רק שהפעם וויליאמס לא נבהל מהקאמבאק

חמושים במקלות מחודדים, שיריון טוקסידו ממיטב בתי האופנה, וטונות רבות של עצבי פלדה, נאספים מדי שנה 32 המופלאים, להלחם בכדורים החמקמקים וביריבים עיקשים במרדף אחרי הגביע הקדוש. ואין מקום הולם יותר לבדיקת עמידותם של עצבי המתמודדים מאשר בלב ליבו של תיאטרון ה-Crucible (כור-היתוך) הנמצא בשפילד בירת תעשיית הפלדה האנגלית.

במשך השנים סיפק תיאטרון זה דרמות סנוקר למכביר, מאבקיםה הירואיים, ניצחונות מפוארים ותבוסות צורבות. ונתוני רייטינג טלוויזיוני שהיו גורמים לקברניטי ערוץ 2 למכור בעבורם את אמא שלהם לשטן.

סנוקר הוא משחק ססגוני מותח ומרגש, אם בכדורגל אומרים שהכדור הוא עגול, אז תארו לכם משחק עם 22 כדורים מלוטשים, על משטח מפולס למישעי, ודפנות גומי זריזות המחזירות את הכדורים בשלל זוויות. האפשרויות הן אינסופיות, ואף משחקון לא דומה למישנהו.

סנוקר תחרותי הוא מבחן לחוסנו המנטלי של השחקן, הקושי האמיתי בסנוקר הוא הטלטלה הנפשית איתה כל שחקן תחרותי חייב להתמודד. רגע אחד אתה ליד השולחן, הכל תלוי בך, בשניות הספורות העומדות לרשותך אתה אמור להחליט מהי המכה הנדרשת, להכנס למצב של ריכוז מוחלט ולבצע אותה בדיוק כירורגי. וכל זה מתבצע עם מצלמות טלוויזיה התקועות לך בפרצוף, קהל נלהב היושב בסמוך לשולחן, סכומי הכסף הגדולים, הפחד להפסיד, הגאווה. כשאתה יודע שהחטאה או מכת הגנה שגויה מחזירות אותך לכסא ואתה עובר לתקן של צופה בלי שום יכולת השפעה, לעיתים אתה מאבד משחקון שלם בגלל טעות אחת קטנה.

הפתעת הסיבוב הראשון הייתה ללא ספק הדחתו של רוני או'סאליבן המדורג מספר אחת בידי מרקו פו מהונג-קונג. אבידה גדולה לאליפות, המנצח ב-2001, רוני הוא אחד מחביבי הקהל וכולם רוצים לראות אותו בשלבים המתקדמים. רוני הוא גאון סנוקר, המשחק סנוקר התקפי, מהיר, חצוף ומרהיב, לקול מצהלות הקהל. רוני כבר ביצע בעבר ברייק מושלם של 147 וזה לקח לו 5:20 דקות, הישג מדהים בהתחשב בעובדה שברייק כזה לוקח למיקצוען בשר ודם למעלה מ-10 דקות.

רוני טיפוס מעט אקסצנטרי שאינו נכשל לספק כותרות גם מחוץ לשולחן וראיונות איתו הן חגיגה לעיתונאים, התקפותיו על חבריו לסבב המקצוענים הן שם דבר באנגליה, להלן מקבץ "פרסומות" עם רוני: (בתרגום חופשי לעיברית) על פיטר אבדון אלוף העולם היוצא: "הוא חסר מושג בסנוקר, הוא פשוט חובבן, מסתכלים לו לתוך העיניים ורואים טירוף" על מארק וויליאמס האלוף הטרי: "טיפש ושחצן, לא פלא שאף אחד לא סובל אותו". על סטיבן הנדרי אלוף העולם 7 פעמים: "אין לי שום כבוד אליו, אני מת להעלות אותו על המטוס הראשון לסקוטלנד, בחזרה לחיים הקטנים והעצובים שלו".

