בקיץ 2008, בהמתנה לטיסה שתיקח אותה לטורניר האולימפי בבייג'ינג, נבחרת ארגנטינה עד גיל 23 ביצעה עצירת ביניים בנמל התעופה בוושינגטון. בשלב מסוים ניגש אחד העובדים לחוסה לואיס בראון וביקש תמונה. עוזר המאמן שאל בתמימות עם מי מהשחקנים הוא מעוניין להצטלם. הרי לצד ליאונל מסי, שהיה כבר שם ענק בברצלונה, יצאו עם הנבחרת בין היתר גם סרחיו אגוארו, אנחל די מריה, פרננדו גאגו וחריגי הגיל חאבייר מסצ'ראנו והקפטן חואן רומן ריקלמה. כולם כוכבים ידועים.
אבל אותו עובד לא התעניין באף אחד מהם. הוא רצה תמונה עם בראון. "איתי?", התפלא עוזר המאמן. "כן", השיב העובד. "הרי כבשת שער בגמר המונדיאל".
אותו שער באצטקה לרשת מערב גרמניה - בדיוק היום לפני 40 שנה - היה היחיד בקריירה הבינלאומית של בראון. והוא בכלל לא אמור היה להיות שם.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
ערב המונדיאל במקסיקו, חוסה לואיס בראון היה בלם בן 30 עם ברך גמורה וללא קבוצה, אחרי שדפורטיבו אספניול התייאשה ממצבו הרפואי ושחררה אותו בחלוף כמה הופעות ספורות. אף אחד לא חשב ש"טאטה", כפי שכונה, יהיה חלק מהסגל של נבחרת ארגנטינה, חוץ מקרלוס בילארדו. המאמן אמנם התקשה להגות (או עיוות בכוונה) את שמו הסקוטי וקרא לו "ברון", אבל היה זה שהעניק לו את הבכורה באסטודיאנטס לה פלאטה, אהב אותו בימי הזוהר של המועדון וסמך עליו בעיניים עצומות. "הוא הכיר אותי מאז שהייתי בן 18, כך שהוא ידע למה אני מסוגל", סיפר בראון, שהוזעק לסגל ברגע האחרון כגיבוי לקפטן דניאל פסארלה.
הציפיות לא היו גבוהות במיוחד. ארגנטינה קרטעה בהכנות (שתי תוצאות תיקו מול מקסיקו, הפסדים לצרפת ונורבגיה ורק ניצחון אחד ברמת גן - 2:7 על ישראל) והסגל היה מפולג למדי בעקבות מחלוקות פנימיות. "כמה עיתונאים ארגנטינאים כבר קנו כרטיסי טיסה חזרה ושכרו חדרים רק לשלב הבתים", העיד בראון עצמו.
הוא כאמור לא יועד להרכב ובמקרה הטוב אמור היה לאפשר לפסארלה מנוחה במשחק אחד, אבל רצה הגורל והקפטן הושבת בשל דלקת מעיים חריפה עוד טרם החל הטורניר. בראון, עם ברכו הפגועה ובעזרת טיפול סיזיפי מצד פרופסור ריקרדו אצ'בריה שהיה חלק מהצוות הרפואי של הנבחרת ("לפני המונדיאל שאבו לי מזרקים מלאים בדם מהברך. הרופא אמר לי שאני משוגע, ושבגיל 50 כבר לא אוכל ללכת, אבל התעקשתי שייתן לי את הזריקות"), הפך בלית ברירה לדמות מפתח.
הוא שיחק בכל דקה במסע של ארגנטינה אל הגמר במקסיקו סיטי, סייע לשמור שלוש פעמים על רשת נקייה ובעיקר הגן על החבר הטוב דייגו מראדונה מול כל מבקשי רעתו. מספר 10, שירש את סרט הקפטן מפסארלה, כיכב לאורך הטורניר והציג בין היתר את "שער המאה" ואת "יד האלוהים" מול אנגליה, אבל בגמר נגד מערב גרמניה היה צריך את הצוות המסייע במלוא תפארתו.
