20 שנה חלפו מאז אחד הרגעים הזכורים בתולדות ארסנל, שתשחק הערב (שבת, 19:00) בגמר ליגת האלופות נגד פריז סן ז'רמן. ב-2006 הקבוצה של ארסן ונגר הגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר המפעל, אחרי קמפיין הגנתי יוצא דופן, אך נכנעה 2:1 לברצלונה בפריז למרות שער יתרון של סול קמפבל. מאז, השחקנים מאותו ערב היסטורי המשיכו בדרכים שונות לחלוטין.
בשער עמד ינס להמן, ששבר באותה עונה את שיא הדקות הרצופות ללא ספיגה בליגת האלופות. לאחר פרישתו חזר לתקופה קצרה לארסנל, ובהמשך שימש פרשן וחבר הנהלה בהרטה ברלין, לפני שעזב את תפקידו בעקבות סערה ציבורית. כיום הוא משמש פרשן בטלוויזיה הגרמנית.
בהגנה בלטו קולו טורה, שהמשיך למנצ'סטר סיטי ובהמשך הפך למאמן, וסול קמפבל, שניסה את כוחו גם בפוליטיקה ובאימון. אשלי קול עבר לצ'לסי וזכה בליגת האלופות ב-2012, וכיום מאמן את צ'זנה מהסרייה B. המגן עמנואל אבואה עבר תקופה קשה שכללה פשיטת רגל ומשבר אישי, אך הפך בשנים האחרונות לקול בולט במאבק למען מודעות לבריאות הנפש בכדורגל.
בקישור ניצבו כמה מהשמות הגדולים של התקופה. רובר פירס עזב מיד לאחר הגמר, אחרי שהוחלף בעקבות ההרחקה של להמן, ובהמשך שיחק בוויאריאל ובאסטון וילה. ג'ילברטו סילבה הפך לשגריר של פיפ"א ושל ארסנל, בעוד אלכסנדר חלב המשיך לקריירה של נווד, שכללה לא פחות מ-14 מעברים לאחר שעזב את לונדון. גם פרדריק ליונברג שב לארסנל כמאמן, אך בהמשך התרחק מעולם האימון.
מי שהפך לדמות הבולטת ביותר מבין קשרי הקבוצה הוא כמובן ססק פברגאס. הקפטן לשעבר זכה בהמשך באליפויות עם ברצלונה וצ'לסי, פרש ב-2023 ומונה למאמן קומו. השבוע אף הוביל את המועדון להעפלה היסטורית לליגת האלופות.
בחוד עמדו שני אייקונים. תיירי הנרי המשיך לברצלונה, זכה בליגת האלופות ב-2009 והפך בהמשך למאמן ולפרשן בכיר. לצדו שיחק רובין ואן פרסי, שכיום משמש מאמן פיינורד. מחליפו באותו ערב, חוסה אנטוניו רייס, נהרג באופן טראגי בתאונת דרכים ב-2019, בגיל 35 בלבד.
גם שחקני הספסל מצאו נתיבים שונים. פיליפ סנדרוס עובד כיום תחת ארסן ונגר בפיפ"א, גאל קלישי מאמן את קאן, ומתייה פלמיני הפך לאיש עסקים מצליח במיוחד בתחום האנרגיה הירוקה. לפי פורבס, הונו מוערך כיום בכ-10 מיליארד ליש"ט.