קלוז אפ: טרנט דילפר

מאת שי גולדן

גיל: 28

מספר: 8

קולג': פרסנו סטייט

גובה: 1.92 מטר.

משקל: 108 ק"ג.

קבוצות מקצועניות: טמפה ביי בקנירס, 1999 - 1994, בלטימור רייבנס 2000 - 1999.

ההתחלה:
קווטרבק אפור, טרנט דילפר, יצא מפרסנו סטייט, אחרי 4 שנים...אפורות. פרסנו סטייט לא הייתה מעולם מאריות ליגת המכללות, אבל דילפר נחשב לקווטרבק עם טכניקה טובה, עם מבנה גוף מתאים ועם אינטיליגנציית משחק טובה. הוא הגיע לטמפה ביי, אז הקבוצה החלשה ביותר ב-NFC וקיבל את ההגה, חמישה משחקים לסיום העונה. הבאקס סיימו בדיוק חמש שנים מחרידות תחת הנהגתו של ויני טסטוורדה, מר אינטרספשן. הם חיפשו מעט שפיות בעולם מתמוטט.

בעונה לאחר מכן, עונתו הראשונה של טוני דנג'י בליגה, החליט המאמן השחור להמר על דילפר. הוא היה החלק המכריע פחות בתוכנית משחק המבוססת על כתישת היריב בקו ההתקפה, תוך דחיסת הכדור במורד המגרש. דילפר התבקש למעט ככל האפשר באיבודי כדור, וכאשר נדרש למסור, עשה זאת לרוב ללא מעוף רב, אך עם אחוזי דיוק בינוניים פלוס והכי חשוב...עם אחוז אינטרספשן נמוך.

האמצע:
השנים של דילפר בטמפה היו בעיקר...אפורות. דנג'י התחיל לבנות את הקבוצה מהמסד, והימר יותר ויותר על משחק הריצה, מפחית למינימום את הצורך להשתמש בכישוריו של דילפר כגנרל וכמוסר. שחקני ההתקפה המובילים היו מייק אולסטט וווריק דאן, הפולבק והרנינגבק – בהתאמה. גרוע מכך, רנדל מקדניאל, הגארד המצוין של טמפה הרוויח פי שלוש מדילפר, הקווטרבק שעליו היה צריך להגן.
מצב נדיר ובעייתי ב-NFL, ליגה המאמינה בהירארכיות ברורות.

בינתיים התחילו הבקנירס לגלות כי ההגנה שלהם אמנם מנצחת משחקים, אבל כי ההתקפה שלהם אינה מסוגלת לקחת אותם את הצעד הנוסף בפלייאוף. קבוצות חזקות מהבית שלהם, בדומה למינסוטה וגרין ביי, התבססו על קווטרבקים אטרקטיביים וכריזמטיים, ורק הבאקס היו תקועים עם דילפר. שלא תטעו, הוא לא שיחק פוטבול רע, הוא פשוט היה...אפור. בז', למעשה. את ההמשך אתם בוודאי מכירים: הרינונים התחילו. פרשנים, עיתונאים ואוהדים התחילו לאמר בקול רם שטרנט דילפר לא יכול לקחת את טמפה ביי לארץ המובטחת. כולם היו משוכנעים שהחלק החסר בפאזל של הבאקס הוא קווטרבק מוביל.

לקראת הסוף:
ואז הבקס בחרו בדרפט, בסיבוב הרביעי, את שון קינג, קווטרבק שחור מטוליין. טוני דנג'י ייעד אותו בכלל לעמדת קווטרבק שני וקיווה לטרייד שיצניח אצלו קווטרבק מוביל. אבל במהלך העונה שעברה הבקס גמגמו, דילפר נפצע באחד המשחקים, הוחלף לסדרה אחת, וכשאמר לדנג'י שהוא כשיר לחזור, אמר לו המאמן, "זה בסדר, נראה מה שון יעשה". קינג שיחק לא רע, אבל לא יותר מזה. האוהדים אהבו אותו בגלל קור הרוח שלו ויכולתו לרוץ עם הכדור. דנג'י אהב אותו, בגלל שהזכיר לו את עצמו. ודילפר? לדילפר נרמז שהחוזה שלו לא יחודש בסוף העונה. הבאקס הנחיתו את הגרזן על הראש של הקווטרבק המוביל שלהם בחמש השנים האחרונות.

הסוף(הטוב):
בריאן ביליק, המאמן של הרייבנס, חיפש קווטרבק מחליף לטוני בנקס, הקווטרבק השחור, אותו ייעד להיות הברק בעיניים של הרייבנס האנמיים. את דילפר הוא לקח כפרי אייג'נט בקיץ, כדי להיות לו קווטרבק שני, כזה שלא יאיים מדי על מעמדו ועל בטחונו השביר של בנקס השביר. הוא רצה לאותת לו שהקבוצה שלו. אבל לאחר פתיחת עונה טובה, הרייבנס נקלעו לתקופה של שישה (!) משחקים ללא טאצ'דאון, ומישהו היה צריך לשלם את המחיר. בנקס סופסל ודילפר התבקש לעשות את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכולם: לא לטעות. ביקשו ממנו להוסיף גם בונוס, כמה מסירות לטאצ'דאון.

דילפר עמד במשימה בכבוד. הוא לא היה מבריק, אבל סיים את העונה עם 12 טי.דיס, שאחרי כל אחד מהם נראה צוהל כמי שגילה תרופה לסרטן. הוא בעצמו לא האמין. הרייבנס פתחו ברצף ניצחונות מסחרר, 11 במספר, שלא נעצר גם בגמר ה-AFC. הרכב מנצח, את זה יודעים גם ב-NFL, לא מחליפים. בריאן ביליק לא מאושר מדילפר, אבל כשיש לו את ההגנה הכי טובה בעשור האחרון בפוטבול, מעברו השני של הכדור, הוא יכול לחיות עם זה. בינתיים, דילפר נמצא על גג העולם.

הקווטרבק עליו כתבנו אנחנו בתחזית הפלייאוף "לא יכול להעביר זקנה את הכביש, בוודאי שלא לקחת קבוצה לסופרבול", הגיע עם הרייבנס לסופרבול, אשר מכל המקומות, גזרו האלים שייערך דווקא ב...טמפה. האם מישהו מטיל ספק בגאוניות ובחוש העיתוי של הבורא?

הסופרבול:
דילפר ייצטרך להימנע מטעויות בכל מחיר, יותר מאשר בכל משחק אחר בחייו. הוא יתבקש לשים את הכדור בחיקו של ג'אמאל לואיס, לפחות 30 פעמים במהלך המשחק, וכשיחפש את שאנון שארפ, המטרה הגדולה והמועדפת עליו, ייצטרך לקוות שגם הפעם ההגנה תעשה עבורו את העבודה, כמו במשחקים מול דנבר ואוקלנד, שם שתי טעויות קריטיות בקו האחורי סייעו לשארפ להשלים מהלכים ל-54 ו-97 יארדים. מהלכים אשר עשו את ההבדל. דילפר לא יתבקש לעשות את ההבדל בטמפה, ריי לואיס יתבקש לספק את הערך המוסף. אבל לדילפר זה כבר לא באמת משנה: הוא לקח קבוצה לסופרבול.