בתחילת העונה הנוכחית היה טרוד חן שניידרמן בלא מעט עניינים. מצד אחד המצב הכספי של מכבי רמת גן, הקבוצה שהוא היושב ראש שלה, היה מדאיג, והוא חיפש פתרונות, שנמצאו בסופו של דבר. מצד שני, גם על הפרקט הדברים לא בדיוק הלכו חלק.
הכל קיבל פרופורציות אחרות ב-19 בנובמבר, כשצפה במשחקים הנערים של הבן שלו איתי. "אני עובר שנה וחצי מאוד מאתגרות ברמה האישית", מספר שניידרמן בראיון לוואלה ספורט, "משחק נערים בחוף הכרמל, אני מלווה את איתי בכל המשחקים, אלא אם זה מתנגש עם הבוגרים."
"כולם מכירים את מה שקרה, הראש שלו נחבט בקיר בטון. כאבא זה אחד הדברים הכי קשים שאתה חווה ויכול להעלות על דמיונך. ראיתי את זה באיטיות איך הראש שלו ניתז מהקיר חזרה, והוא פשוט נשכב ולא זז. רצתי למטה, יוני המאמן הרחיק אותי. ראיתי בעיניים את הרע מכל. זה מה שעבר לי בראש, לא ידעתי אם זה מוות או נכה. עבר לי בראש הסיפור של ינקוביץ' הסרבי".
"השבוע שאחר כך היה מותח מאוד, מורט עצבים", ממשיך שניידרמן, "הוא לא התעורר. הוא היה בקומה חלקית, כן הגיב לקולות וכאב, אבל לא פתח עיניים, לא תקשר, לא דיבר. ידענו שיש דימום מוחי, לא ידעו אם יצטרכו להתערב. כל כמה שעות היה עוד סימן. לשמחתי הילד הזה הוא פלאי. אם היו אומרים לי ששישה חודשים אחר כך נהיה במקום הנוכחי, לא הייתי מאמין."
"הוא עבר שיקום מטורף, עובד כמו חיה רעה, חזר להתאמן, חזר להרגיש את המגרש. קיבל זימון למיונים לקדטים. מדהים לאן הגענו אחרי חצי שנה. יש עוד קצת כמה דברים קוגנטיביים ורגשיים, זה יהיה תהליך ארוך. אנחנו לומדים להעריך את הדברים. אנחנו למודים נסיונות מרים, גם אח של איתי חלה לפני כמה שנים ויצא מזה. אלוהים בוחן אותנו כל הזמן, אבל אתה יוצא מזה חזק ומחוזק. אתה יודע אחרי זה מה הדברים החשובים".
שניידרמן זז במהלך העונה הזאת קצת הצידה בטייטל, כשנכנס הבעלים אבי גבאי למועדון, והוא נשאר נציג הבעלים, ומעורב מאוד בכל הנעשה. בעיקר במחלקת הנוער. הוא נכנס לקבוצה לפני שבע שנים כשהייתה בליגה הארצית ועם מחלקת נוער מרוסקת.
העונה רשם עונה פחות טובה בבוגרים, אבל לפני כן הגיעה רמת גן פעמיים לפלייאוף ולהשתתפות מכובדת ב-BCL. השבוע אף חגגה אליפות נערים עד גיל 15, כשמחלקת הנוער שלה חזרה לשורה הראשונה של הכדורסל הישראלי.
"הנושא של מחלקת הנוער היה משהו שטבוע בי מהיום הראשון", הוא מספר, "אני מאוד חולה על השחקן הישראלי, לא תמיד זה הולך עם מה שקורה בבוגרים. כשהיה לי את העסק שלי, פחות היה לי זמן להתעסק עם זה. היה לי את ערן טסל ואורי קוקיה שהתעסקו בזה יותר. מאז שאני רק בכדורסל, נכנסתי לעובי הקורה במחלקת הנוער, ונכנסתי לעובי הקורה, לפרטים הכי קטנים."
