בן שרף הגיע ארצה ולקח אמש (שלישי) חלק באירוע של "פוט לוקר" הנערך בסינמה סיטי ראשון לציון עם פיני בראל, בו דיבר על עונת הרוקי שלו בשורות ברוקלין נטס, על המטרות לעונה הקרובה ועוד.
כידוע, שרף הגיע לליגה הטובה בעולם דרך אולם הגרמנית. כשנשאל מה הפרק הזה תרם לו, השיב: "המעטפת שם הייתה מדהימה, בעיקר לשחקנים צעירים - פה לא נותנים את אותם דקות שנתנו שם, זו ממש המטרה שלהם. נתנו לי מומנטום ונתנו תחושה שבונים עלי ל-NBA. פרקטית, כל מאמן עובד איתך אישית, זה האינטרס של כולם להצליח, אבל בסוף מה שהכי חשוב לכל שחקן זה דקות המשחק וזה משהו שנתנו לי שם כמו שלא נותנים במקומות אחרים. אף פעם לא הבטיחו לי דקות, אבל נתנו לי את ההזדמנות".
על כך שנשאר לסדרת הגמר בגרמניה ועל כן פספס את דראפט ה-NBA אמר: "אני חושב שבשבילי זה היה מובן מאליו שזו ההחלטה שאקח, לא בהכרח מעריכים את הדבר הזה אבל להיות אלוף ליגה גרמנית זה דבר שאנשים עובדים כל החיים בשבילו, ולדעתי הנאמנות הזו היא אחת הסיבות שבחרו אותי לקבוצה הזאת".
על יום הדראפט עצמו: "לא הצלחתי לישון לרגע, כל המשפחה מסתובבת בבית ערים, אח שלי בתחתונים מתרוצץ... ידעתי שמיאמי ואורלנדו רוצות אותי, גם אבל ידענו שאני איבחר על ידי ברוקלין, ידעתי שהם מתכוונים לבחור אותי, לא היה לי חשש שלא איבחר, אבל זה ערב מלחיץ".
על החיבור עם דני וולף: "ביום שהגעתי לברוקלין פגשתי את דני וולף וישבתי עם המשפחה שלו במסעדה. בדיעבד זה מאוד עוזר שיש אותו, הוא אפילו יודע קצת עברית. לא הכרתי אותו לפני אבל מאז הוא היה איתי פה בביקורים בארץ, זה באמת כיף ומקל על הכל".
על ההבדלים בין אירופה ל-NBA: "בגדול זה לשחק את המשחק, זה לקחת את מה שההגנה נותנת לך, זה באמת פשוט זה. גם באירופה יש היררכיה - זה לא קיבוץ, בכל קבוצה זה ככה. ב-NBA לא אוהבים את החצי מרחק, שזה זריקה שמאוד אהבתי באירופה. ב-NBA יש שחקנים שפשוט אין מה לעשות איתם, יש הבדל ענק באתלטיות ובפיזיות מאשר באירופה. יש סטיגמה מאוד גדולה לגבי שומרים או לא שומרים ואני פה להגיד שבוודאות כן שומרים. כמות המשחקים היא אינטנסיבית ומטורפת וקשה לשמור לאורך כל המשחקים".
על הירידה לג'י ליג: "אני לא זוכר את הפעם הראשונה אבל אני זוכר שירדתי וחזרתי, זה כמובן מאוד מאוד מבאס, וכשחזרתי אחרי הפעם הראשונה היה לי סטרץ' של כמה משחקים טובים. לפני שיצאנו לפגרת האולסטאר פתאום מראים לי את הלו"ז ואומרים לי שאני יורד שוב, אבל ברור שאתה מבין למה אתה עושה את זה - הכי חשוב להם ששחקן יקבל דקות, ואם שם אני לא אשחק את הדקות, שלי אז לפחות בג'י ליג כן. ברור שזו לא סיטואציה שאתה הכי רוצה, אבל צריך להוציא מזה את המיטב ולהבין את המטרה הגדולה יותר. אי אפשר להתאכזב ליותר מיום אחד. לא בהכרח מי שמשחק טוב בג'י ליג יחזור לליגה אבל בודקים את ההשתפרות, לאו דווקא את האחוזים עצמם, פשוט מסתכלים על הדרך שלך. עובדים איתך שם המון, ממש מראים לך סרטונים של עצמך משחק ונוגעים בנקודות שאתה אמור לעבוד עליהם".
על אחוזי הקליעה הנמוכים שלו ל-3 (21.1 בעונת הרוקי): "אני חושב שככל שאתה לוקח יותר זריקות אתה תכניס יותר, ובג'י ליג היה לי שמונה-תשע ובברוקלין אולי שתיים, אבל עובדים על זה. במהלך העונה אי אפשר יותר מדי לעשות טכניקה ולעבוד על זה באמת, בקיץ עובדים על זה המון ועובדים ממש על המכניקה. זה המון חזרות והמון עבודת רגליים, דברים שאין זמן לעשות בזמן העונה הרגילה".
על המפגש עם כוכבי ה-NBA השונים והדאנק מול דריימונד גרין: "לוקה (דונצ'יץ') מדבר טראש מטורף. הוא בא לספסל שלנו עושה לנו - 'יש לי יותר נקודות ממה שיש לכם ניצחונות בעונה הזאת'. שחקן קשה, אין מה לעשות מולו. דריימונד גרין הטראש טוקר הכי גדול שם. היו מאוד מבסוטים ממני על הדאנק הזה, באמת שחקנים שאני אפילו לא מכיר שלחו לי... חלום שלי איזה פוסטר על וומבי".
על הקשר עם דני אבדיה: "אנחנו תמיד מדברים לפני משחקים אחד נגד השני וקבוע יושבים לאכול אחר כך יחד. במשחק מול וושינגטון בסוף העונה אחד השחקנים פתאום בא ואומר לי בעברית "יאללה יאללה יאללה", בחינוך של דני כמובן".
שרף הוסיף וסיכם: "שגרת החיים היא מאוד שונה, היא קשה ובאמת לא בריאה אבל יש לנו את כל הכלים סביבנו לעשות את זה. יש לנו הסעות, מטפלים והכל מאוד נוח כביכול ונגיש לנו מבחינת מה שאנחנו צריכים כדי להצליח. יש סדר מאוד ברור. אפילו באימונים בודקים כמה קליעות עשית, שלא תעשה יותר משאתה אמור. אני תמיד חושב שאני יותר טוב ממה שאנשים חושבים, חושב שזו הדרך להצליח. אתה חייב להיות בטוח שאתה שחקן הרבה יותר טוב ממה שאנשים חושבים".
הגארד הישראלי רשם אשתקד 44 הופעות בעונת הרוקי שלו בליגה הטובה בעולם - ב-11 מתוכן פתח בחמישייה. ממוצעיו עמדו על 7.5 נקודות (39.6 אחוז מהשדה, 21.1 אחוז מחוץ לקשת, 83 אחוז מהעונשין), 2.1 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים למשחק.