הפסקות השתייה שהונהגו במונדיאל לא פגעו בשטף המשחק ולא השפיעו על תוצאותיו, כך טען ארסן ונגר, ראש מערך פיתוח הכדורגל העולמי של פיפ"א.
ונגר, מאמנה לשעבר של ארסנל, התייחס לנושא במסיבת עיתונאים לקראת גמר המונדיאל בין ספרד לארגנטינה באצטדיון ניו יורק-ניו ג'רזי. לדבריו, פיפ"א תבחן לעומק את השפעת ההפסקות לאחר סיום הטורניר ורק אז תחליט אם להמשיך להשתמש בהן בתחרויות הבאות.
במהלך המונדיאל חייבה פיפ"א את השופטים לעצור כל משחק למשך שלוש דקות באמצע כל מחצית. המהלך לא התקבל בהתלהבות מוחלטת, ובשלבים הראשונים של הטורניר אף נשמעו שריקות בוז מהיציעים במהלך ההפסקות.
מבקרי ההחלטה טענו כי היא חילקה למעשה את המשחק לארבעה רבעים, פגעה במומנטום של הקבוצות ואפשרה לגופי השידור לנצל יותר משתי דקות לצורכי פרסומות.
כשנשאל אם ההפסקות השפיעו על המשחקים, השיב ונגר: "לא. לפעמים אנשים לא אהבו אותן, ואנחנו צריכים לנתח לאחר המונדיאל מה הייתה ההשפעה שלהן. לא נראה לי שהן שינו את תוצאות הטורניר, אבל אנחנו כאן כדי לשרת את האנשים שצופים בכדורגל".
גם בקרב המאמנים והשחקנים לא הייתה תמימות דעים. מאמן ספרד לואיס דה לה פואנטה וקפטן הולנד וירג'יל ואן דייק תמכו בעיקרון של הפסקות במזג אוויר קיצוני, אך תהו מדוע הן נדרשות גם בתנאים קרירים ובאצטדיונים מקורים.
מאמן אנגליה תומאס טוכל טען כי להפסקות הייתה השפעה גדולה מכפי שציפה וכי הן קטעו את הקצב ואת המומנטום של המשחקים. מאמן אורוגוואי מרסלו ביילסה היה חריף עוד יותר ואמר כי ההפסקות לא הוסיפו דבר לכדורגל, ובמקביל פגעו במהות התרבותית של המשחק.
תנאי המשחק במונדיאל, שנערך בארצות הברית, קנדה ומקסיקו, השתנו באופן משמעותי בין האתרים. חלק מהמשחקים התקיימו בחום קיצוני, בעוד אחרים נערכו בתנאים קרירים בהרבה, בעיקר בקנדה ובבוסטון.
"בכמה משחקים ההפסקות היו באמת נחוצות", הסביר ונגר. "מכיוון שלא רצינו ליצור הבדלים בין המשחקים, החלטנו לקיים אותן בכל המפגשים. באצטדיונים מקורים היו אנשים שלא היו מרוצים, אבל מבחינה רפואית הן היו נחוצות במשחקים רבים. עדיין לא הגענו למסקנה סופית".