"זה הכיף הכי גדול. כשנכנסנו לזה, כל ילד שהיה לנו ברח. בתחתית של התחתית. אם הייתי במקום מבודד אולי הייתי מצליח בשנתיים-שלוש, אבל אנחנו במרכז, כל אחד יש לו אלטרנטיבות, ולא היה פה מועדון במשך 15 שנים. רואים את זה על הקהל שלנו. האוהדים שלנו או 60 פלוס, או 13 ומטה, אנשים לא גדלו על רמת גן. בניגוד לעבר שהיית יכול להעביר עשרות שחקנים ולבנות מהר מאוד תשתית, בחוקים החדשים אתה יכול להעביר שחקן או שניים. לקח שש שנים לקטוף את הפירות".
"הכנסתי את אורי קוקיה כמנהל מקצועי, ואת רועי קארש שסיים במכבי ראשון ונחשב לטופ המאמנים בגילאי נוער בארץ. התחלנו בעבודת חריש לעצור את הסחף החוצה", מספר על התהליך המרשים שעשתה רמת גן, "כשמגיעים אנשים כאלה, זה עושה זעזוע בשוק. עשינו את זה גם בבוגרים כשהגעתי. בליגה ארצית החתמתי את יוני ניר, אף אחד לא רצה להגיע אלינו כי לא מקבלים כספים."
"כשהוא חתם ואחריו אורי קוקיה שאימן זה פתח את הדלת. כשעשיתי את זה בנוער ראו שהולכים למקום אחר. הוספנו מאמני כושר, מאמני יכולות אישיות, פסיכולוגים. בשנה הראשונה השקענו כמה מאות אלפי שקלים כדי לייצב את הדבר הזה".
כחלק מההתקדמות של המועדון מונה בשנה שעברה פיני גרשון למנהל המקצועי של מחלקת הנוער וערן עטיה למנכ"ל המועדון, ולקראת העונה הבאה ברמת גן אפילו יתחמשו במאמן יכולות אישיות זר במשרה מלאה שיגיע במיוחד לגור בישראל. זה עוד צעד בתהליך שלהם. "לא היה שום הזדהות בהתחלה, שום הערכה. הם גדלו ברמת גן ואהדו את מכבי והפועל. לשמחתי ראו שאנחנו עושים עבודה טובה, אצלנו ילד שבא בקטסל ובילדים, לא בא עושה אימונים ואומר תודה. הוא עושה אתלטיקה ועוד, חמש פעמים בשבוע הוא במועדון".
"בגילאים המבוגרים יותר יש 12-14 יחידות בשבוע, כולל פסיכולוגים, תזונאים, מצוינות, אימונים אישיים ואימוני קפיצה. בקבוצות הבכירות אנחנו מותחים לאימונים של שעתיים. שינינו את הקונספט, שמים את השחקן במרכז. אני רוצה לקחת תארים ואהפוך שחקנים ליותר טובים. כל מחלקת הנוער שלנו נמצאת בטופ. כל הקבוצות האחרות טופ 3-4 בליגות. אנדר 16 פיינל פור, אנדר 15 אלופת המדינה, וכמה שניות מדאבל. אנדר 14 גמר NBA ג'וניור, ויש לנו עוד שתי קבוצות בקבוצת גיל הזאת שלקחו אליפויות, ואנדר 13 לקחו אליפות. ואנחנו לא שמים את הטייטלים במקום הראשון, אלא את העבודה הקשה".
באים ואומרים למה שעירייה תשקיע מיליונים בקבוצת כדורסל. להשקיע בזרים.
"אנשים שאומרים שהכסף העירוני הולך רק לזרים, יש בזה 10 אחוז אמת, ו-90 אחוז לא אמת. קבוצת בוגרים זה חלון ראווה ויש לזה כוח משיכה לילדים שיהיה להם לאן לשאוף. בסוף לקחת מועדון מפורק ולהתחיל להביא מנהלים מקצועיים, מאמני כושר, מאמנים מנטליים ותזונאים. זה מאות אלפי שקלים בשנה. כסף לא עושים במחלקת הנוער אלא בבית ספר לכדורסל. כשהגעתי למכבי רמת גן היו 450 ילדים בבית ספר לכדורסל ו-350 במחלקת נוער."
