המשחק הסוער בין ארגנטינה ומצרים הצית שורה של התבטאויות אנטישמיות ברשתות, כולל טענות מופרכות שליאונל מסי הוא בעצם "ציוני" ושפיפ"א מעניקה לאלופת העולם יחס מועדף בשל יחסיה הקרובים של ארגנטינה עם ישראל.
באתר "פוטי טיימס" פרסמו הבוקר (שני) מאמר שכותרתו "השערורייה שרודפת את מסי מחוץ לכר הדשא" - ובטח ניחשתם באיזו שערוריירה מדובר: "כך נראו הרשתות החברתיות לאחר המשחק: הן הוצפו בטענות מוכרות. "מסי הוא ציוני". "מסי תומך ברצח העם שמבצעת ישראל בעזה". "הוא תרם כסף לישראל". במקביל הופצו תמונות ערוכות שבהן נראה מסי מחזיק בדגל ישראל. הטענות הספציפיות הללו אינן נכונות. סוכנויות הידיעות רויטרס ו-AFP, לצד כמה ארגוני בדיקת עובדות עצמאיים, הפריכו כל אחת מהן בנפרד, שוב ושוב. אין כל ראיה מאומתת לכך שמסי הביע בפומבי תמיכה בישראל במלחמה הנוכחית, תמך בציונות כעמדה פוליטית או תרם כסף לישראל. התמונות שעברו עריכה מזויפות", הבהירה העיתונאית הלגה דניש.
עם זאת, היא מיהרה להוסיף: "הפרכת המידע הכוזב אינה מבטלת את השאלות העקרוניות שעומדות ברקע. התיעוד הקיים של מערכת היחסים בין מסי לישראל הוא אמיתי, בעל משמעות ומורכב הרבה יותר מכפי שמציגים הן מבקריו החריפים ביותר והן מגיניו הנחרצים ביותר".
מסי אכן ביקר בישראל מספר פעמים, התפלל בכותל המערבי ואף פגש את ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא דאז שמעון פרס. לצד זאת, במהלך ביקורו עם ברצלונה בקיץ 2013 - ביקור שזכה לשם "מסע השלום" - הוא נפגש גם עם ההתאחדות הפלסטינית ועם מחמוד עבאס בבית לחם. ב-2019 שב לישראל פעם נוספת, הפעם למשחק שארגן סילבן אדמס בין נבחרת ארגנטינה ואורוגוואי.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
לאורך השנים, מיעט כוכב נבחרת ארגנטינה להתבטא באופן פומבי וישיר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "שתיקה אינה שקולה להבעת תמיכה", הבהירו ב"פוטי טיימס", "אולם בהקשר הספציפי הזה - לנוכח ביקוריו הקודמים בישראל, העובדה שמשחק הידידות ב-2019 שימש באופן מוצהר ככלי לדיפלומטיה ציבורית ישראלית, והפלטפורמה העולמית האדירה שלו - השתיקה של מסי נתפסת בעיני פלסטינים ותומכיהם כסוג של שותפות שבשתיקה".
כידוע, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נחשב לחבר קרוב של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, שאף ביקש לאחרונה בארץ, והצהיר לפני מספר ימים כי ישמח לראות את האלביסלסטה זוכים שוב בגביע העולמי. בתקשורת הארגנטינאית אפילו תהו השבוע האם הקרבה לישראל גרמה לירידת הפופולריות של הנבחרת ברחבי העולם.
בכתבה המדוברת ב"פוטי טיימס" הדגישו גם את מערכת היחסים הקרובה של מיליי עם דונלד טראמפ, שבעצמו מקורב כמובן לנשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, וטענו כי "שום דבר מכל זה אינו הופך את מסי לאחראי לעמדותיו הפוליטיות של מיליי. ספורטאים אינם נושאים באחריות לדעות הפוליטיות של ממשלותיהם. אולם המסגרת שנוצרת - שבה ארגנטינה משחקת תחת נשיא שמצהיר בגלוי על הזדהותו עם הציונות, במסגרת טורניר שהגוף המנהל שלו מקיים קשרים הדוקים עם דמויות פוליטיות המזוהות עם ישראל - משפיעה בהכרח על האופן שבו מסי נתפס בקרב קהילות שעבורן פלסטין אינה סוגיה פוליטית מופשטת, אלא מציאות של משבר מתמשך".
ב"פוטי טיימס" סיכמו ותהו: "הטענה שלפיה "מסי הוא ציוני", לאחר שמסירים ממנה את המידע הכוזב, מצטמצמת לשורה של שאלות אמיתיות ורציניות שחורגות הרבה מעבר לשחקן כזה או אחר. מהי האחריות המוטלת על ספורטאים בעלי במה עולמית עצומה בעת משבר בהיקף כזה? האם ביקור במדינה מסוימת מהווה תמיכה פוליטית בממשלתה? האם שתיקה, כאשר מדובר באדם בעל השפעה כמו מסי, מתפקדת כנייטרליות או כהשלמה שבשתיקה? אלה אינן שאלות שיש להן תשובות מובנות מאליהן. עם זאת, הן ראויות לדיון כן, במקום להכרעה באמצעות תמונות מזויפות וציטוטים מומצאים.
"יש כאן גם אירוניה אחרונה שראוי לציין. היריבות המקוונת בין מסי לרונאלדו יצרה, בהקשר הפלסטיני, דינמיקה מסוימת: חלקים מקהל המעריצים של רונאלדו, במיוחד בקהילות ערביות ומוסלמיות שבהן הוא נהנה מפופולריות עצומה, הציגו אותו בפועל כתומך בולט בעניין הפלסטיני, והשתמשו בסולידריות המיוחסת לו ככלי לתקיפת מסי. אלא שרוב הטענות הללו אינן מאומתות... התיעוד הקיים של יחסיו של מסי עם ישראל אינו הופך אותו לציוני. הוא כן מציג אותו ככדורגלן שביקר בישראל כמה פעמים, שנוכחותו שם נוצלה למטרות שהוא מעולם לא הכיר בהן בפומבי ולא התנגד להן, ששתק בתקופה שבה שתיקתו הייתה בולטת במיוחד, ושמשחק עבור מדינה שנשיאה תומך בגלוי באידיאולוגיה שמבקריו מייחסים גם לו. זו מציאות מורכבת. ובניגוד למידע הכוזב שסובב אותה, היא גם אמיתית".