השורה התחתונה של גמר היורוליג אמש (ראשון) הוא שהצדק נעשה. אולימפיאקוס הייתה הקבוצה הכי טובה והכי יציבה העונה במפעל, והיא סיימה את העונה עם תואר מחזיקת היורוליג, ובכך סיימה רצף של 13 שנים ללא זכייה במפעל הבכיר ביבשת. לאורך העונה היו שם ולנסיה, הפועל תל אביב, פנרבחצ'ה, הכוכב האדום בלגרד וריאל מדריד, כולן הגיעו בתקופות מסוימות לשיא, חלקן החזיקו זמן רב יותר, חלקן פחות, אבל אולימפיאקוס הייתה היציבה מכולן, והחזקה מכולן.
מדי כמה שנים יש ליורוליג את הנטייה להסתדר לפי המיקום של גמר הפיינל פור, וכך התחושה הייתה שכמו ב-2007, גם השנה תהיה נציגה יוונית בכירה שתלך עד הסוף בפיינל פור באתונה. כמו שמכבי תל אביב עשתה ב-2004, ריאל מדריד ב-2015, פנרבחצ'ה ב-2017, ועוד מקרים בעבר הרחוק. וכשהקבוצה הטובה ביותר מגיעה לפיינל פור ביתי, זה בדרך כלל נגמר עם זכייה, רק אל תספרו את זה לצסק"א של 2005.
קשה לזכור קבוצה שמגיעה על הגחון לגמר כמו ריאל מדריד. במצב העניינים הנורמלי היא לא עוברת את הפועל תל אביב אחרי שמאבדת את וולטר טבארס, בסיום הסדרה את אלכס לן, ובמהלכה סופג גם גארובה פציעה שממנה בקושי התאושש. וגם אם עברה את האדומים, היא לא הייתה אמורה לעבור את ולנסיה, ובטוח שלא להביס אותה. וגם אם עשתה את זה, אחרי שאיבדה את גארובה, הייתה אמורה להתפרק בגמר. אלא שלבלאנקוס יש ניסיון, יש כוח אש, ויש שחקנים עם אופי שלפני שלוש שנים ידעו לשדוד את אולימפיאקוס בגמר בקובנה.
את מה שקרה במשך 30 דקות ניתן להסביר באלמנטים מקצועיים, הרי סשה וזנקוב שוב הוכיח שבפיינל פורים הוא פחות טוב מהעונה הסדירה, טיילר דורסי נעלם לחלוטין, והגבוהים לא הצליחו להביא את עצמם לידי ביטוי. מנגד, ריאל קלעה באחוזים מטורפים, וכשאולימפיאקוס ניסתה לכסות את קשת השלוש, ריאל הלכה לבידודים לטריי ליילס והזוניה שכל אחד לפי המחצית הטובה שלו השלים רמת ביצוע כמו אומן.
אבל גם אפשר לדבר באלמנטים מנטאליים. הרי לא מספיק שהיא הגיעה כפייבוריטית למשחק כזה, אולימפיאקוס הייתה צריכה להתמודד מול ריאל בסגנון שהיא לא ציפתה לו מראש, סגנון שהנסיבות יצרו. סמול בול שמי שמנהלים אותו הם שחקנים בעלי אייקיו כדורסל הכי גבוה שיש לכדורסל האירופי להציע.
אישית, לא האמנתי שזה יוכל להחזיק כל כך הרבה דקות, אבל אחרי שריאל עלתה מהמחצית השנייה והמשיכה לשלוט במשחק, התחושה הייתה שהיא תוכל למשוך את זה עוד. למעשה, אם אנדרס פליז לא היה מחטיא את השלשה הפנויה שלו ב-85:88, היא הייתה משלימה מהלך של 8 נקודות ומשווה שוב את המשחק. אבל אחת לכמה עונות, לדברים יש נטייה להסתדר.