"היום אנחנו קרוב ל-2000 - 1400 בבית ספר לכדורסל ומעל 500 במחלקת הנוער. זה לא נובע מהעיניים היפות שלי או שאני מדבר יפה עם ההורים, אנחנו עושים עבודה ומשקיעים בשבילה. אנחנו המועדון היחידי בישראל שיש לה קבוצת נוער על, עם שיתוף פעולה בלאומית עם אליצור שומרון, שיתוף פעולה בארצית, שיתוף פעולה בכל הגילאים. ילד שמסיים גיל נוער יש לו לאן להמשיך. אחת הבעיות פה שהילדים שמסיימים יב' אין להם לאן להמשיך".
במהלך העונה יצאו ברמת גן בפוסט שקורא לעזרה כלכלית בעקבות בעיות שנוצרו כתוצאה מהליכת הקבוצה בעונה הקודמת לאירופה. הביקורות, כולל האישיות, החלו לצאת, אבל ראש העיר כרמל שאמה הכהן העביר תמיכה כספית נרחבת לקבוצה.
"יש לי כתפיים רחבות, אבל אני אדם מאוד רגיש", מספר שניידרמן על הביקורות, "אני בוכה באכזבות, וגם בניצחונות והצלחות. כשלקחנו אליפות בנערים ירדו לי דמעות, אני עובד מהרגש ולא מהראש. גם לראות מה שאוהדי מכבי תל אביב עושים למשפחת פדרמן קשה לי. דני בן גילי, אני מעריך את הבן אדם והמשפחה, הוא מזרים מיליוני שקלים כל שנה וכואב לי חוסר ההערכה לאנשים ששמים כסף מכיסם. אני הגעתי למכבי רמת גן ושילמתי כסף כדי לקבל אותה."
"שילמתי באורך השנים המון כספים מהכיס שלי. עשינו פה תהליכים מדהימים ולא לקחתי שקל, הכל מהתנדבות, הכל מאהבה למקום הזה, מהרצון לעשות משהו יותר טוב. כמו כל דבר במדינה הזאת יש פוליטיקה, וכשאתה מקבל כספים מעירייה או דברים כאלה, אתה נכנס לפוליטיקה ולתככים של קואליציה ואופוזיציה. כל הכתבות שהתפרסמו, גם בוואלה עם התחקיר, אני יודע מי עומד מאחורי זה. זה היו אנשי אופיזיציה שרצו להילחם בראש העיר. להגיד שזה לא הזיז לי? שקר. לא הזיז אותי מהדרך, אבל הכלבים נבחו והשיירה עוברת, עד הפעם הבאה".
"ראש העיר שם עוד כסף מכספי ציבור שילכו ללכת למקום אחר בתקופה מאוד קשה במדינה שלנו", מודה שניידרמן, "אנחנו במלחמות וקורונה כבר 6-7 שנים, הם מקצצים בכל דבר אפשרי ורק למכבי רמת גן הם עוזרים. הכל זה ציבורי, אני רק אסיר תודה לדברים שעושים לטובת המועדון. ואם יש לי משהו להגיד להם בארבע עיניים, אני אומר".
מערכת היחסים שלך עם ראש העיר מאוד מוצלחת.
"כשאני הגעתי, הגעתי לפגישה הראשונה עם כרמל, אמר למה שאני אשקיע בספורט. בכדורסל של מכבי רמת גן כל מיני שמועות ודיבורים, למה להכניס את הראש שלי למקומות האלה. לקח לי שנתיים וחצי לגרום לו לבטוח בי. בשנה הראשונה בלאומית קיבלתי 190 אלף שקל תקציב, כולם מדברים על התקציבים לעומת הפועל רמת גן, הם היו בתקציבים גבוהים בהרבה כי היו משתי עיריות. בשנה שעלינו ליגה קיבלנו 163 אלף שקל והיינו בתקציב 2.5 מיליון שקל כללי."
