סוף טוב, הכול טוב: מסכמים מחזור עם האליפות של הפועל באר שבע

ב-2 ביוני 2024, כאשר רן קוז'וך מונה רשמית למאמן הפועל באר שבע במקום אליניב ברדה, כנראה לא היה אחד שחשב שבחלוף שנתיים תהיה הקבוצה מרחק ניצחון אחד מהעונה הגדולה בתולדותיה. אולי הייתה אחת: אלונה ברקת. כפי שבחרה את ברק בכר תשע שנים לפני כן, היא ידעה להתביית על קוז'וך בתזמון הכי נכון עבור המועדון וגם עבורו. הרבה גבות הורמו בתחילת הדרך וההדחה המהירה מאירופה הייתה מתסכלת, אבל התעוזה השתלמה לברקת ולבאר שבע.

היא בחרה מאמן מתקדם שמחפש תמיד את הרעיון הבא וחושב איך לקדם את השחקנים שלו. אליאל פרץ סיפר לאחר הזכייה באליפות על השדרוג שעבר אצל קוז'וך ואיך חיכה לאורך הקריירה שיבוא מאמן כזה שיידע להוציא ממנו את מה שהוא אולי ידע שיש, אבל אחרים לא. גיא מזרחי ואור בלוריאן, שהפכו משחקני ליגה שוליים לחברי נבחרת ישראל, ודאי יצטרפו וכך גם אחרים. קוז'וך הרים את הפועל באר שבע לגבהים חדשים, ולא היה צריך כוכבי על כמו ברדה, מאור מליקסון, מאור בוזגלו ואנתוני וואקמה כדי לעשות את זה.

הוא בנה יחידה מגובשת עם סגנון מובהק שהייתה מרחק נגיעה מדאבל היסטורי גם בעונה שעברה. היו שכבר הכינו עבורו את הגדרת "הלוזר הכי גדול של הכדורגל הישראלי", למקרה שהאליפות שוב תחמוק מבין הידיים. אבל איך אפשר בכלל לחשוב על זה בנוגע למי שזכה בתואר בכל אחת מארבע עונותיו כמאמן ראשי? האליפות שמה חותמת על הבחירה הפנטסטית של ברקת בקוז'וך. אחרי החותמת, צריכה להגיע החתימה. יש להם עוד לאן להתקדם. יחד.

במשך 30 מחזורים צעדה הפועל באר שבע בראש הטבלה. לא הייתה קבוצה יותר טובה ממנה העונה, אין אלופה ראויה יותר ולא היה סיום סמלי יותר מאשר שער של מיגל ויטור. באמצע העונה אפילו היה ספק לגבי האפשרות שהקפטן יישאר עד תומה. הוא נדחק ברוטציה, הביע את אי שביעות רצונו מהמעמד החדש אחרי עשור בישראל, וגם כאן נכתב על ההכרח של באר שבע להימנע מאקורד סיום צורם ולהרוויח אותו לקראת היישורת האחרונה.

קוז'וך יכול היה לבחור בפיצוץ, אבל בחר בחיבוק. עוד נדבך בשיפור שלו בניהול הסגל בחלקה השני של העונה. בהדרגה, ויטור קיבל את המקום שלו בבאר שבע החדשה. במחזורים האחרונים אף ראינו כיצד בלם יכול להשפיע בצורה דרמטית גם כמחליף. נגד בית"ר ירושלים הוא כמעט כבש שער מכריע בתוספת הזמן, מול מכבי תל אביב כבר מצא את הרשת בדקה ה-80 וקיבע את מעמדה של הפועל באר שבע כאלופת ישראל לעונת 2025/26.

זה היה שער הליגה הראשון של ויטור העונה. יותר משנה אחרי השער הקודם, שהיה גם הוא בשלב מאוחר של המשחק (העלה ל-1:2 בתוספת הזמן מול בית"ר ירושלים באפריל אשתקד, לפני שאמיר גנאח הוסיף את השלישי). הרגע הזה העיד על התקדמות נוספת של באר שבע, שלאורך העונה הסדירה הייתה קבוצה של מחצית ראשונה שידעה לחסל משחקים בשלב מוקדם. במאני טיים היא הייתה סבלנית והשיגה שערים קריטיים ב-20 הדקות האחרונות. ג'בון איסט ניצח את מכבי חיפה בדקה ה-90, קינגס קאנגווה השווה מול בית"ר בטדי בדקה ה-81, אופיר דוידזאדה ואמיר גנאח קמו מהספסל כדי לנצח את הפועל תל אביב בדקות 71 ו-81, ואתמול הלכו בדרכם זאהי אחמד (77) וכאמור ויטור (80). כך לוקחים אליפות.

בית"ר ירושלים סיימה על הגחון את העונה הזו. היא ראויה לכל שבח על מאבק אליפות אדיר, במהלכו סיפקה משחקים בלתי נשכחים, לא פחות מתשעה מהפכים וסדרה של תוצאות היסטוריות. היא הייתה הקבוצה האטרקטיבית מכולן, האקספלוסיבית מכולן. עד שהתשישות הפיזית והמנטלית הכריעה אותה. שער השוויון של קאנגווה בטדי הוא זה שהודיע לה חגיגית שהזמן שלה טרם הגיע. מול מכבי תל אביב עוד הצליחה לדחות את הקץ עם מהפך נוסף, אבל הגורל כבר היה ידוע. ובכל זאת, חרף תחושת האכזבה שאופפת את הקבוצה והאוהדים כרגע, זו עונה שכולה דבש מבחינת בית"ר.

בחלון של ינואר עשו ברק יצחקי ואלמוג כהן את השינויים הנדרשים. בית"ר ניסתה להתאים עצמה לבאר שבע מבחינת עוצמות, בעיקר עם בוריס אנו המצוין, וכבר החליפה מיקום עם המתחרה שלה על התואר. היו שלבים שהכול הלך לה, שערים שנדמו כשערי אליפות ורגעים שזעקו "מזל של אלופה". לצערה, בסיכומה של עונה, רוב הזמן היא הייתה בעמדת רדיפה. באר שבע הייתה צעד אחד לפניה, למודת ניסיון מטראומת העונה הקודמת. אולי המנוע שלה, יהיה מה שיניע את בית"ר לבצע את קפיצת המדרגה הנוספת בעונה הבאה.

ארבעה מועמדים סופיים לתואר שחקן העונה הציגה מנהלת הליגות. כולם ראויים, אבל איך יכול להיות שדן ביטון לא ביניהם? קשה להסביר או לקבל את ההחלטה התמוהה הזו. בגיל 30, ביטון סיפק את העונה הטובה בקריירה שלו והציג מספרים שמעולם לא נראו בבאר שבע. בעיה רפואית מנעה ממנו להיות מלך שערי הליגה ולקבוע שיא מועדון, אבל היא לא הייתה צריכה לקחת ממנו את המועמדות לתואר שחקן העונה.

בצל האכזבה, מרגש היה לראות את הכבוד העצום שרחשו קוז'וך, ברקת ושחקני הפועל באר שבע לביטון לאחר ההכתרה. הוא הוזכר בכל ריאיון, קוז'וך גם דיבר על הנאום המפתיע שלו בחדר ההלבשה לפני המשחק, והשחקנים הניפו אותו על כר הדשא לעיני האוהדים וגם בחגיגות הליליות. כך ייעשה לאיש. מן הראוי היה לתת לו להניף את הצלחת בתום ערב קסום בטרנר, אבל גם את הרגע הטבעי והמתבקש הזה החליטה המנהלת לגזול ממנו ומהקהל.

הצלחת בכלל לא הובאה לטרנר. חבל.