רוקדים עם לוחמים: שורשי ההשפעות הספורטיביות בין ברזיל ליפן

נבחרת ברזיל תפגוש הערב ביוסטון את נבחרת יפן (20:00, ספורט1) למשחק בסיבוב הראשון של שלב הנוקאאוט. על פני השטח מדובר במתכון למשחק מרתק וקצבי, אך מתחתיו מדובר במפגש עם שורשים עמוקים בין שתי תרבויות שהשפיעו זה על זה במשך למעלה מ-100 שנה, ושלל זיכרונות נעימים משני הצדדים, כולל הזכייה האחרונה של ברזיל במונדיאל, שהתרחשה על אדמת יפן.

זה עשוי להפתיע רבים, אך הקהילה היפנית הגדולה בעולם מחוץ ליפן נמצאת דווקא בברזיל. הקשר בין שתי המדינות התחיל בהגירה ההמונית של יפנים לברזיל בתחילת המאה ה-20. כיום חיים בברזיל יותר מ-2 מיליון ברזילאים ממוצא יפני (ניסיי), רובם בסאו פאולו ובסביבתה.

קהילה זו הצליחה להשפיע על התרבות הברזילאית בדרכים שונות, והשפעה זו ניכרת היטב גם בספורט. לדוגמה, המהגרים היפנים הביאו את אומנות הג'יו-ג'יטסו לברזיל בתחילת המאה ה-20. בני משפחת גרייסי, שהושפעו עמוקות מאותן שיטות יפניות, פיתחו והתאימו אותן לאורך עשרות שנים, וכך נולד הג'יו ג'יטסו הברזילאי (BJJ), אחת מאומנויות הלחימה המשפיעות ביותר בעולם כיום.

מהגרים יפנים גם הביאו לברזיל את אומנות הג'ודו ופתחו בתי ספרים רבים ברחבי המדינה. בזכות זאת, ברזיל נחשבת כבר עשרות שנים למעצמת ג'ודו עולמית והיא נוהגת לזכות באולימפיאדה במגוון מדליות בענף זה (כולל נגד ישראל).

היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים

על אף ההשפעה הרבה בתחומים אחרים, אין שחקנים יפנים רבים שהצליחו לבנות קריירה מרשימה בכדורגל הברזילאי. השחקן היפני הכי בולט בהיסטוריה של הברזילראו הוא ללא ספק קאזויושי "קאזו" מיורה. קאזו אמנם נולד ביפן אך הגיע לנסות את מזלו בברזיל בשנת 1982. במהלך 8 השנים שלו בכדורגל הברזילאי הוא עבר דרך קבוצות פאר כמו פלמייראס, סנטוס וקוריטיבה. באופן מעניין, גם כיום כמעט בגיל 60 הוא עדיין שחקן פעיל ומשחק בפוקישימה יונייטד בליגה השלישית ביפן.

למרות שהיו ניסיונות נוספים לאורך השנים, אלו היו לרוב שחקנים צעירים שהגיעו לליגות נמוכות יותר או למבחנים באקדמיות גדולות, אף אחד מהם לא הפך בסוף לכוכב גדול בברזילראו.

לעומת זאת, השפעתם הרבה של שחקנים ברזילאים על הכדורגל היפני החלה עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20. כבר ב-1967 הגיע נלסון דאישירו יושימורה, שנחשב לשחקן הברזילאי הראשון ששיחק ביפן, והצטרף לקבוצת יאנמר דיזל (כיום סרזו אוסקה). הוא הביא עמו רמה גבוהה של טכניקה אישית ויכולת שלא היו נפוצות אז ביפן, והשפיע רבות על התפתחות הקבוצה.

בשנות ה-70 הגיעו שחקנים נוספים עם ניסיון משחק אמיתי, ובהם סרג'יו אצ'יגו, ששיחק בקורינתיאנס הברזילאית לפני שהצטרף לשונאן בלמארה ב-1972 והיה לאחד הראשונים שהביאו ניסיון מקצועני לליגה היפנית החובבנית דאז. דוגמה בולטת נוספת היא רוי ראמוס, שהגיע ליפן ב-1977 והפך לאחד השחקנים המשפיעים ביותר בתולדות הכדורגל היפני - עד כדי כך שקיבל אזרחות במדינה ואף הפך לשחקן מפתח בנבחרת יפן של תחילת שנות ה-90.

אולם אם יש שם אחד שמסמל יותר מכל את קשר העמוק בין הכדורגל הברזילאי ליפני, זה כמובן זיקו. אם בברזיל הוא נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, אז ביפן הוא נחשב ל"אלוהי הכדורגל" של ממש.

זיקו לא היה רק כוכב הקבוצה של קאשימה אנטלרס - הוא היה האיש שהניח את היסודות להצלחתה ארוכת השנים והפך אותה למה שהיא היום. זיקו הגיע ב-1991 לקבוצת סומיטומו מטאלס (שמאוחר יותר הפכה לקאשימה) בכדי לגרום לה להעפיל לליגה המקצוענית החדשה שבדיוק הייתה בהקמה. בגיל 40 הוא כבש שלושער היסטורי במשחק הפתיחה של הליגה ב-1993 והוביל את הקבוצה לזכייה בשלב הראשון של העונה הראשונה. הוא הביא איתו מקצוענות ברזילאית, טכניקה גבוהה ורוח לחימה שהפכו את הקבוצה הקטנה שהייתה שייכת למפעל תעשייתי, לאחד המועדונים המצליחים ביותר ביפן.