"עברנו פה תהליכים לא פשוטים. נבנה אמון ביני לבין ראש העיר. אין לי שותף טוב מכרמל. הוא אומר שהוא איש של מצוינות, לא עושה דברים כדי לסמן וי. אמר שהם נעלה לליגת העל, תעבדו במחלקת הנוער, תהיו שקופים, והוא יהיה מתחת לאלונקה. הוכיח את זה השנה. אמר את זה גם להפועל רמת גן בכדורסל ובכדורגל. אני שמח שהפועל רמת גן בכדורגל עלתה ליגה. אני לא שונא אף אחד. אותי מעניין הספורט, ורמת גן חייבת להיות עיר של ספורט וכולנו נרוויח מזה".
ומתי ייבנה סוף סוף מתקן ראוי ברמת גן במקום זיסמן?
"אבי הבעלים הוא איש נדל"ן, הוא הולך לקבל שטח בעסקה עם עיריית רמת גן אחרי מכרז ויקים ארנה של 4,000-5,000 מקומות שתהיה על הגבול בין רמת גן לקרית קרנציקי החדשה. זה יהיה הבית של מכבי רמת גן, גם למחלקת הנוער. אנחנו נואשים לבית, שיהיה מקום נורמלי עם סלים מהרצפה. אנחנו נואשים מזה בשביל הקהל שלנו. הוכח שמתקן שווה גידול בקהל. החוויית מצמיחה אוהדים. אנחנו במקום קשה, כל אחד שגדל פה הוא אוהד של מכבי או הפועל תל אביב. כל מקום שהשתדרג וקיבל מתקן יותר טוב, ביחד עם הצלחות והשקעה, כמות הקהל גדלה. מכבי רמת גן צמאה לקהל, ועד שלא נתקדם מזיסמן לארנה טובה יותר, אנחנו די תקועים".
בחזרה לימים הלא פשוטים שעברו על שניידרמן באופן אישי. מעט אחרי המכה שספג בנו בראשו הוא החל בתהליך שסופו מסמך דרישות לקיום פעילות אולמות. "עמוס פרישמן ורון סקיטל עשו והכינו תוכנית, אני מקווה שאנשים לא יהיו חלטוריסטים. הרבה אנשים הוסיפו מזרונים, טיפלו בזה. אני יושב עם אנשים שאומרים שבזכות הבן שלך עשינו כמה דברים. זה השפיע על אנשים, והחוק הזה ישפיע, אנשים צריכים להיות אמיתיים, לא לבנות מרפסת שתתמוטט כי שמו פחות בטון."
"זה לא הרבה כסף להוסיף מזרון, אם צריך להוסיף מיגון. ב-5,000 שקל הפכת אולם מסכנת מוות לאולם מוגן. הגיע הזמן להפסיק להיות חלטוריסטים, הגיע הזמן להפסיק להיות תחמנים. שהבן שלי יהיה הראשון והאחרון במקרה הזה,עד שיגיע המקרה הבא ונטפל בו גם".
אתה אופטימי בנושא הזה?
"אולי זה לא יקרה שוב, אבל יקרו דברים אחרים. ככה זה בישראל. אנחנו במדינה של חלטורה ושיהיה בסדר. כולנו חולים בזה, לא רק קברניטי המדינה. הדברים עובדים פה לאט מאוד, אם הייתי יו"ר האיגוד, הייתי מוציא הוראה שכל עיר שתיתן דיווח מה קורה באולמות, ומשבית אולמות אם צריך. חודש או חודשיים אחר כך קרה מקרה דומה עם ילד בליגת בתי הספר והוא נחבט עם הראש בקיר הבטון. הוא נלקח למיון וחזר לעצמו. לא היה חסר הרבה שהוא יהיה במצב של איתי. לא היה חסר הרבה שאיתי לא יהיה בין החיים עכשיו. היו צריכים לעשות דברים מיידיים באותה נקודה".
