אחרי שהובילה את נבחרת העתודה למדליית כסף היסטורית, נבחרה לחמישיית הטורניר ושברה שורה של שיאים באליפות אירופה, גל רביב ממשיכה לכוון גבוה. הגארדית, שנותרה ללא תואר ה-MVP למרות הטורניר האדיר שלה, התארחה לריאיון מיוחד ב"דאבל דריבל" ודיברה על החיבור בנבחרת, המעבר לארצות הברית בגיל 15, ההתמודדות בכדורסל המכללות והחלום להגיע ל-WNBA.
צפו בדאבל דריבל
"מדליה הייתה בשיח מתחילת הקיץ"
עד כמה האמנתן שתוכלו לסיים במקום השני באליפות אירופה עד גיל 20?
"מדליה הייתה בשיח בינינו מתחילת הקיץ. לגבי הגעה לגמר, אני לא יודעת אם באמת חשבנו שנגיע לשם, וזה לא היה משהו שדיברנו עליו באופן ספציפי. אבל מדליה הייתה חד-משמעית מטרה.
"אלה בנות שרצות יחד כבר הרבה מאוד שנים, ואנחנו יודעות שאנחנו מסוגלות לעשות דברים גדולים, כמו שעשינו בקיצים האחרונים. רצינו לסיים את הדרך הזאת עם מדליה. אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי בכל פעם, אבל אלה באמת בנות מיוחדות. בחיים לא הייתי בנבחרת שיש בה כל כך הרבה פרגון".
באיזה גיל עזבת לארצות הברית?
"בגיל 15".
שאר השחקניות גדלו יחד בישראל, בזמן שאת בחרת במסלול אחר. כיצד בכל זאת הצלחתן ליצור חיבור כל כך מיוחד?
"זה קשה. בקיץ שעבר, למשל, בהתחלה הרגשתי קצת כמו אאוטסיידרית. הן נפגשות בליגה ובמהלך השנה, ואני לא נמצאת שם. אבל התבגרנו, ואני חושבת שזה מה שעשה את השינוי. הבנו שאנחנו צריכות אחת את השנייה".
המעבר לארצות הברית
כיצד התקבלה ההחלטה לעבור לתיכון בארצות הברית בגיל כל כך צעיר?
"זה לא היה משהו שתכננתי או שאמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות. קיבלתי הצעה והחלטתי ללכת על זה".
מתי הבנת שאת יכולה להיות שחקנית כדורסל ברמות הגבוהות ביותר? הרי מעבר לארצות הברית בגיל 15 מעיד שהאמונה הזאת הייתה קיימת כבר קודם.
"כנראה כשהגעתי לאקדמיה. עברתי לאקדמיה בגיל צעיר מאוד, בערך 11 וחצי או 12. אמנם זה היה קרוב יותר לבית, במרחק של 15 דקות נסיעה, וההורים שלי יכלו להגיע מתי שרצו, אבל גם לקבל החלטה כזאת בגיל כל כך צעיר זה לא דבר פשוט".
"באליפות הרגשתי חופשייה - ופתאום התפוצצתי"
מה ההבדל המרכזי מבחינתך בין הכדורסל האירופי לבין כדורסל המכללות?
"לאליפות הגעתי בלי יותר מדי מחשבות. באתי כדי לנצח ועשיתי את מה שהקבוצה הייתה צריכה כדי לנצח. בשנה שלי במיאמי הרגשתי שהיה לי סוג של מעצור. לקח לי זמן להכיר את המאמנת ואת השיטה שלה. כשהגעתי לנבחרת והרגשתי חופשייה, פתאום התפוצצתי".
במכללות הרגשת שעוצרים אותך?
"זה מאוד תלוי. הרבה מזה נבע מכך שהייתה מאמנת חדשה ושיטה חדשה. אני חושבת שהשנה יהיה לי הרבה יותר קל. אני מקווה שהיא ראתה את האליפות הזאת והבינה שהיא צריכה לתת לי קצת יותר חופש ממה שהיה לי בעונה הקודמת".
כיצד החופש הזה בא לידי ביטוי על המגרש? מה גורם לך להרגיש משוחררת יותר?
"זה בעיקר עניין מנטלי. פשוט לא לחשוב, אלא לעשות. כשצופים במשחקים שלי במיאמי, רואים שאני כל הזמן מסתכלת לספסל ושואלת מה עושים. זה לא מאפשר לי להרגיש חופשייה או לשחק את המשחק שלי. אפשר לראות את חוסר הביטחון בעצם ההסתכלות החוזרת לספסל.
"באליפות הרגשתי שטל סומך עליי, שהצוות סומך עליי ושאני אעשה את מה שצריך כדי שהקבוצה תנצח. זה מה שאני צריכה כדי להביא לידי ביטוי את היכולת הטובה ביותר שלי".
למה דווקא מיאמי?
מדוע בחרת לעבור למיאמי ולא למכללה גדולה יותר?
"הרגשתי שאני צריכה אתגר חדש. כשהגעתי לקולג' הראשון, ידעתי שאני באה לליגה שבה אני ברמה מעט גבוהה יותר. ידעתי שאני אמורה להוביל קבוצה ולנסות לזכות באליפות.