עוד מתעלוליו, באחת התחרויות נגד מיקצוען קנדי בשם אלן רובידו, רוני שלנו מחליט שמשעמם לו ועובר לשחק ביד שמאל (היד החלשה שלו, לשם השוואה, זה בערך כמו לנגוח פנדל בכדורגל ולהבקיע), אלן נעלב עד עימקי נישמתו מהזלזול המופגן ומסרב ללחוץ את ידו של המנצח. רוני מפטיר באדישות "אז כנראה שאני טוב יותר ביד שמאל מאשר הוא ביד ימין". האמת שכולם מתייחסים בסלחנות מה לשגעונותיו של רוני לא מעט בגלל סימפטיה עקב הביוגרפיה העצובה שלו. אביו שפוט למאסר עולם על רצח, אמו ישבה על עבירות מס, והוא עצמו סובל לעיתים מדיכאון ברמות שהצריכו בעבר אישפוז (מרצון) בקליניקה פרטית, נראה אותכם נשארים נורמלים. רוני או'סאליבן - נסיך הגאות והשפילד.

ג'ימי וויט, אחד משחקני הסנוקר האהודים באנגליה, עד להגעתו של רוני או'סאליבן נחשב לבעל הכישרון הטיבעי הגדול בעולם הסנוקר, ג'ימי במיטבו הוא חוויה, הוא מסוגל לגרום לכדור הלבן לשיר בסינית ולכדורים לרקוד את דרכם לכיסים, אך ג'ימי, לא נעים לומר, הוא הלוזר הגדול בתולדות אליפות העולם, הגיע לשישה גמרים וטרח להפסיד בכולם. אמנם אחד הפרשנים בניתוח מנחם אמר פעם, "ג'ימי מעולם לא ניצח בגמר אליפות העולם, אך בקרב על ליבם של האוהדים הוא המנצח הגדול" נו, תעשו בעצמכם את סדר העדיפויות. ככל שהשנים חולפות החלום נראה רחוק מתמיד. סטיבן לי, שעוד נגיע אליו, היה הפעם בתפקיד האיש הרע שסיים את חלום האליפות של ג'ימי.

מפגש מרתק היה בין פיטר אבדון, אלוף העולם, לבין טוני "טורנדו" דרגו, פיטר הוא השחקן הכי איטי ומחושב בזירה. טוני הוא שחקן מסוכן עם מהירות מסחררת, לפעמים בזמן שהיריב רק מתרווח בכיסאו הוא כבר מסיים את המשחקון, הוא מחזיק בשיא המשחקון הכי מהיר, משהו בסביבות שתי דקות, זמן שהספיק לו לעשות 70-80 נקודות. מה הטקטיקה של פיטר? ניחשתם נכון, למרוח את הזמן עד שטוני יאבד את שפיות דעתו. פיטר לקח לו הפסקות שירותים נדיבות, התייעץ עם חברים טלפוניים בקשר למכות טריוויאליות, ובדק כל פינה באולם במבטים ארוכים. טוני בעל המזג הים תיכוני (יליד מלטה) קצר הפתיל אכן העלה עשן בכיסאו ושיגר סדרת מבטי רצח לפיטר, שמצידו התעלם באלגנטיות.

על תיאטרון ה-Crucible רובצת קללה, אף אלוף עולם חדש לא הצליח להגן על תוארו בשנה שלאחר הזכיה. כך שסוף סוף זכיתי לראות את פיטר אבדון המדכא מועף מהתחרות על ידי פול האנטר, פיטר אמנם נתן מלחמה ראויה אך לבסוף סיים את תפקידו כאלוף עולם.

המפגש הכי מסקרן היה בין מארק וויליאמס הפייבוריט לבין סטיבן הנדרי שזכה בעבר ב-7 אליפויות עולם. באורח פלא מארק וסטיבן הם חברים טובים, שזה די נדיר בהתחשב שבתחרות הרצחנית על כסף, פרסום ותהילה הקיימת בעולם הסנוקר המיקצועני, נשאר מעט מאוד מקום לחברויות. הנדרי היה אדיש ורשלן, ושכבר ניסה להלחם הוא לקח מכות שגם אם קוראים לך סטיבן הנדרי לא לוקחים. מבחינתי זה היה המשחק הכי מאכזב בתחרות.

המשחק בין מארק וויליאמס לבין סטיבן לי היה לפרוטוקול בלבד, סטיבן לי הופיע למשחק כי פשוט מקובל שרשומים שניים בטופס המשחק, וויליאמס שתה אותו בקשית בלי להשמיע רעשים אפילו. תודה סטיבן על המאמץ הכרוך בהרשמה.

