השנתיים האחרונות מרגישות כמו בזבוז של השנים הכי טובות של לוקה דונצ'יץ' ב-NBA. הטרייד בעונה שעברה, הפציעות והקבוצה הבינונית שמסביבו, יצרו מצב שבו אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה - בגיל שבו הוא כבר אמור להוביל קבוצות לתארים (27) - לא שיחק בשתי העונות האחרונות, ולו לרגע, בקבוצה שיכולה להתייחס אל עצמה ברצינות כאחת המועמדות לאליפות.
כן, לברון ג'יימס עדיין מדהים - בטח בגיל 41 - ואוסטין ריבס פיתח עם דונצ'יץ' כימיה מעולה, אבל הצבתו של דיאנדרה אייטון כסנטר פותח היא מהלך רעוע. מרקוס סמארט המזדקן כרכז שני רחוק מלהספיק, וצוות הווינגים שכולל את ג'ייק לארביה, רוי הוצ'ימורה, לוק קנארד וג'ארד ואנדרבילט פשוט אינו מתאים לרמות הגבוהות ביותר.
בלייקרס צריכים לקבל החלטות משמעותיות לגבי הסגל שלהם בעונה הבאה, והן מתחילות בשאלה הקשה: האם להשאיר את לברון או לא.
שאלה קשה שנייה: האם ריבס שווה חוזה מקסימום והאם הוא השותף המתאים ביותר לטווח הארוך עבור דונצ'יץ'?
ושאלה קשה שלישית: אם מחליטים לבנות סביב לוקה, איך משאירים אותו בריא לאורך כל העונה וגם לפלייאוף.
על חלק מהתשובה לשאלה השלישית אפשר לענות בחיוב, אפשר להשאיר אותו בריא לאורך כל העונה, אך לשם כך צריך לדאוג שכל הבעיות החמורות שלו מחוץ למגרש ייפתרו לקראת אוקטובר 2026.
הגוף של דונצ'יץ' נכנע לקראת סוף העונה הסדירה כאשר שריר הירך האחורי שלו נקרע. הכוכב העביד את עצמו קשה בקיץ: הוא הוריד 11 קילוגרמים, הגיע לעונה בכושר הטוב בקריירה שלו ועבד לאורכה בצמוד לצוות רפואי מתקדם. ועדיין, המערכת הגופנית התפרקה ברגע החשוב ביותר של העונה של הלייקרס.
למה זה קרה? כמובן שצריך לקחת בחשבון את העומס הגופני, את השינוי הפיזי הקיצוני ואת הפציעות האחרות שסבל מהן העונה (כמו מתיחה קשה בשריר התאומים מוקדם יותר העונה, באותה הרגל שבה נרשם הקרע בירך האחורי). עם זאת, אי אפשר להתעלם ממחקרים שמראים כי אצל ספורטאים הנתונים תחת לחץ נפשי גבוה ישנה ירידה משמעותית במודעות ההיקפית ובשליטה העצבית-שרירית - ושריר הירך האחורי הוא אחד הקורבנות העיקריים לתופעה זו.
לפי החוקר תומאס רוג'רס מאוניברסיטת אריזונה, לחץ מאירועי חיים הוא המנבא החזק ביותר לפציעות אצל ספורטאים, אף יותר מעומס אימונים פיזי בלבד. ההסבר, לפי חוקרים נוספים מאוניברסיטת אריזונה, הוא שלחץ כרוני גורם לעלייה בטונוס השרירי במצב מנוחה. כאשר השריר תמיד דרוך ואינו זוכה להרפיה, היעילות העצבית-שרירית נפגעת, השריר הופך פחות גמיש ומתקשה לספוג עומסים מתפרצים כמו ספרינטים.
עכשיו תחשבו על הלחצים הכבדים שדונצ'יץ' עבר בשנתיים האחרונות: בפברואר 2025 הוא הועבר בטרייד מדאלאס ללוס אנג'לס בעסקה שהוא כלל לא ידע על קיומה (הוא אף סיפר בדיעבד שבדק בלוח השנה אם לא מדובר באחד באפריל). חודשיים לאחר מכן, ארוסתו חזרה לסלובניה יחד עם בתם. בדצמבר הוא טס למולדתו לרגל הולדת בתו השנייה, ושם פרץ ויכוח סוער בבית החולים שבסופו הוזמנה משטרה למקום. הוא טס חזרה לארצות הברית, ובת זוגו לשעבר מנעה ממנו להתראות עם בנותיו במשך שנה שלמה.
בפברואר האחרון הוא נאלץ להגיש צו מניעה לבית המשפט רק כדי לקבל גישה לילדיו, ובמרץ השנה מאבק המשמורת הפך לפומבי ומכוער. הוא סיים את האירוסין לאישה שהיה איתה במשך עשור, ובתוך כל התופת הזו, הוא סחב על גבו מועדון שלם שלא מסוגל לתפקד בלעדיו, תוך שהוא מספק מספרים היסטוריים וגורר את הלייקרס למקום השלישי במערב. ואז, שבועיים בלבד אחרי שסדר היום התקשורתי סביב המשמורת הגיע לשיא מיוחצן, הירך האחורי שלו בגד בו.
יש למעלה מ-50 שנה של מחקרים שפורסמו בנושא הזה. אין ספק שלחץ חיים משמעותי הוא אחד הגורמים המרכזיים לפציעות שריר. לא ניהול עומסים, לא כושר גופני ואפילו לא פציעות קודמות - אלא לחץ חיים.
כשמערכת העצבים נמצאת במצב כרוני של איום - בין הפרידה מהילדים, מאבק משמורת המנהל מעבר לשתי יבשות, סיום מערכת יחסים של עשור וסחיבת קבוצה שלמה על הגב - הגוף משנה לחלוטין את אופן התפקוד שלו. רמות הקורטיזול נותרות גבוהות, רקמת השריר מאבדת את יכולת ההתאוששות שלה, ואפילו היכולת של הגוף לחוש את מיקומו במרחב נפגעת באופן אקוטי.
אז אם הלייקרס רוצים להוציא את המיטב מלוקה דונצ'יץ' ולעזור לו להוביל אותם לאן שהם שואפים - כלומר לפסגת הליגה - הם חייבים להתחיל את הבנייה סביבו עם הרבה עבודה מחוץ למגרש. לא בחדר הכושר או באולם הכדורסל, ואפילו לא בקליניקה של הפיזיותרפיסט, אלא על ספת הפסיכולוג ובמשרד עורכי דין לענייני משפחה.