"לאחר מכן החלטתי שאני צריכה אתגר חדש. ביקרתי בכמה מכללות וקיבלתי פניות ממספר רב של מקומות, אבל בחרתי במיאמי כי ידעתי שאשחק ואוביל את הקבוצה. זה היה הדבר החשוב ביותר עבורי. לא רציתי לעבור לשם גדול יותר ולשבת שנה על הספסל. רציתי להמשיך לשחק ולהשתפר, ולכן בחרתי במיאמי".
את יכולה לתת דוגמה לאופן שבו הפכת למנהיגה בקבוצה?
"אספר לכם סיפור מאחד האימונים. מריצים אותנו שם הרבה. אחת השחקניות, שנמצאת כבר בשנה השישית שלה ושיחקה במכללות גדולות, ענתה למאמן. העמידו אותנו על הקו והתחלנו לרוץ, אבל היא לא רצה בגלל בעיות בברכיים, אלא עלתה על אופניים."
"כשחזרנו לתרגיל היא שוב ענתה למאמן, כי ידעה שהיא לא צריכה לרוץ. בשלב הזה צרחתי עליה: 'Shut the f*** up'. כולם באולם היו בהלם. זה לא משהו שאני נוהגת לעשות, אבל הרגשתי שלא אכפת לה משאר הקבוצה, כי היא עצמה לא נענשת. המאמנים היו בהלם, אבל אחר כך הם הודו בפניי שבלב הם היו מרוצים".
מה דעתך על הכסף הגדול שנכנס בשנים האחרונות לכדורסל המכללות ועל השכר שאת מקבלת?
"אני לא מכירה את המספרים של החברות שלי שמשחקות בישראל, אבל אני יכולה לומר שזה בונוס. לפני כארבע שנים זה לא היה קיים עבור שחקניות במכללות, ולכן זה בונוס מטורף ונחמד מאוד. עם זאת, זה לא הכול".
החלום: להגיע ל-WNBA
מה עדיין חסר לך כדי להפוך לשחקנית ברמת ה-WNBA?
"אני חושבת שהדבר שהכי חסר לי הוא להתחזק ולהפוך לפיזית יותר. גם המאמנים שלי אומרים לי את זה, וזה משהו שכולם בסביבה שלי מודעים אליו".
עד כמה קשה לשחקניות אירופיות להגיע ל-WNBA?
"זה קשה בטירוף. קודם כול, הנתונים הפיזיים של האירופיות ושל האמריקאיות שונים. שחקניות אירופיות בדרך כלל פחות מתאימות לסגנון המשחק של ה-WNBA - הן פחות אתלטיות ופחות פיזיות, ורבות מהן מעולם לא שיחקו בארצות הברית ומגיעות ישירות מהיורוליג.
"בנוסף, כפי שאנחנו מתלוננות על מספר הזרות שמגיעות לשחק בישראל, אנחנו נחשבות לזרות בליגה שלהן. האמריקאיות פחות אוהבות את זה, כי אם אירופית נבחרת במקום השביעי בדראפט, היא תופסת מקום של אמריקאית שהייתה יכולה להיבחר שם".
את חושבת כיצד להשתלב במרחב אמריקאי מאוד דומיננטי ושונה מבחינה תרבותית?
"אני כבר חווה את זה בכדורסל המכללות. אלה אנשים שונים מאוד, והם גם מאוד בתוך עצמם. הם פחות אוהבים שלבנות נכנסות למרחב שלהם, ורואים את זה גם ביחס לקייטלין קלארק. אבל במקרה שלה זה גם מאוד אישי".
מדוע היחס אליה אישי כל כך לדעתך?
"כי היא כל כך טובה. היא גם לבנה וגם כל כך טובה. קייטלין שינתה את כל המשחק של ה-WNBA. מה שהיא עשתה שם הוא מטורף לחלוטין. במקום להודות לה על מה שעשתה ועל הכסף הרב שנכנס לליגה, במיוחד בזכותה, הן עושות בדיוק את ההפך".
את מרגישה שכדורסל הנשים נמצא בעלייה בארצות הברית?
"ברור. האולמות מלאים, נפתחות ליגות חדשות ויש גם את Unrivaled שנפתחה במיאמי. כולם מכירים את השחקניות, אנשים מגיעים למשחקים עם החולצות שלהן - זה הפך לדבר גדול מאוד".
מה צריך לקרות כדי שתגיעי ל-WNBA?
"קודם כול, להיות טובה. ככל שאת טובה ומוכרת יותר, זה עוזר. יש גם הרבה מאוד קשרים. כנראה שצריך להגיע ממכללה ברמה גבוהה יותר, וזה משהו שאעשה השנה. משם נראה לאן נתקדם. צריך להכיר אנשים שמכירים אנשים אחרים וקשורים לליגה, אבל בסופו של דבר הדבר החשוב ביותר הוא להיות טובה".
ניפגש בעוד חמש שנים - היכן את משחקת ומה כבר הספקת להשיג?
"הלוואי שב-WNBA. הלוואי שכבר אהיה אולסטארית ב-WNBA".
יצא לך לצפות בדני אבדיה העונה?
"הלכתי למשחק שלו במיאמי. היו שם בערך כל עם ישראל. היו הרבה מאוד ישראלים ושמעתי המון עברית. גם חבר שלי היה שם. היה נחמד מאוד וכיף לראות את הפנים של הכדורסל הישראלי, ואת המקום שאליו אני רוצה להגיע בסופו של דבר".