אם יש מישהו שהדברים לא נוטים להסתדר לו, זה יורגוס ברצוקאס. הרי הוא כבר שומע שנתיים שואסיליס ספאנוליס דופק בדלת וייקח לו את המשרה. ולמרות שהוא מוביל את אולימפיאקוס לפיינל פור חמישי ברציפות, הוא לא הצליח לשחזר את ההישג שלו מ-2013 ולזכות שוב ביורוליג. וכמו שכבר כתבנו כאן ביום שישי - במצב העניינים הנוכחי, כשהוא פייבוריט גדול לזכייה בפיינל פור ביתי, פחות מזכייה הייתה עולה לו במשרה.
אבל אפילו לברצוקאס הדברים הסתדרו. אחרי שאת העונה שעברה הוא סיים עם ביקורת גדולה על כך שמחק את טיילר דורסי כל העונה, והעונה הוא הפך לאחד המצטיינים של המפעל, הוא יוכל להסתכל על עצמו במראה ולומר שהפעם הוא ניצח למרות שדורסי לא הופיע. והגיבורים שלו בפיינל פור הזה היו שחקנים שהעונה לא בדיוק הוא יכל לסמוך עליהם.
אוון פורנייה העמיד עונת אוון פורנייה סטנדרטית. עם הרבה משחקים שבהם הוא נראה כמו אחד השחקנים הטובים באירופה, ולא מעט משחקים שבהם הוא נעלם ונותן לסשה וזנקוב וטיילר דורסי להיות הכוכבים הגדולים. אתמול הוא היה הראשון שהתעורר, עם 11 נקודות ברבע השני, והיה זה שהיה שם שוב כדי לעשות את המהפך ברבע האחרון.
ויותר מכולם אלק פיטרס, שהיה זה שראוי לקבל את תואר ה-MVP. הוא כבר סגר במילאנו תוך כדי העונה, אבל מי שכבר זכה ביורוליג עם צסק"א תחת איטודיס ב-2019, ופרח באולימפיאקוס כשוזנקוב היה בסקרמנטו, היה יוצא מן הכלל גם בגמר וגם בחצי הגמר. לאורך כל העונה הצליח רק פעם אחת לקלוע בשני משחקים רצופים יותר מ-10 נקודות, והפעם הוא עשה את זה ברגע הנכון. ככה זה כשהדברים מסתדרים.
הפיינל פור של העונה הבאה, שמתוכנן לאבו דאבי אם המצב הבטחוני יאפשר זאת, אמור להיות האחרון לפני ש-NBA אירופה נכנסת לכדורסל האירופי ואולי משנה דברים באופן קיצוני.
ביורוליג כבר מנסים לשנות דברים. לתת לקבוצות ביטוי של פנרצ'ייז לכל דבר ועניין, להגדיל את מספר הקבוצות, לשנות אולי את שיטת הליגה למחוזות. להידמות יותר ל-NBA, ואולי בסופו של דבר גם לשנות את שיטת הפיינל פור העקומה לסדרות. לשם דוחפים אנשי המקצוע, אך לא ברור כיצד לוח המשחקים הצפוף גם כך, יסתדר עם הרצון הזה.
בסוף השבוע האחרון צפו כאורחים אנשי הפועל ומכבי תל אביב והפועל ירושלים באירוע הגדול של היורוליג. הם יכולים לראות כיצד האחים אנג'לופולוס שחגגו עם ברצוקאס את הזכייה התנהלו לאורך השנים האחרונות, כשהשקיעו, לא הצליחו, והשקיעו עוד. על אנשים ברמתם הכלכלית בנוי המפעל, אנשים שלא מפחדים להשקיע בענף שלא מניב יותר מדי רווחים בשלב הזה. כדי להגיע להישגים ביורוליג הנציגים הישראלים יצטרכו ככל הנראה לנהוג כמוהם, ולגלות סבלנות ואורך רוח, דבר שאולי יהיה קשה יותר מהכנסת היד לכיס.