כשנבחרות מרוקו וצרפת יופיעו מחר (חמישי, 23:00, ספורט1) ברבע גמר המונדיאל בבוסטון, הן יפתחו לא רק קרב טקטי ומקצועי, אלא גם את אחד המפגשים הטעונים והמורכבים ביותר מבחינה תרבותית, היסטורית ודמוגרפית בעולם הספורט. מאחורי המשחק הזה עומד סיפור עמוק של הגירה, זהות כפולה ומדיניות ספורטיבית משתנה.
19 משחקני הסגל המרוקאי לטורניר נולדו מחוץ למרוקו, כשרק לנבחרות קורסאו וקונגו יש יותר ילידי חוץ. עבור שישה מאותם שחקנים, ובראשם איסה דיופ ואיוב בואדי, הלילה הזה יהיה מורכב במיוחד, משום שהם ישחקו נגד ארץ מולדתם. בסיטואציה לא תלושה מהמציאות, הם היו יכולים ללבוש בכלל את מדי הטריקולור.
בעבר, שחקנים בעלי אזרחות כפולה נטו להמתין לזימון מנבחרת צרפת היוקרתית, ופנו למרוקו רק כאופציה שנייה. כיום חל מהפך דרמטי: ההתאחדות המרוקאית מפעילה מערך סקאוטינג אגרסיבי ומתוחכם באירופה, שיוצר קשר עם שחקנים ומשפחותיהם כבר בגילי נערים.
ההצלחה המקצועית הפנומנלית של הנבחרת, עם ההעפלה לחצי הגמר במונדיאל הקודם בקטאר, הפכה אותה ליעד נחשק ותחרותי - ולא רק לבחירה רגשית.
דוגמה מובהקת לכך היא איסמעיל סייבארי, שנולד בספרד וגדל בבלגיה. כל העיניים נשואות אליו, ולא בהכרח מהסיבות שבהן היה רוצה: אחרי שכיכב עם שלושה שערים בשלב הבתים, הרכש החדש והמבטיח של באיירן מינכן נפצע בשריר הירך האחורי במהלך הניצחון בשמינית הגמר על קנדה, וירד מהמגרש כשהוא ממרר בבכי.
בדיקת ה-MRI הראתה כי לא מדובר בקרע חמור אלא במתיחה בלבד, ובמחנה המרוקאי עושים מאמצים עילאיים להכשירו. בצוות המקצועי הבהירו כי רק שחקנים בכשירות מלאה יפתחו בהרכב, והחלטה לגבי שילובו - אפילו כמחליף - תתקבל לקראת שריקת הפתיחה.
כך או כך, ההצלחה המרוקאית בגיוס כישרונות מעוררת לא פעם תסכול במסדרונות הכדורגל הצרפתי, שרואה כיצד שחקנים שהושקעו בהם מיליוני יורו במערכות הנוער המקומיות בוחרים לעזוב ולחזור לשורשים.
במובן מסוים, יש כאן מעין תיקון היסטורי. אם בעבר הצליח הכוח הקולוניאלי לשעבר לשאוב אליו את הכוכבים הגדולים של צפון אפריקה, הרי שכיום מרוקו משתמשת בתשתיות ובאימונים שקיבלו השחקנים באירופה כדי לבנות נבחרת עצמאית, גאה וחזקה, שמאתגרת את המעצמות האירופיות על הבמה הגדולה מכולן.
הפרק הקודם ביריבות בין שתי הנבחרות סימן את קץ מסע הסינדרלה של המרוקאים במונדיאל 2022, עם 0:2 צרפתי בחצי הגמר.
הפעם זה נראה אחרת: קיליאן אמבפה וחבריו הם עדיין הפייבוריטים הברורים לניצחון, וכנראה גם לזכייה, אבל את התואר "סינדרלה" כבר אי אפשר להדביק לאריות האטלס, ששוב מצליחים להתברג בצמרת הגבוהה. למעשה, מרוקו האפריקאית וארגנטינה הדרום-אמריקאית הן הנבחרות הלא-אירופיות היחידות שנותרו במרוץ.
הדרבי הפרטי של אמבפה
גם מרוקו, כמו העולם כולו, הביטה שלשום בקאמבק המדהים של ארגנטינה מול מצרים, רק שנקודת המבט שלה מעט שונה ומורכבת יותר. מצד אחד, אוהדיה שמחו בוודאי לזכות שוב בתואר מלכת הכדורגל האפריקאי; מצד שני, בתקשורת המקומית היו גילויי אכזבה מכך שמוחמד סלאח וחבריו פספסו הזדמנות היסטורית להצטרף לחגיגה ערבית חסרת תקדים ברבע הגמר.
ברחובות רבאט, קזבלנקה ומרקש האווירה מגיעה לנקודת רתיחה. העיתונות המרוקאית מגדירה את הנבחרת כ"שגרירה של גאווה לאומית ויבשתית", ובכלי התקשורת המרכזיים מתעדים מדי יום את גל ההתרגשות, כשהשחקנים זוכים למעמד של גיבורי תרבות.
הטירוף הזה תורגם גם לנוכחות מסיבית ביציעים בארה"ב. עשרות אלפי אוהדים מרוקאים, המורכבים מהקהילה המקומית הרחבה ומאלפים שטסו במיוחד מצפון אפריקה, צובעים את האצטדיונים באדום ובירוק. הקהל המרוקאי נחשב לאחד הרועשים והדומיננטיים ביותר בטורניר, ויורגש בוודאי גם בבוסטון.
במחנה הצרפתי לא צריכים תזכורת למה שקרה בימים האחרונים לגרמניה ולברזיל, וזוכרים היטב שמרוקו כבר הדיחה בשבוע שעבר את הולנד ולפני ארבע שנים את ספרד ופורטוגל. "אנחנו לא יכולים לדבר על המרוקאים במונחים של 'הפתעה'", אמר המאמן דידייה דשאן.
"הם כאן בזכות ולא בחסד. זו נבחרת ברמה הגבוהה ביותר, עם שחקנים מהמועדונים הכי גדולים באירופה. מי שחושב שהמשחק הזה יהיה קל יותר מאשר מול כל נבחרת אירופית, עושה טעות קשה מאוד".
המונדיאל הזה ייזכר לא מעט בזכות ההתעלות של הסופרסטארים הגדולים ביותר, שמעטרים את טבלת מלך השערים, ושמו של קיליאן אמבפה (7 כיבושים) מנצנץ ברשימה הזו. הדו-קרב הצפוי בינו לבין חברו הקרוב אשרף חכימי מסומן בצרפת כמפתח המרכזי לניצחון.
הרכבי הקבוצות
משחקי חצי הגמר יערכו ב-14-15.7 בשעה 22:00 שעון ישראל