ב"אתלטיק" - אחד מגופי התקשורת הגדולים בעולם - פרסמו אמש (חמישי) כתבת פרופיל ארוכה אודות הכדורסלנים הפלסטינים איברהים ועומאר עלי, שגדלו בגדה המערבית, עברו למינסוטה כדי לרדוף אחרי חלום הכדורסל ומנסים כעת לפרוץ במכללות בארצות הברית. לצד השאיפות המקצועיות, השניים סיפרו על החיים בצל מחסומים, פעילות צבאית ומגבלות תנועה, ומסבירים כיצד התמיכה הפומבית של קיירי אירווינג בפלסטינים הפכה אותו עבורם להרבה יותר מעוד כוכב NBA.
האחים נחשפו לאחרונה לפוסט שפרסם אירווינג באינסטגרם, ובו הופיעה תמונה של ילד פלסטיני בגדה המערבית, יושב עם ספר ביד מאחורי גדר תיל, כששלושה חיילים ישראלים מתקרבים אליו. עבור איברהים ועומאר, התמונה לא הייתה סמל מופשט אלא תזכורת ישירה לחיים שהם מכירים.
לפי הכתבה ה"אתלטיק", השניים הזדהו עם תחושת הפחד, חוסר הוודאות, הנוכחות הצבאית והקושי לקיים שגרת חיים רגילה. הם סיפרו כי הפוסט של אירווינג גרם להם להרגיש שיש להם בעל ברית בליגת הכדורסל הטובה בעולם. כשהתגוררו ברמאללה, נהגו לקום בארבע לפנות בוקר כדי לצפות במשחקי NBA. "נעל הכדורסל הראשונה שלי הייתה של קיירי", סיפר איברהים. עומאר, מצדו, חולם לפגוש את כוכב דאלאס מאבריקס ולהעניק לו חולצה של נבחרת פלסטין. "זה יהיה כבוד גדול", אמר עומאר, ששמע כי אירווינג נוהג לעיתים להתפלל במסגדים מקומיים כשהוא מגיע למינסוטה למשחקים מול הטימברוולבס, אך עדיין לא הצליח לפגוש אותו.
השניים סיפרו כי הם רוצים להפגין גאווה פלסטינית באותה ישירות שבה אירווינג מביע את תמיכתו. במקביל, הם מדגישים גם את זהותם האמריקאית. בני המשפחה מחזיקים באזרחות כפולה, פלסטינית ואמריקאית, ואביהם עלא התגורר בעבר בארצות הברית.
איברהים (20. 1.98 מטר) משחק במכללת גוסטבוס אדולפוס במינסוטה, בעוד עומאר (17, 2.06 מטר) משחק בתיכון דה לה סאל במיניאפוליס. לצד הסיפור הספורטיבי, הכתבה מביאה בהרחבה את טענות בני המשפחה על החיים תחת שליטה ישראלית בגדה המערבית. איברהים סיפר כי משחקים ואימונים בוטלו בשל חסימות כבישים, מחסומים ואירועים ביטחוניים, וכי לעיתים שיחקו חמישה משחקים בלבד בעונה שלמה.
"אתה חי כל יום בלי לדעת מה יקרה אחר כך", אמר. "אתה חייב להיות זהיר כל הזמן. רגע אחד אתה בבית הספר, ועשר דקות אחר כך חיילים פושטים עליו, או שהרחובות נסגרים".
האחים טענו גם כי אספקת המים בביתם הופסקה לעיתים, וכי המשפחה נאלצה להתאים את שגרת החיים לימים שבהם היו מים זמינים. הם סיפרו גם על אירוע שהתרחש במהלך חודש רמדאן, כשאביהם נסע עם איברהים, שהיה אז בן 10. לדבריהם, חיילים עצרו אותם ליד גשר ולא אפשרו להם להמשיך לביתם. האב מחה, ובשלב מסוים נדרש לצאת מהרכב, כשנשק כוון לעברו. איברהים אמר כי האירוע שינה את תפיסת עולמו, אף שהשניים שוחררו לאחר כ-20 דקות.
באוגוסט 2024 עברו האחים למינסוטה. עבורם, השינוי הגדול ביותר היה האפשרות להתאמן ללא הגבלה, להגיע לאולמות בלי עיכובים בדרך ולשחק מספר רב של משחקים בכל סוף שבוע.
אביהם, שלא הצליח לפתח קריירת כדורסל משלו, מקווה שבניו יצליחו להגיע למקומות שהוא עצמו לא יכול היה להגיע אליהם. "פלסטינים, איך אנחנו שורדים?" אמר. "אנחנו אוהבים את החיים. יש לנו אמונה, יש לנו כבוד ויש לנו גאווה במי שאנחנו".