הראשון שהתגייס היה בראון. "השופט שרק לכדור חופשי", סיפר לימים על הדקה ה-23 ורגע השיא בקריירה שלו, לעיני כ-115 אלף צופים באצטקה. "חורחה בורוצ'אגה סובב אל הרחבה וכשהתחלתי לרוץ הסתכלתי על טוני שומאכר, ובגלל המסלול של הכדור אמרתי לעצמי: 'הוא לא יגיע אליו'. היחיד שהיה לפני היה דייגו. רצתי קדימה, דחפתי את דייגו הצידה ונגחתי. אפילו לא ראיתי את הכדור נכנס. נגחתי, וברגע הנחיתה פשוט רצתי לחגוג". בראון השתטח על ברכיו, כיסה את פניו עם הידיים והתקשה להאמין. "אין לכם מושג כמה אני גאה שכבשתי שער עבור המדינה שלי בגמר גביע העולם".
אלא שבתחילת המחצית השנייה, העניינים הסתבכו. אם לא הספיקה הברך הבעייתית, בראון נפגע בהתנגשות עם נורברט אדר ופרק את כתפו. הלוחם מראנצ'וס לא היה מוכן לצאת וגם בילארדו לא שש להחליפו. "הובלנו, סמכנו עליו... ופשוט לא היה לי את מי להכניס במקומו", הודה המאמן. בראון התקשה לתפקד ויתרון 0:2 של האלביסלסטה נמחק תוך זמן קצר על ידי קרל היינץ רומניגה ורודי פלר, אבל בדקה ה-84 מראדונה בישל לבורוצ'אגה שקבע 2:3 דרמטי וגביע עולמי שני לארגנטינה.
בראון נותר על כר הדשא עד השריקה הגואלת. "לא יכולתי ליישר את היד מרוב כאב, אבל אמרתי לרופא שלא יעזו להוציא אותי גם אם אני מת", נזכר בריאיון ל"אל גרפיקו" ב-2011. "החזקתי אותה צמודה לגוף, ובמצב כזה פשוט אי אפשר היה לשחק. הייתי חייב לעשות משהו, אז נשכתי את החולצה שלי, יצרתי בה חור, השחלתי דרכו את האגודל שלי, וככה שיחקתי לאורך כל המחצית השנייה". האדרנלין שיחק תפקיד גם בחגיגות הזכייה, ואז הוא נזכר בפרופסור אצ'בריה. "רצתי בחזרה אליו, הוא עמד במרכז המגרש ובכה. תפסתי אותו ואמרתי לו: 'בוא איתי להקפת הניצחון.' הוא אמר: 'לא, לא'. אז אמרתי לו: 'בוא איתי. תקשיב לי, אני כאן בזכותך'".
Jose Luis Brown (RIP) dislocated his shoulder in the 1986 World Cup final. After refusing to be subbed off, he bit a hole in his shirt, put his thumb through it and played on while wearing an improvised 'sling'.
— Who Ate All The Pies (@waatpies) August 13, 2019
Argentina went on to beat West Germany 3-2. pic.twitter.com/sdAKlCVBr0
המונדיאל סידר לבראון קריירה אירופית קצרה, כשהוא חתם בברסט הצרפתית ולאחר מכן עבר למורסיה הספרדית. ב-1989, אחרי שחזר לארגנטינה ושיחק מעט בראסינג קלוב, הוא פרש מכדורגל בגיל 33. קריירת האימון שלו כמאמן ראשי לא התרוממה, אך כמו בימיו כשחקן הוא ידע לסייע לחברים מ-1986. תחילה עבד עם סרחיו באטיסטה בנבחרות הצעירות ובהמשך קודם לתפקיד עוזר המאמן של מראדונה בנבחרת הבוגרת.
בשנותיו האחרונות התקשה לתפקד בגלל מחלת האלצהיימר ובאוגוסט 2019 הלך לעולמו, בגיל 62. גם במקרה הזו, כמו בנגיחה המיתולוגית בגמר, הקדים את מראדונה. "הוא מעולם לא התלונן", ספד לו דייגו, שהלך לעולמו קצת יותר משנה אחרי חברו. "אלמלא חוסה לואיס בראון, לא היינו זוכים בגביע העולמי ב-1986".