כאמור, שניידרמן זז הצידה בטייטל, אבל הוא עמוק בבניית הקבוצה ביחד עם המאמן החדש אלעד חסין והמנכ"ל אלון בירנצוויג. "מכבי רמת גן עם אבי גבאי לא תהיה בתקציבים של גלבוע, לא נס ציונה ולא חולון. אנחנו לא שם. הדרך שלנו לצמצם פערים זה לגנוב שחקן או שניים צעירים שבאים בסכום נמוך לחשיפה ולהמשיך הלאה", הוא מספר על התוכנית שלו, "הבסיס צריך להיות במחלקת הנוער שלנו, אבל לא רק. מכבי רמת גן תהיה בית הגידול של השחקן הישראלי הצעיר."
"אם יכולתי לבוא לאורן סהר והייתי אומר לו שיש לו מאמן יכולות אישיות, מאמן גופני, תזונאית, כל בוקר, ו-15 דקות בליגת העל, הוא היה בא אלינו ולא למכבי תל אביב. הוא אמר שהוא רוצה להמשיך להתפתח ולהתקדם. אני אומר היום שאני אעשה את זה, ואני אוכל להביא את הצעירים שבטופ במחלקות הנוער, הם יחפשו להתקדם ואת ההזדמנות שלהם. אני אתן להם פלטפורמה ודקות, אולי בהתחלה בלאומית ואחרי זה בליגת העל. לפני הפריצה ביורוליג הם יתנו שנה או שנתיים ברמת גן, אני ארוויח מזה כלכלית, אולי בבייאאוט, אבל אתן להם הזדמנות שאין להם בשום מקום אחר".
עוד כמה שנים אתה רואה את עצמך מושך בתפקיד הזה?
"אתה לא יכול להתנתק, התנתקתי מזה פעם אחת ואז עמוס פרישמן החזיר אותי מארצות הברית וחיבר אותי מחדש. אנחנו רצים המון שנים ביחד, עם כל זה שבשנים האחרונות יש בינינו קצת חיכוכים ועימותים, הוא חבר של הרבה שנים ואני זוכר לו חסד ואהבה מטורפת, לפעמים הוא לא יודע לעשות הפרדה בין חברות למקצועיות. בפעם השנייה חזרתי להפועל רמת גן".
"קבוצת חברים שלי הקימה את הפועל רמת גן בליגה ב' ואמרו לי בוא תעזור לנו, תאמן אותנו. הייתי כמה שנים בקבוצה, הגענו לליגה הלאומית, היה פיצול בין הרצון להיות מקצועיות לבין הרומנטיות של להישאר קבוצת אוהדים. אני בן אדם שרוצה מצוינות, שמה היה שבר ופיצוץ ביני לבין כל מיני אנשים. התפצלו דרכנו וקיבלתי את ההצעה ממכבי רמת גן ישר אחרי זה".
"גם אם אצא החוצה, אולי יהיה שנה של כיף, אבל אני אתגעגע לזה. פנו אליי לאחרונה שניים שלושה מועדונים שאעשה מה שעשיתי במכבי רמת גן גם אצלם. כל כולי פה, אני לא אזנח את המועדון. יש פה ילדים שכתוב להם בהסכם שהם יכולים לקבל שחרור אם אני לא ממשיך. מה שאורי קוקיה עושה פה, הוא 24/7 במועדון, חבר אמת לדרך. אנחנו עובדים צמוד, אני מדבר איתו יותר ממה שאני מדבר עם אשתי, אנחנו עושים דברים מהלב, נהנים וכיף לנו. אי אפשר לקבל את זה בשום תחום אחר. אין על ההנאה שיש בספורט, וזה מה שמחזיק אותנו".