לפני בעיטת הפתיחה של מונדיאל 2026, ויניסיוס ג'וניור רשם 50 הופעות במדי הסלסאו אך היה מעורב רק ב-17 שערים (10 שערים ו-7 בישולים). ההופעות שלו בטורנירים גדולים היו עוד פחות מרשימות. בקופה אמריקה 2021 הוא שיחק בארבעה משחקים (בכולם עלה כמחליף) ורשם אפס שערים ואפס בישולים. אבל אז הוא היה רק בן 21 ועדיין לא הפך לשחקן מפתח בריאל. במונדיאל 2022 הוא קיבל יותר דקות, אך לא ממש הרשים ובארבע הופעות רשם שני שערים ובישול אחד. בקופה אמריקה 2024 הוא כבר היה אמור להיות ה-שחקן של ברזיל, אך בשלוש הופעות כבש רק במשחק אחד (צמד נגד פרגוואי).
הביקורת הנפוצה ביותר על ויניסיוס הייתה שהוא פשוט לא יעיל במדים הצהובים כפי שהוא במדים הלבנים של ריאל מדריד, והשאלה הנפוצה ביותר של האוהדים הייתה "למה הוא משחק ככה בספרד אבל לא בנבחרת הלאומית?". התסכול היה עמוק במיוחד לאור פינוי הבמה על ידי ניימאר. בעקבות הפציעות החוזרות ונשנות שלו והנוכחות הדועכת שלו, ויניסיוס היה צפוי לרשת באופן טבעי את המיקום במגרש ואת ההשפעה של הכוכב הוותיק.
עם זאת, המבקרים טענו כי "חסרה לו הדומיננטיות הטקטית כדי לשאת את הקבוצה במצבי מצוקה". או בקיצור: הוא פשוט לא טוב כמו קודמו. התסכול הגיע לשיאו לאחר הפסד 2:1 במשחק ידידות לצרפת, מה שהוביל את תוכנית הדגל של ESPN ברזיל, "Linha de Passe", לנהל דיון פתוח בשאלה האם יש להוריד את ויני לספסל.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
בבלאנקוס, קרלו אנצ'לוטי שינה בהדרגה את תפקידו של הקיצוני כדי לנצל שטחים מתים קרוב יותר לרחבה, אך ברזיל הציבה אותו כשחקן כנף מסורתי הצמוד לקו החוץ. זה הפך את המשחק שלו לצפוי עבור שחקני הגנה בינלאומיים ודי הגביל את היצירתיות וההשפעה שלו. פרשנים מקומיים ביקרו קשות את הנטייה שלו להיראות מנותק, לאבד כדורים לעיתים קרובות ולהתקשות ביצירת שיתופי פעולה על הפרקט.
אבל צריך להגיד עוד משהו. ויני עזב את המדינה בגיל צעיר מאוד. בניגוד לניימאר, שבנה מורשת מקומית אגדית בסנטוס לפני שעבר לאירופה, הוא נמכר למדריד מפלאמנגו בגיל 18 בלבד. זה הותיר אותו ללא בסיס אוהדים מקומי שיתמוך בו באש ובמים, כפי שהיה לקודמו בנבחרת.
החלוץ, שאין ספק שהוא מקצוען טוב יותר מניימאר, פשוט לא הצליח להשיג סימפטיה מהקהל הברזילאי. כשהוא פרץ בבכי במהלך מסיבת עיתונאים מרגשת בשנת 2024 שעסקה בגזענות הבלתי פוסקת שחווה בספרד, חלקים שמרניים בתקשורת המקומית אף לעגו לו, ורבים ציינו ש"אין לו את החוסן המנטלי להוביל את הנבחרת הלאומית". זו הייתה תגובה שונה לחלוטין מהחיבוק החם שקיבל ניימאר כשבכה במסיבת עיתונאים ב-2017 אחרי משחק נגד יפן.
ואולם, נראה שהדברים משתנים עבור ויניסיוס, ואולי לטובה בזכות הטורניר הנוכחי בארה"ב. במשחקים בצפון אמריקה הוא עשה משהו שרק ארבעה ברזילאים עשו לפניו: כבש בכל משחק בשלב הבתים והצטרף למועדון אקסקלוסיבי שכלל רק את ז'אירזיניו (1970), רומאריו (1994), רונאלדו (2002) וריבאלדו (2002).
האם הדומיננטיות הזו קשורה לאנצ'לוטי? האם זה קשור לאיכות היריבות? או האם הכוכב הצעיר הולך להוכיח נגד יפן שהוא בדרך לגדולה? צריך לומר את האמת, הנבחרת הנוכחית מזכירה במעט את הסגל הברזילאי שניצח את איטליה בגמר של 1994 (אז אנצ'לוטי עצמו היה עוזר המאמן של אריגו סאקי בצד האיטלקי).
לא היה מדובר אז בכוח התקפי בלתי ניתן לעצירה או בסגל מלא בכוכבים נוצצים. הנבחרת של 1994 הייתה לא מבריקה, מאוד "אירופאית" באופייה, אך החזיקה בשני שחקני התקפה מרהיבים שסיפקו את רוב השערים והבישולים. האם ויניסיוס יוכל לעשות את מה שרומאריו ובבטו עשו על אדמת ארה"ב לפני 32 שנה? הערב נגד יפן (20:00, ספורט1), היריבה שניצחה את ברזיל במפגש האחרון ביניהן, הוא יכול לספק תשובה חלקית.