אמונים לחוזהו בווריירס. בעקבות זאת, פופ מינה את עצמו למאמן הראשי. והשאר היסטוריה.
מאוחר יותר, נלסון כינה את פופוביץ' "המאמן הגדול ביותר שאימן את המשחק אי פעם", והביע גאווה אמיתית כשהאחרון עקף את שיא הניצחונות שלו בכל הזמנים ב-NBA. חבר היכל התהילה היה בעצמו אחד המאמנים המעוטרים ביותר בטור הניצחונות בליגה, ולמרות שמעולם לא זכה באליפות על הקווים, כשהלך לעולמו אתמול בגיל 86 הוא הותיר אחריו את אחת המורשות המפוארות והמכובדות ביותר בכדורסל העולמי בכלל, ובאמריקאי בפרט.