חצי הגמר השני בין קן דוהרטי לפול האנטר היה סיפור אחר לחלוטין. קן דוהרטי - אלוף העולם ב-1997, אחד השחקנים האהובים עלי ביותר. קן (Crafty Ken) דוהרטי במיטבו הוא שחקן שהורג ברכות ועדינות, יעיל, מדויק, פיקח. בלי הירואיקות מיוחדות, סוג של אנינות סנוקר אם תרצו, עם קן דוהרטי אתה חלק מהמשחק, ורק לקראת הסוף אתה מגלה, שאופס, הפסדת. קן בעל הישג נדיר, הוא היחידי שהיה אלוף עולם לנוער, חובבים ומקצוענים.

פול האנטר - סמל הסקס של עולם הסנוקר, שחקן צעיר ונאה המפלס את דרכו לצמרת בעיקביות ראויה. זכה בשנים האחרונות במספר טורנירים, מיתג את עצמו רישמית כסמל סקס לאחר שבראיון סיפר כי השיטה שלו להרגע ולהתאושש בין המשחקונים היא סקס סוער בחדר ההלבשה עם חברתו. אחלה שיטת התרגעות פול, שלא לאמר הרפיה מלאה.

פול פתח בסערה והוביל 15:9, כל שהיה צריך זה רק עוד שני משחקונים כדי לרשום הופעה היסטורית מבחינתו בגמר. לדוהרטי היו רעיונות אחרים בקשר להיסטוריה והוא החליט שחצי הגמר הזה יכנס להיסטוריה אבל מהכיוון שלו. למרות תחזיות הפרשנים כי דוהרטי "מת וקבור" דוהרטי מבצע את המהפך הדרוש ומנצח 17:16, אני לא חושב שיש מספיק סקס בעולם הזה כדי לנחם את פול האנטר אחרי הפסד בצורה כזו.

מארק וויליאמס עשה את הדרך הקלה ביותר לגמר שזכורה לי אי פעם, נראה לעיתים שהוא מגיע למשחקים, בום בום בום, כל הכדורים בפנים ותודה שטסתם וויליאמס. 10:2, 13:2 13 משחקונים ברציפות, שיא תחרות, 13:7, 17:8, טיול קליל.

קן דוהרטי הגיע לגמר בדרך שונה, קן החליט כי הקהל ראוי לתמורה מלאה לכספו ובמשחקים שלו הם יראו את מקסימום המשחקונים האפשריים, בשני הסיבובים הראשונים הוא ניצח על חודו של משחקון, עם כל הכבוד לשני מתחריו, לולא הפילנטרופיות שקפצה על קן, בתנאים רגילים הוא אמור לנגב איתם את הרצפה. ברבע הגמר הוא החליט לשעשע את הקהל בדרך שונה, הוא עלה ליתרון מוחץ של 10:0 מול ג'ון היגינס אלוף העולם ב-1998, סקוטי עם פני ילד אבל עם לב של אריה, ג'ון הצליח לחזור ל-10:7 מהלך תחרות מאוד נדיר, אך דוהרטי התעשת וניצח 13:8, בחצי הגמר כולנו יודעים מה היה.

כל התחרות הייתה לי הרגשה שמארק וויליאמס עוד לא עמד במבחן אמיתי, המשחקים שלו נראו לי קלים מדי מכדי להאמין שהוא קיבל התנגדות רצינית, נכון שהוא שיחק מדהים אבל יריביו באופן עיקבי לא הפעילו עליו שום לחץ. ובגמר הוא אמור לפגוש את דוהרטי, השחקן שפירק את פול האנטר ממצב בלתי אפשרי. שחקן שיודע להפעיל לחץ, וכבר היה במעמד הגמר פעמיים בעבר, שחקן עם ניסיון. השאלה כמה דלק נשאר לו עקב הדרך המפרכת והשוחקת בה הגיע לגמר חלק ראשון, 7:1 לוויליאמס, חלק שני 11:5, התחיל להראות רע לדוהרטי ומארק רגוע ואדיש כהרגלו. חלק שלישי 12:12 לא להאמין אבל דוהרטי מצא כוחות לחזור גם מול וויליאמס המפחיד, וסוף סוף וויליאמס מתחיל להזיע, ומחטיא כדורים קלים. כל החלק האחרון של התחרות הוא משחק תופסת, מארק עלה ליתרון ודוהרטי השווה. במצב של 16:16 מארק הצליח למשוך בכוחות אחרונים ל18:16 והוכתר כאלוף העולם בפעם השניה.

מארק אלוף עולם ראוי, הוא שחקן בחסד עליון, אבל התחושה האישית שלי היא, כי מארק אלוף עולם רק בגלל שדוהרטי לא הצליח לעשות קאמבק מולו.