לאחר פרישתו כשחקן ב-1994, המשיך זיקו להשפיע על הקבוצה כמאמן, כמנהל מקצועי וכיועץ. הוא הטביע את חותמו על הפילוסופיה של המועדון - דגש על התקפיות, מקצוענות והתמדה - וסייע בבניית התשתית שהובילה את קאשימה לתארים רבים. אפילו כיום זיקו עדיין משמש כיועץ רשמי של הקבוצה וממשיך להיות דמות מרכזית בזהות שלה.

אולם הוא לא השפיע רק על הליגה יפנית. בין 2002 ל-2006 אימן זיקו את נבחרת יפן. תחתיו זכתה הנבחרת בגביע אסיה 2004 וגם העפילה למונדיאל שנתיים לאחר מכן. הוא השאיר חותם תרבותי עמוק, והמושג "רוח זיקו" - לחימה אינטנסיבית ובלתי מתפשרת עד הסוף - הפך לחלק בלתי נפרד מהזהות של הכדורגל היפני. בעיני רבים נחשב זיקו לאבי הכדורגל היפני המודרני. פסלים שלו מוצבים מחוץ לאצטדיון של קאשימה, והוא הוכנס להיכל התהילה של הכדורגל היפני. השפעתו על הפופולריות, המקצוענות והסגנון ההתקפי של הכדורגל ביפן ניכרת עד היום. בכך הוא ממשיך להיות הגשר החי בין שתי התרבויות.

אם זיקו היה הסנונית שסימנה את המטרה, הרי שהלגיון הברזילאי שהגיע אחריו הפך את חלום הליגה המקצוענית למציאות. בין היתר הגיעו ליפן שמות ענקיים כמו קארקה (קאשיווה רייסול), דונגה (ג'ובילו איוואטה), אג'ימונדו (טוקיו ורדי), ז'ורז'יניו, בבטו ולאונרדו (קאשימה), ועוד רבים אחרים.

האקסודוס הברזילאי ליפן הגיעה לעוצמות על כך גבוהות עד כי שמונה שחקנים מהסגל של ברזיל שזכה במונדיאל 1994 שיחקו ביפן בשלב כלשהו בקריירה שלהם. הם הביאו איתם את המהות של תרבות הכדורגל הברזילאית, עזרו לבנות את הליגה, להעלות את הרמה, ולגרום ליפנים להתאהב בכדורגל בצורה אמיתית. למעשה, גם היום יש עשרות שחקנים ברזילאים בליגה היפנית.

ההשפעה הברזילאית על מועדונים יפניים אינה מסתכמת רק בהבאת שחקנים, אלא גם בהשראה לדמותם של המועדונים עצמם. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להשפעה של מועדון ברזילאי על כדורגל יפני היא הקשר ארוך השנים בין גרמיו לקוואסקי פרונטלה. לאחר חתימת הסכם השותפות בין שני המועדונים ב-1997, קוואסקי אפילו אימצה את צבעי הטריקולור של גרמיו - תכלת, לבן ושחור - וכן עיצבה את הלוגו והמדים הראשונים שלה בהשראה ישירה מהסמל של המועדון מפורטו אלגרה.

מה שהופך את יפן של 2026 למרשימה כל כך הוא שההצלחה אינה מקרית, אלא נבנתה לאורך עשרות שנים עם הרבה עבודה קשה. ההשפעה הברזילאית אמנם עזרה לפתח את הכדורגל המקצועי ביפן, אך את מירב הקרדיט צריך כמובן להעניק ליפנים עצמם. הפרויקט הלאומי של שילוב ליגה מקצוענית חזקה, עם אקדמיות מודרניות, ולגיונרים שמשחקים בליגות הטובות באירופה, בהחלט החל להניב פירות.

הנבחרת תחת האג'ימה מוריאסו היא מאורגנת, מהירה במעברים, מסוכנת בכדורים קבועים וקשה מאוד לפירוק. היא כבר לא "הפתעה אסייתית", אלא יריבה אמיתית לכל נבחרת. ההופעות במונדיאלים האחרונים, והיכולת להעפיל לשלב הנוקאאוט באופן עקבי, מוכיחות שהפרויקט עובד. בנוסף, יפן ללא ספק מגיעה לשלב הנוקאאוט עם ביטחון עצמי גבוה, אחרי תוצאות טובות נגד נבחרות חזקות בשלב הבתים.

ברזיל, תחת קרלו אנצ'לוטי, הגיעה לפלייאוף עם מומנטום מצוין משל עצמה. היא סיימה את שלב הבתים במקום הראשון עם 7 נקודות, כולל ניצחונות 0:3 על האיטי וסקוטלנד, ונראתה חדה בהתקפה - במיוחד ויניסיוס ג'וניור שמצא את הרשת 4 פעמים עד כה.

הסגל הברזילאי עדיין עמוס בכישרון טהור, מהירות, יצירתיות ויכולת אישית גבוהה יותר מרוב היריבות. עם זאת, חייבים לקבל את זה שהפערים מול יפן הצטמצמו. הפעם היא לא תהיה יריבה קלה. היא תלחץ, תרוץ, ותנצל כל טעות. ברזיל עדיין חזקה יותר על הנייר, אבל מצפה לנו כנראה את המפגש הכי מרגש ומרתק של שלב הנוקאאוט הראשון.